ישמח משה
והנה אחי וריעי שמעו ותחי נפשכם, בכאן הייתי אומר דברי כבושין הרבה מאד הכובשין לבות בני אדם ומעורר לשוב אל ה' בכל עוז, בדברים השייכים ליום הקדוש ההוא ודבר בעתו מה טוב, וכאן אין מקומו ואין לכתוב פה רק מה שנתחדש בו, אחינו בני ישראל אל ישיא אתכם המסית הגדול למנוע מלשוב אל ה' במיני פיתויי אשר הן המה להט החרב המתהפכת מן ההיפך אל ההיפך, אם רואה שאינו מנצח בזה, תיכף מהפך עצמו מן ההיפך אל ההיפך אולי ינצח בזה. אבל את שניהם ישא הרוח, כי שקר נסכו. ואבאר זה, דעיין בזוהר הקדוש פרשת לך דף פ' ע"ב בסתרי תורה במ"ש על (בראשית יג ח-ט) ויאמר אברם אל לוט כו', (בראשית יג ט) הפרד נא מעלי כו', ובזוהר חדש מבואר יותר, אבל שניהם מפרשין דרך רמז על אמירת הנשמה ליצר הרע. והטעם מה שנקרא הנשמה אברם והיצר הרע לוט, מבואר היטב בזוהר חדש פרשה זו, עיין שם. והנה אם השמאל ואימינה, לא נתבאר בזוהר ישן כלל איך יתפרש בדרך רמז זה, ובזוהר חדש מבאר זה, עיין שם. וגם אני אענה חלקי לדרך זה מה שאמר אם השמאל ואימינה כו', כי הנה אמרו חז"ל (חגיגה ט"ז ע"א) על פסוק (מיכה ז ה) אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף, אם יאמר לך היצר הרע חטא והקב"ה מוחל לך, אל תשמע לו כי כל האומר הקב"ה וותרן (ב"ק נ' ע"א). הרי בא לפתות במידת החסד והרחמים לומר שהשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו מוחל, וכשאתה משיבו הקב"ה אינו וותרן, הופך עצמו ואמר איך דעתך שיקבלך בתשובה לחוטא גדול ורב מרי כמוך, ומייאש מהאדם דרך התשובה ואומר לו כבר אבדת מהעולם הבא, אין לך רק לשמוח בעולם הזה ולעשות כחפצך ורצונך ולהשביע כל תאותך. הרי מן ההיפך אל ההיפך, דמעיקרא אמר דקב"ה רב חסד ומוחל ואין צריך לתשובה, ואחר כך אמר דקב"ה אינו מקבל בתשובה, לפי שהדין נותן שאינו ראוי לקבלו ומתנהג במידת הדין. אבל שניהם שקר, כי הקב"ה אינו מוותר בלא תשובה, ותשובה מועיל לכל ואין לך דבר שעומד בפני התשובה (ירושלמי פאה פ"א ה"א), כי חפץ חסד הוא לבל ידח ממנו נדח, ולא יחפוץ במות המת כי אם בשוב החוטא מחטאתו וחיה. ונמצא דאם בא בחסד שהקב"ה מוחל, צריך להשיבו במדת הדין שהקב"ה אינו וותרן. וכשבא במדת הדין לומר שהקב"ה אינו מקבל בתשובה, צריך להשיבו בחסד כי חפץ חסד הוא כנ"ל.
ישמח משה
ויען יצחק ויאמר לעשו וגו', ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ולך איפה מה אעשה בני (בראשית כז לז). ויש לדקדק במה דאמר (בראשית כז כט) הוי גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, הכל בלשון רבים, והלא לא היה לו רק עוד בן אחד זולת המתברך, והמתברך אין לו רק אח אחד. והנ"ל בזה דהא אליפז כבר נולד קודם הברכה, דהרי אחר הברכה רצה להרוג את יעקב במצות אביו, ואם כן כשם שאמרו (זבחים ק"א ע"ב) לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי, אף שנתכהן אלעזר, מכל מקום אין זרעו כהנים רק מה שהוליד אחר שנתכהן, מה שאין כן פנחס שנולד קודם. והכי נמי כאן אם עשו ניתן לעבד ליעקב, וממילא מה שהוליד כולם עבדים כדין עבד, מכל מקום אליפז שנולד מקודם לא היה בכלל. אבל במה דאמר יצחק הוי גביר לאחיך בלשון רבים וכן בני אמך, נכלל גם אליפז, דהא בן אחיו נמי קרוי אח, כמו שאמר אברהם ללוט כי אנשים אחים אנחנו (בראשית יג ח), וכן הוא נכלל באמרו בני אמך דבני בנים הם כבנים (יבמות ס"ב ע"ב). והנה זה יתכן אם המתברך היה יעקב, מה שאין כן אם המתברך היה עשו לא היה צ"ל כן, דהא יעקב עדיין לא הוליד. והנה הברכת היה שומה מאת ה' בפי יצחק רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו, ותיכף כששמע יצחק בעצמו הדבור שיצא מפיו אחיו לשון רבים וכן בני אמך, ודאי תמה דהא הוא היה סבור שהמתברך הוא עשו. ואך כשנודע לו שהמתברך היה יעקב, הבין תיכף דמשום זה הושם בפיו אחיך בני אמך בלשון רבים, ומזה היה לו אות דרצון השי"ת היה שיברך את יעקב והברכה שילח בפיו, דהרי בדעתו לא היה אומר כך, על כן סיים גם ברוך יהיה (בראשית כז לג). וזה היה דבריו לעשו ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים, ר"ל שאמרתי בהברכה אחיך וכן בני אמך בלשון רבים, מזה נראה ונודע שהשי"ת שלח דבריו בפי לברך את יעקב, ולך איפוא, אם כן שהשי"ת הסכים, מה אעשה בני כי מי יבא אחר המלך, והבן.