שני לוחות הברית
והגם שהאבות הם מרכבה (בר"ר מז, ו), מכל מקום אברהם אבינו שהוא אב הראשון הוא כולל כלם, על כן חתימתו מגן אברהם, כי מגן הם שרי מרכבה דמדריגת האבות חסד גבורה תפארת כדפירשתי. וזהו סוד (בראשית טו, א) שכרך הרבה מאד אנכי מגן לך. וכן רמז מלכי צדק מלך שלם בברכתו לאברהם, שנאמר (שם יד, יט) ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיךהגה"הורבותינו ז"ל (נדרים לב, ב) האשימו את מלכי צדק על אשר הקדים ברכת אברהם לברכת השם, שמתחלה אמר ברוך אברם, ואחר כך אמר וברוך אל עליון, ושעל כן נלקחה הכהונה ממלכי צדק. ופירשו מזמור (תהלים קי, א) נאם ה' לאדוני כו' על אברהם. ופירושו אתה כהן לאל עליון, כי היתה כהונה ראויה לצאת משם שהוא מלכי צדק והוא כהן לאל עליון, אלא לפי שהקדים בברכתו אברהם לאל עליון לקח הקב"ה הכהונה ממנו ונתנה לאברהם, שנאמר (שם ד) אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, והוא כהן על הדבר שדבר מלכי צדק. אמנם אני אומר אף שהיה חטא בנגלה, לפי האמת לא חטא. כי כבר מבואר בזוהר שהבאתי למעלה, כי אברהם התחיל בהתעוררות והלך ממקום למקום מעיון לעיון, אז לאחר שהתעורר נגלה אליו מלך מלכי המלכים הקב"ה ויאמר ה' אל אברם, נמצא ההתחלה היתה מאברהם. ובבראשית רבה (לט, יא), אמר ר' יודן קובע אני לך ברכה בשמונה עשרה, אבל אין אתה יודע אם שלי קודמת אם שלך קודמת. א"ר אחויה בשם ר' זעירא שלך קודמת לשלי, בשעה שהן אומרים מגן אברהם אחר כך מחיה מתים. הרי מלכי צדק מדעת קונו היתה בו, ובודאי השם יתברך הוא הקדמון מי הקדים אליו, מכל מקום לענין ההתעוררות עיקר המעלה היא להתעורר למטה מתחלה ואז יורד השפע מלמעלה, כמו שהארכתי בדרוש נח:
וזהו ענין המדרש שהבאתי למעלה שהלך אברהם ממקום למקום, ואחר כך ויאמר ה' אל אברהם, ומביא פסוק (תהלים מה, יא) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך והשתחוי לו. איתא במדרש חזית (שהש"ר ג, כה), שאל רבי שמעון בן יוחאי את ר"א בר יוסי, אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו. אמר לו, הן. אמר ליה, האיך. אמר לו, משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה כו' עד קרא לה בת, שנאמר שמעי בת וראי וגו', אחר כך אחותי רעייתי, אחר כך הקשיבו אלי עמי ולאומי, לאמי כתיב. וזה המדרש אי"ה אביאו בפרשת חיי שרה (תו"א ד"ה ויתבאר ע"פ) ושם אבאר אותו בסייעתא דשמיא. והם ג' מדריגות לענין השגה, בת אחות אם, כמו שנתבאר שם. והנה רמזתי למעלה שבשלשה מראות נתגלה הקב"ה לאברהם אבינו, ראשונה בברית בין הבתרים כשהיה בן ע' שנה ואז היה בחינת בת, עתה בלך לך שנת ע"ה נתוסף לבחינת אחות, אחר כך בברית המילה נתוסף בו המעלה העליונה, על כן אמר לו השם יתברך עתה שמעי בת וראי, הנה השמיעה היא הקבלה, וראיה היא ראיית הלב ההשגה והידיעה:
ואף שאנו אומרים אברהם אבינו הוא ראשון בפרסום האמונה, לא חס ושלום שלא היו קדומים לו חזקים באמתת האמונה, כמו אדם שת חנוך מתושלח נח שם ועבר ועוד יחידי סגולה אשר קבל מהם אברהם אבינו, רק לא היה מספיק את עצמו בקבלה ורצה לקיים וידעת את ה' אלהיך שהיא הידיעה בלב. ואחר שנשתרש גם כן בידיעה בלב ובמופתים אמתיים, אז פירסם האמונה ולימד ברבים. זהו שאמר שמעי בת וראי, כלומר תוסף והולך, ושכחי עמך ובית אביך הם חכמה החיצונה כדפירש בזוהר שהבאתי למעלה:
לך לך מארצך ומבית אביך, ופירש רש"י מארצך והרי כבר יצא כו', אלא צא והתרחק עוד, גודל ההתרחקות מורה שישכחנה לגמרי. אף שנוכל לומר עוד רמז בכאן והוא זה, הקב"ה ידע באברהם שמקיים כל התורה כולה ואפילו כל דברי רבנן, ובודאי היה מחמיר בכל החומרות. ואפשר שהיה מחמיר גם כן שלא יעלה לארץ ישראל לדור שם בקביעות, לקיים דברי רב יודא בכתובות (קי, ב) האומר העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר (ירמיה כז, כב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי [אותם]. וענייני אברהם אבינו היו כולם רומזים על העתידות אף שעדיין לא היה. על כן ציוה הקב"ה מתחילה שיעקור דירתו ממקומו הראשון שהיה בבבל ובא לחרן שאין לה דין בבל, ומאחר שהיה דר בחרן אז אמר לו הקב"ה צא והתרחק עוד, כי אז מותר לך לעלות לארץ ישראל. כי רב יודא לא אסר אלא לעלות מבבל לארץ ישראל, משום דכתיב בבלה יובאו ושמה יהיו, אבל משאר ארצות מותר לעלות לארץ ישראל. ואין להקשות, מה היתר היה לילך מבבל לחרן מאחר דכתיב בבלה יובאו ושם יהיו, ואם אסור לילך לקבוע דירה בארץ ישראל קל וחומר לשאר ארצות. ויש לומר, בזה היה להצלת נפשות, כי אין סומכין על הנס מאחר שהושלך לכבשן האש, זהו רומז צא והתרחק עוד, כדי שיקבע תחילה דירה בחרן ואחר כך יעלה משם לארץ ישראל. אבל לפי עניינינו להתרחק מחכמה חיצונית, הזהיר לו אזהרה ואזהרה על אזהרה וק"ל. ומכח גודל התעוררות שלו אז יתאו המלך יפיך, כי מה יפית ומה נעמת להתעורר מלמטה למעלה. ואז המלך יהיה עמך להשפיע עליך מלמעלה למטה, כי הוא אדוניך בסוד אלהי אברהם יצחק ויעקב שכתבתי לעיל. והשתחוי לו, ידוע כל השתחואה היא הורדת השפע מלמעלה למטה, כי מוריד הראש למטה, והכוונה לאחר התעוררך מלמטה למעלה אז נפתח מקור השפע להשפיע עליך בלי הפסק לתוספת השגה:, ואיתא בזוהר (ח"א פז, א) דרמוז בכאן ברכות דתפילות העמידה. ברוך אברם, כמה דאמרן ברוך אתה. לאל עליון, ה' אלהינו קונה שמים וארץ מלך העולם. והמדקדק בלשונו ימצא סדר העמידה, ברוך אתה י' אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, כנגד ברוך אברם. אל עליון גומל חסדים טובים, נגד וברוך אל עליון. קונה הכל, כנגד קונה שמים וארץ. וכן אומרים בליל שבת בברכת מעין שבע אל עליון קונה שמים וארץ. ברוך מגן אברהם, נגד אשר מגן צריך בידיך. זהו שאמר והיה ברכה, שבך חותמין מגן אברהם. והנה מצינו ג"כ (עי' פסחים קיז, ב. מדרש תהלים יח, כה) מגן דוד, אמנם מגן אברהם כי הוא הכולל שלשתן כמ"ש מגן דוד הוא שמקבל שלשתן, שכן מדתו שהיא מלכות בית דוד רגל רביעי מקבל ג' אלה, וזהו היה ברכה בך חותמין דהיינו מגן אברהם. וענין מגן דוד יתבאר לקמן:
וזהו ענין המדרש שהבאתי למעלה שהלך אברהם ממקום למקום, ואחר כך ויאמר ה' אל אברהם, ומביא פסוק (תהלים מה, יא) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך והשתחוי לו. איתא במדרש חזית (שהש"ר ג, כה), שאל רבי שמעון בן יוחאי את ר"א בר יוסי, אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו. אמר לו, הן. אמר ליה, האיך. אמר לו, משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה כו' עד קרא לה בת, שנאמר שמעי בת וראי וגו', אחר כך אחותי רעייתי, אחר כך הקשיבו אלי עמי ולאומי, לאמי כתיב. וזה המדרש אי"ה אביאו בפרשת חיי שרה (תו"א ד"ה ויתבאר ע"פ) ושם אבאר אותו בסייעתא דשמיא. והם ג' מדריגות לענין השגה, בת אחות אם, כמו שנתבאר שם. והנה רמזתי למעלה שבשלשה מראות נתגלה הקב"ה לאברהם אבינו, ראשונה בברית בין הבתרים כשהיה בן ע' שנה ואז היה בחינת בת, עתה בלך לך שנת ע"ה נתוסף לבחינת אחות, אחר כך בברית המילה נתוסף בו המעלה העליונה, על כן אמר לו השם יתברך עתה שמעי בת וראי, הנה השמיעה היא הקבלה, וראיה היא ראיית הלב ההשגה והידיעה:
ואף שאנו אומרים אברהם אבינו הוא ראשון בפרסום האמונה, לא חס ושלום שלא היו קדומים לו חזקים באמתת האמונה, כמו אדם שת חנוך מתושלח נח שם ועבר ועוד יחידי סגולה אשר קבל מהם אברהם אבינו, רק לא היה מספיק את עצמו בקבלה ורצה לקיים וידעת את ה' אלהיך שהיא הידיעה בלב. ואחר שנשתרש גם כן בידיעה בלב ובמופתים אמתיים, אז פירסם האמונה ולימד ברבים. זהו שאמר שמעי בת וראי, כלומר תוסף והולך, ושכחי עמך ובית אביך הם חכמה החיצונה כדפירש בזוהר שהבאתי למעלה:
לך לך מארצך ומבית אביך, ופירש רש"י מארצך והרי כבר יצא כו', אלא צא והתרחק עוד, גודל ההתרחקות מורה שישכחנה לגמרי. אף שנוכל לומר עוד רמז בכאן והוא זה, הקב"ה ידע באברהם שמקיים כל התורה כולה ואפילו כל דברי רבנן, ובודאי היה מחמיר בכל החומרות. ואפשר שהיה מחמיר גם כן שלא יעלה לארץ ישראל לדור שם בקביעות, לקיים דברי רב יודא בכתובות (קי, ב) האומר העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר (ירמיה כז, כב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי [אותם]. וענייני אברהם אבינו היו כולם רומזים על העתידות אף שעדיין לא היה. על כן ציוה הקב"ה מתחילה שיעקור דירתו ממקומו הראשון שהיה בבבל ובא לחרן שאין לה דין בבל, ומאחר שהיה דר בחרן אז אמר לו הקב"ה צא והתרחק עוד, כי אז מותר לך לעלות לארץ ישראל. כי רב יודא לא אסר אלא לעלות מבבל לארץ ישראל, משום דכתיב בבלה יובאו ושמה יהיו, אבל משאר ארצות מותר לעלות לארץ ישראל. ואין להקשות, מה היתר היה לילך מבבל לחרן מאחר דכתיב בבלה יובאו ושם יהיו, ואם אסור לילך לקבוע דירה בארץ ישראל קל וחומר לשאר ארצות. ויש לומר, בזה היה להצלת נפשות, כי אין סומכין על הנס מאחר שהושלך לכבשן האש, זהו רומז צא והתרחק עוד, כדי שיקבע תחילה דירה בחרן ואחר כך יעלה משם לארץ ישראל. אבל לפי עניינינו להתרחק מחכמה חיצונית, הזהיר לו אזהרה ואזהרה על אזהרה וק"ל. ומכח גודל התעוררות שלו אז יתאו המלך יפיך, כי מה יפית ומה נעמת להתעורר מלמטה למעלה. ואז המלך יהיה עמך להשפיע עליך מלמעלה למטה, כי הוא אדוניך בסוד אלהי אברהם יצחק ויעקב שכתבתי לעיל. והשתחוי לו, ידוע כל השתחואה היא הורדת השפע מלמעלה למטה, כי מוריד הראש למטה, והכוונה לאחר התעוררך מלמטה למעלה אז נפתח מקור השפע להשפיע עליך בלי הפסק לתוספת השגה:, ואיתא בזוהר (ח"א פז, א) דרמוז בכאן ברכות דתפילות העמידה. ברוך אברם, כמה דאמרן ברוך אתה. לאל עליון, ה' אלהינו קונה שמים וארץ מלך העולם. והמדקדק בלשונו ימצא סדר העמידה, ברוך אתה י' אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, כנגד ברוך אברם. אל עליון גומל חסדים טובים, נגד וברוך אל עליון. קונה הכל, כנגד קונה שמים וארץ. וכן אומרים בליל שבת בברכת מעין שבע אל עליון קונה שמים וארץ. ברוך מגן אברהם, נגד אשר מגן צריך בידיך. זהו שאמר והיה ברכה, שבך חותמין מגן אברהם. והנה מצינו ג"כ (עי' פסחים קיז, ב. מדרש תהלים יח, כה) מגן דוד, אמנם מגן אברהם כי הוא הכולל שלשתן כמ"ש מגן דוד הוא שמקבל שלשתן, שכן מדתו שהיא מלכות בית דוד רגל רביעי מקבל ג' אלה, וזהו היה ברכה בך חותמין דהיינו מגן אברהם. וענין מגן דוד יתבאר לקמן:
שני לוחות הברית
ומאחר שמצינו באברהם כל יעקב כתיב ביה (בראשית יד, יט) ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ונראה כי קונה שמים וגומר קאי על אברהם ולא על אל עליון, וקונה הוא אותיות קנה ו'. ואמר קונה שמים וארץ, כי ידוע ששני מיני שמים וארץ הם כמבואר בזוהר ופרדס, השמים והארץ הרוחניות, עליהם נאמר (תהלים צו, יא) ישמחו השמים ותגל הארץ. ושמים וארץ הגשמיות שהם מצד הקליפות, עליהן נאמר (ישעיהו נא, ו) כי הארץ כבגד תבלה ושמים כעשן נמלחו. וזהו עשו סוד הושט סוד עולם הזה, זהו שמים וארץ הגשמיים. על כן ראשי תיבות שלהן עש"ו עוש"ה שמי"ם ואר"ץ, רצוני לומר שמים וארץ דעשיה. וכן כתב הזוהר פרשת תולדות (ח"א קמג, ב) שמה שנזכר בברכת עשו (בראשית כז, לט) משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים, הם שמים וארץ דעשיה. ומה שנזכר בברכת יעקב (שם כח) ויתן לך האלהים מטל השמים וגו', הם שמים וארץ העליונים שיש להם קנין עדי עד, וזהו קונה שמים וארץ, וק"ל: