ישמח משה
(א) כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו (דברים כא יא). יתבאר על דרך שנאמר (איוב ל"ד (לד יא) כי פועל אדם ישלם לו, ונאמר (איוב ח' יא) אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם, (ירמיה ב' ד) תיסרך רעתך ומשובותיך וכו'. ועל דרך זה פירשו המפרשים כל העושה עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד (אבות פ"ד מי"א), מלשון קונה שמים וארץ (בראשית יד יט), ועל דרך זה עבירה גוררת עבירה (אבות פ"ד מ"ב), כי הרע שנברא מסיתו לחטוא יותר ויותר, ועל דרך זה פירשתי מה שאמר שלמה (קהלת ד' יא) כי אם ישכבון שנים וחם להם ולאחד איך יחם וחוט המשולש לא במהרה ינתק. על דרך שפירשו והיית עד ממהר במכשפים ובמנאפים כו' (מלאכי ג' ה). וידוע דלאש נמשל, כמו שאמר (קידושין פ"א.) נורא בי' עמרם. וידוע דרוב עבירות נעשים בחבורה, ומיעוט דמיעוטי ביחידי, ואף המיעוט הנ"ל התשובה בנקל, מחמת כי החרטה תיכף, והכתם מצוחצח מעט תיכף ולא נתיישן. מה שאין כן השנים דנתיישן, מחמת כי אין חרטה מחמת חוט המשולש שנשאר למטה, ודו"ק. וידוע מה שאמרו ביומא (דף פ"ו:) דתשובה מיראה זדונות נעשו לו כשגגות, ובאהבה זדונות נעשו לו כזכיות. והנה אם כזכיות נעשים ונעשים מלאכים קדושים, אז בידיו נמסרו ולכל אשר יחפוץ יטנו לשמשו, כדכתיב (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך. מה שאין כן בנעשים כשגגות, הם אינם בידו ואף הוא אינו נמלט לגמרי מידם, כמ"ש רבינו מאיר מטילטולה הובא בספר חרדים על מה שאמרו במסכת אבות (פ"ד מ"א) תשובה ומעשים טובים כתריס בפני פרעניות, שזה נראה כמנגד לארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש (יומא פ"ו ע"א). ותירץ הוא ז"ל כאן מאהבה כאן מיראה. ועל דרך זה פירש החרדים תשובה ומעשים טובים, עיין שם וק"ל. והכי פירושו כי תצא למלחמה וכו' ונתנו, שתרצה שיתנו ה' בידך אז ושבית שביו, היינו העבירות עצמן שתעשה מהן זכיות ומלאכים שיהיו בידיך, וזולת זה לא יתכן.
בית יעקב על התורה
אמנם מאברהם אבינו ע"ה ואילך התחיל ענין אחר, שנתחזקה הויית העולם בתורת קנין משיכה, שהוא המעולה שבקנינים שאין אחריו חזרה כלליבלקמן פרשת וירא אות נא.. וז"ש עליו הכתוב (בראשית י״ד:י״ט) ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. והיינו לפי שאאע"ה היה מוסר בחזרה כל מיני טובות וקבלת השפעה שהיה לו ליד השי"ת, כי הוא נתן כל אשר לו ליצחק בנו, ואת יצחק עצמו העלה עולה כליל להשי"ת, ובזה החזיר את כל הטובה שבעוה"ז ליד השי"ת ממש. וכדאיתא בזוה"ק (בא דף לד) האי דאיוב לאו איהו נסותא דקוב"ה כנסותא דשאר צדיקייא דהא לא כתיב והאלהים נסה את איוב כמה דכתיב (בראשית כג) והאלהים נסה את אברהם דהא איהו בידיה אקריב לבריה. ולכן כמו כן השי"ת הלך עמו מדה במדה, וחזר והקנה את כל העולם לאברהם אבינו בקנין משיכה שלא יוכל להתפרד ממנו לעולם. וכדאיתא במדרש (תנחומא בהר) אני הוא שהקניתי את העולם לאברהם וחזר והקנה אותו לי. שזה עיקר הקנין של האדם מה שחוזר ומוסר ביד השי"ת, שזהו משומר שלא יתקלקל בשום פנים, וכמו שיתבאר לקמןיגמבואר בתפארת יוסף שביעי של פסח ד"ה אשירה לד': מאחר שישראל אחר כל הגדרים וצמצומים שעובד את השי"ת, ואחר כל העבודות מכיר שאפילו זה הכח שעבד את השי"ת ג"כ הוא שהשי"ת נתן לו זה הכח לעבוד אותו, ואינו נוטל לעצמו שום כח, רק מכיר שהכל הוא מן השי"ת, ממילא מזה ראיה ששוכן השי"ת אצלו. וכדאיתא בזוה"ק (תרומה קכח:) מנא ידעינן דקוב"ה אתרעי' ביה בבר נש ושויה מדוריה ביה כד חזינן דרדיף אבתריה בכל לבא ובכל נפשא. מזה ראיה שהשי"ת שוכן אצלו ויש לו קנין בכל העבודות. וכדאיתא במדרש (תנחומא בהר א) מכרתי את כל העולם לאברהם אבינו ולא הוניתי אותו וחזר והקנה אותו לי. וכמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה, מאין הוא הסימן שלא הוניתי אותו והקניתי לו את כל העולם כולו. מן חזר והקנה אותו לי, מאחר שנתתי לו כח לחזור הכל לי, מזה ראיה שיש לו קנין בעולם. ואז כשמברר את עצמו, כך רואה איך שכל הבריאה הוא הכל בשבילו, וכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. וביתר ביאור מבואר בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת נח ד"ה והנראה דעיקר: אכן שלימות השפעה זאת הוא, שהבריאה תשוב להביט פנים בפנים לבוראה, והיינו כי תחזור כל קבלתה בהודאה ובהכרה גמורה שכל כחה הוא מהש"י וזהו ע"י צורת אדם. וכדאיתא במדרש (תנחומא בהר א) מכרתי את כל העולם לאברהם ולא הוניתי אותו חזר והקנה אותה לי. והיינו, כי שלימות השפע הוא רק מה שהאדם מקבל ישיב אותו להש"י. ובאמת ההשפעה היא תמיד אדוקה ואחוזה בשורשה, ורק למי שמכיר הכרה שלימה שכל ההשפעה היא מהש"י, מנהג הש"י מדה במדה ואומר שמה שהאדם מכיר ומוסר הכל להש"י הוא יגיע כפיו, ומהונו כיבד את הש"י ובכחו עבדו. וכל מי שאינו עובד את הש"י בהכרה שכל ההשפעה ממנו, את זה הש"י מנהג למעלה מכח שכלו ותפיסתו וכו'. עיין עוד תפארת החנוכי על זוהר פרשת לך (פב.) ד"ה ת"ח, סוד ישרים ראש השנה אות סא ד"ה ותהר, תפארת יוסף חג השבועות ד"ה וביום הבכורים, פ' תבא ד"ה ובאת, מס' סנהדרין (קח:) ד"ה אמר שם. לקמן פ' לך אות נ.. ומזה קנה אברהם אבינו ע"ה בתוכו להיות מלומד בד"ת בקביעות, מה שלא היה אצל נח. כי נח לא השיג כל כך, רק שמהכשלון של דור המבול נעשה מלומד בדרך ארץ שלא יתפשט בשום טובה בשטף ובזרם, כי נקבע בו ישוב הדעת, שיאחוז כל טובה בצמצום ובהדרגה מצד מדת דרך ארץ, שנקבע בו הבנה ודרך ארץ שאין כדאי לו להאדם כל עניני טובות עוה"ז כלל, וע"כ גם השי"ת הבטיח לו לא אוסיף להביא חורבן כללי בבת אחת, וכרת עמו ברית של דרך ארץ אשר לא יהיה עוד פריקת עול כזה כמו שהיה לפני דור המבול. ובדור הפלגה שהיו ג"כ שיירי דור המבול כמו שיתבאר לקמן (אות נב), לא התרומם עצמו השי"ת מהם לגמרי שיתבטלו מכל וכל, רק המשיך את האור מהם במעט ונעשה מזה פירוד ומחלוקת ביניהם. ואחר כשלון של דור הפלגה נעשה אאע"ה מלומד בדברי תורה, שנקבע בו הארה וקדושה בקביעות שחתם השי"ת עליו וכרת לו ברית של דברי תורה, שכל מה שעושה יהיה רצון השי"ת עמו ולא נצרך כלל לענין דרך ארץ שקדמה לתורה, וכמו שנתבאר בדברי אאמו"ר ז"ל בס' מי השלוח (ח"א סדר זה ד"ה ויהיו ימי תרח) בביאור המדרש רבה (בראשית פרשה לט) אמר לו הקב"ה לאברהם אבינו לך אני פוטר מכבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכבוד אב ואם ע"שידזה לשון קדשו של המי השלוח שם (ח"א פרשת נח ד"ה ויהיו ימי תרח): הענין בזה כי עם נח כרת ה' ג"כ ברית, אך כריתת ברית עם נח לא היה בדרך שכרת עם אאע"ה, כי עם נח כרת הש"י ג"כ ברית כדרך ארץ כמו שנתבאר וכמו שנאמר והקימותי את בריתי אתכם ולא יכרת, כי אחר היראה מהמבול קבל עליו שלא יתפשט עצמו כנ"ל, וגם הש"י הסכים שלא ישחית את העולם, ונח התחיל לעסוק בדרך ארץ כי היה חכם גדול בכל מיני חכמות שבעולם אך עדיין לא בא לכלל ד"ת. והכריתת ברית שהיה עם אאע"ה היה בד"ת והוא לא היה צריך לעסוק בדרך ארץ, כי ד"א קדמה לתורה. ולכן לא היה צריך לקיים כיבוד אב. כי מי שעוסק בד"ת אין צריך לעיין על ד"א כי הד"א מתגולל עמו בכל הענינים אף שלא מדעתו. ע"כ נאמר וימת תרח בחרן והרשעים אף בחייהם וכו'.:
ישמח משה
והנה מורי ורבותי, העיקר תשובה בלב החרטה והעזיבת החטא שיעיד עלינו באמת מי שאמר והיה העולם שלא נשוב עוד כל אחד למעשיו הרעים הידועים לו. והנה תשובת הרבים אין לשער ולהעריך, שכל מה שיוכל היחיד לתקן בעידן עידנים וזמן זמנים טובא, יוכלו הרבים לתקן ברגע אחד, כי אל כביר לא ימאס (איוב לו ה), ואכל בי' עשרה שכינתא שריא (סנהדרין ל"ט ע"א). ועל פי זה ביארתי הפסוק (תהלים סב י) אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד, וגם הפסוק (איוב יד ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד. כי ידוע אמרם (אבות פ"ד מי"א) כל העושה עבירה, קונה לו קטיגור אחד. וכבר פרשו כמו קונה שמים וארץ (בראשית יד יט). ר"ל שמהעבירה נברא משחית ומזיק, והוא הקטיגור. והנה בעת תשובה שלימה דהוא תשובה מאהבה, זדונות נעשו לו כזכיות, כמו שידוע אמרם ז"ל בגמרא מסכת יומא (דף פ"ו ע"ב) לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה. וכבר פרשו דזדונות נעשו לו כזכיות, היינו דאלו אשר נבראו, נתעלו אל הקדושה ונעשו מלאכים קדושים כמו ממצות. והנה כתיב (הושע י"ד ה') ארפא משובתם אוהבם נדבה, ובתשובת הרבים מדבר, דהא כתיב הכל לשון רבים. ויש לדקדק דמה הוא ארפא משובתם, וכי משובתם נרפא, הם נרפאים ממשובתם. ועוד מה זה אוהבם נדבה, ואיך נמשך לכאן. והנ"ל בזה, דהא יש להבין איך מזדונות נעשו זכיות, הלא די לפטור בלא כלום, ולמה עוד יהיה חוטא נשכר. אבל נ"ל דהנה ה' צלך כתיב (תהלים קכא ה), ופי' שהצל עושה כל מה שהאדם עושה, כך כביכול עושה מה שהאדם עושה, במדה שהאדם מודד כך מודדין לו (מגילה י"ב ע"ב), אם הוא אוהב השי"ת, השי"ת אוהבו. ועל פי זה תבין, כי בזמן שעובד מאהבה ואוהב את השי"ת בכל לב ובכל נפש, אם כן השי"ת אוהבו אהבה עזה ומראה לנגדו פניו שוחקות כדרך אוהב לאהוב. והנה כתיב (משלי טז טו) באור פני מלך חיים, אם כן אז נמשך חיות רוחניות ממקור החיות, ובו נעשו מלאכים קדושים כי נמשך להם חיות ממקור הקדושה, והבן זה כי הוא נכון ואמת בס"ד. והנה מדריגה זו של תשובה מאהבה, לאו כל אדם זוכה לה, והוא קושי המציאות, וסתם תשובה הוא מיראה. והנה לפי שורת הדין השב מאהבה, מגיע לו במדה כנגד מדה שיאהבנו הבורא יתברך, ועל ידי זה הזדונות נעשו לו כזכיות. מה שאין כן השב מיראה, אין מגיע לו אהבה זו בדין, ולכך אין הזדונות נעשו זכיות. והנה רבים ששבו הוא כמעט מן הנמנע שישובו כולם מאהבה, דלזה צריך אור שכל רב, ואי אפשר שיהיו כולם במדרגה זו, ומסתמא תשובת רבים הוא מיראה. והנה נחזי אנן, דבעושה תשובה מיראה לא נרפא העבירה, רק הוא נרפא מן העבירה, דהזדון נעשה שוגג ואינו נענש על הזדון, וגם העבירה נעשה גוף מת בלא חיות כנודע, אבל לא נרפא. אבל בעושה תשובה מאהבה, הרי נרפא העבירה, כי הזדון נעשה זכות והרע נעשה טוב. והיינו אמרו ית' בתשובת הרבים ארפא משובתם דייקא, כי נעשו זכיות, ואף ששבים רק מיראה ואינם מגיעים אהבת הבורא מן הדין לעשות הזדונות כזכיות כנ"ל, מכל מקום אוהבם נדבה אף שאין מגיע להם, כי נפישי זכותיה דרבים, והוא נכון בס"ד.