Chasidut על אסתר 9:22

וְזֶה בְּחִינַת פּוּרִים שֶׁעִקַּר מִצְוַת פּוּרִים הוּא לִשְׂמֹחַ בְּכָל עֵת, לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אֶסְתֵּר ט) לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּכְמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִים כָּל יִשְׂרָאֵל לִשְׂמֹחַ בְּכָל מִינֵי שְׂמָחוֹת בְּפוּרִים שֶׁזֶּהוּ עִקַּר מִצְוַת פּוּרִים, כִּי עִקַּר הַכְנָעַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ הוּא בְּפוּרִים, כִּי אָז מַכְנִיעִין קְלִפַּת הָמָן עֲמָלֵק שֶׁהוּא עִקַּר זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי חֵטְא עֵץ הַדַּעַת שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הָמָן הָרָשָׁע יִמַּח שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חֻלִּין קלט), הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית ג), הֲמִן הָעֵץ וְכוּ' נִמְצָא שֶׁהָמָן הָרָשָׁע יִמַּח שְׁמוֹ הוּא בְּחִינַת פְּגַם עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ וְעִקַּר זֻהֲמַת הָמָן זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, הוּא בְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה שֶׁמִּתְגַּבְּרִים בְּכָל עֵת עַל יִשְׂרָאֵל וְאֵינָם מַנִּיחִים אוֹתָם לִשְׂמֹחַ, כִּי עִקַּר הַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא עַצְבוּת כַּנַּ"ל שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מִפְּגַם עֵץ הַדַּעַת בְּחִינַת (שָׁם) בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה שֶׁנִּגְזַר אָז בְּחִינַת (שָׁם ו) וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ הַנֶּאֱמַר בְּדוֹר הַמַּבּוּל שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי פְּגַם עֵץ הַדַּעַת כַּיָּדוּעַ, כִּי עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הִוא שִׂמְחָה, דְּהַיְנוּ לִשְׂמֹחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי רָאוּי לוֹ לִשְׂמֹחַ תָּמִיד בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְזֶה הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב, כִּי הוּא לְכָל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ וּכְבָר מְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ מִזֶּה כַּמָּה פְּעָמִים וְהָמָן וַעֲמָלֵק שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמְחַקְּרִים וְהַכּוֹפְרִים מֵהֶם נִמְשָׁךְ עִקַּר הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה, כִּי עִקַּר הַשִּמְחָה הִוא שִׂמְחַת הַמִּצְוֹת בְּחִינַת (תְּהִלִּים יט) פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב וּמִי שֶׁמַּאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת כְּמוֹ שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים, בְּוַדַּאי אֵין שִׂמְחָה בָּעוֹלָם כְּמוֹ שִׂמְחַת עֲשִיַּת הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ זוֹכִין לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וּבוֹרְאֵנוּ יִתְבָּרַךְ וְאָנוּ קוֹנִים לָנוּ חַיֵּי עוֹלָם לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים עַל-יְדֵי חוּטֵי הַצִּיצִית שֶׁקּוֹנִים אוֹתוֹ בְּעַד גָּדוֹל אֶחָד וְאָנוּ נִכְלָלִים עַל-יְדֵי זֶה בְּאוֹר הָאֵין סוֹף, הֲיֵשׁ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ כִּי זֶה כָּל אָדָם יָכוֹל לְהָבִין שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין שׁוּם שִׂמְחָה בָּעוֹלָם, כִּי מַה יִּתְרוֹן לְאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְאִם יִצְבֹּר כֶּעָפָר כֶּסֶף וְזָהָב סוֹף כָּל סוֹף מַה יִּתְרוֹן לוֹ בְּכָל זֶה כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל וְהַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁסּוֹף אָדָם לָמוּת וְיָמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַק אֵיזֶה רְשִׁימָה בְּעָלְמָא שֶׁל שֵׂכֶל אֲמִתִּי אֲפִלּוּ נָכְרִי יָכוֹל לְהָבִין שֶׁאֵין שׁוּם שִׂמְחָה בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל, כִּי אַחֲרִית שִׂמְחָה תּוּגָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר וּלְשִׂמְחָה מַה-זֹּה עוֹשָׂה (קֹהֶלֶת ב):

מה שהקשינו בספר קדושת לוי שחברנו, למה עשו זכר לנס חנוכה ולא לנס גדעון וחזקיה. אפשר לומר, דמפלת סנחריב וסיסרא היה בפסח כנזכר באגדה ובמדרשים, אלא דאם כן למה עשו זכר לנס למפלת המן, דהיינו פורים הלא גם המן נתלה בפסח. וזה מבואר במאמר רבותינו ז"ל בגמרא מגילה, שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות כו', דבאמת חכמינו ז''ל ודאי היו קובעים זכר לנס בלא בקשתה כדי להודות לה', אפס טעם חכמים מאחר שנתלה המן בחג הפסח למה קבע יקבע זכר לנס הלא בלא זה מהללים לה' אז עבור יציאת מצרים, גלל כן בקשה אסתר (אסתר ט, כב) קבעוני לדורות, זכר לחודש שנפל הגורל עליו והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, וכיון שעיקר הנס, דהיינו תליית המן היה בחג הפסח גלל כן הוצרכה לבקש מחכמים קבעוני לדורות:

וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים (אֶסְתֵּר ט) רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּ"ל, כִּי אֱלוּל בְּחִינַת הַשָּגַת הַמַּקִּיפִים, כַּמְבֹאָר בְּסוֹף מַאֲמָר הַנַּ"ל וְהָבֵן: