מאור עינים
הענין הוא כי יש כמה צנורות שפע שעל ידם עוברת השפע מעילה לעלול עד שמגעת למטה לאדם אך מחמת קלקול האדם למטה גורם לסתום הצנורות והיינו על ידי שבא על ידי קלקולו למקום הדינים והדינים עומדים ומקטרגים ואין מניחין החיות השפע לעבור אל האדם הזה וזה נקרא סתימת הצנורות וסגולת המעשר הוא להעביר הדינים ולהמתיק הדינים עד שיסכימו הדינין בהשפעת הברכה למטה על ידי שנמתקו ולהבין למה הוא כך כי נודע שבמדה שאדם מודד מודדין לו כי כמו שמתנהג למטה באיזה מדה כך נתעורר למעלה ואם נתעורר במדת רחמנות נתעורר למעלה גם כן כך ועל ידי זה נעשה המתקת הדין ואם ח״ו להיפך כו׳ ועל כן על ידי מעשר שהיא הצדקה נעשה גם כן רחמנות למעלה על ידי שהתעורר למטה המדה ברחמנות וכן בכל המדות צריך אדם לקרב את עצמו אל הטוב ולדמות ליוצרו כמאמר רז״ל מה הוא רחום וכו׳. והנה גבי אברהם כתיב ואברהם זקן בא בימים והוא כפל לשון אך נודע כי המדות עליונות נקרא י״ג תיקוני דיקנא וזהו לשון זקן כי בא בכל תיקוני דיקנא הנקרא זקן בימים עליונים שהקריב את עצמו עם כל המדות והימים לטוב העליון מקום שאין שם דין כלל וזהו בזכות מאי זכות לשון נצחון כמו ולא זכיתי כו׳ כי אדם אין צדיק בארץ וגו׳ והכא כתיב וה׳ הוא ובית דינו משמע דהסכימו לברכו וכי אפשר שלא יהיה איזה דין המעכב הורדת השפע ומשני בזכות מעשר כמו שכתוב ויתן לו מעשר מכל כאמור לעיל שהמתיק את הדינין עד שהסכימו הוא ובית דינו כולם יחד בברכה שלימה כנ״ל:
אגרא דכלה
עשר תעשר את כל תבואות זרעיך היוצא השדה שנה שנה (דברים יד כב). נראה לפרש ברמז הפסוק על פי מה שנאמר באברהם (בראשית יד כ) ויתן לו מעשר מכ"ל, ר"ל המעשר מתיבת כ"ל היא ה' שניתוספה לאברהם, ומזה באה לו הזרע בסוד הכתוב (בראשית מז כג) ה"א לכם זרע, (וזהו אברם אינו מוליד אבל אברהם מוליד (קה"ר פ"ה ו)), כי ה"א אחרונה הוא מלכות שמים שמקבלת השפע מכל הספירות, ומשם באה הזרע לישראל, (והבן דייקא המעשר מכ"ל, כי כ"ל הוא יסוד המשפיע לסוד העשירית), כי היא מקור נשמות ישראל אם הבנים, כמ"ש רש"י שיש חדר ששמו גו"ף, וכן קראוהו בזוהר הק' (ח"ד קע"ד ע"א) גופ"א קדישא, וזהו עד שיכלו הנשמות שבגו"ף (יבמות ס"ב ע"א). וזהו עשר תעשר את כ"ל, ר"ל תעשר את תיבת כ"ל (שהוא יסוד המשפיע להכלה, דהיינו ה' תבואת זרעיך, כי משם תבא לך הזרע בכוונה הזאת, היוצא השדה שנה שנה, ר"ל יוצא לחקל תפוחין קדישין שנ"ה שנ"ה, דרך כל הספירות (כי ספירה, בגימטריא שנ"ה), עד בא זרעיך להשדה אשר ברכו ה' חקל תפוחין, והבן:
ישמח משה
ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (בראשית יד יט), וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך (בראשית יד כ), עד כאן. והנה יש לדקדק טובא. א', ברוך אברם מאל עליון היה ראוי לומר. ועוד למה לי האי סימנא קונה שמים וארץ, כיון שאין נמצא אל עליון רק אחד. וגם ברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך, משנה מנסתר לנוכח. והנ"ל על פי מ"ש כי ברוך אתה, אבל על זולתו לא יפול תואר ברוך רק מתברך, והבן. והנה בעצם וראשונה אין ברוך נמצא רק השי"ת, אבל בהשאלה נופל שם ברוך על מי שהוא כדאי לברכה מצד עצמו ולא בתורת חסד ונדבה, אבל מכל מקום הוא רק בהשאלה, דמכל מקום מקבל הברכה מהשי"ת, והבן. ועל פי זה יתבאר ברוך אברם לאל עליון, הברוך שלו דומה לברוך של אל עליון, כי הוא קונה שמים וארץ, ר"ל סבת הכל, ואם כן הכל מקבלים ממנו ית"ש ולא הוא מהם, והשמים כולל לכל העליונים והארץ לכל התחתונים, כך ברוך אברם מצד עצמו כי כדאי לכך, כך אמר להעם, ואחר זה הסב פניו לאברהם שלא יגבה לבו לומר שהיא לגמרי מעצמו, ואמר וברוך אל עליון, ר"ל מכל מקום בעצם וראשונה רק אל עליון ברוך מעצמו ולא זולתו, הגם שאתה כדאי לכך, מכל מקום רק הוא העושה כאמור, אשר מגן צריך בידך ואתה המקבל ממנו, והבן.