ישמח משה
באופן שני נראה, דהא יש לדקדק בדברי המלאך דאמר מיום שנבראתי עד עכשיו וכו' (חולין צ"א ע"ב), דלמה לו לומר כל כך, הוה ליה למימר בקיצור הגיע זמני לומר שירה. אך הענין הוא, דהנה יש להבין דהא משמעו דבעלות השחר הוא זמן שירה, וגם הפסוק (איוב לח ז) ברן יחד כוכבי בקר וגו', דפשוטו של הקרא משמע כך. והנה לפי זה במלאכי השרת האומרים בכל יום, וכמ"ש באופן הראשון דכיתות כיתות יש, ודאי דאומרים בכל יום אחר עלות השחר, וזה פשוט וברור. ואם כן לפי זה לכאורה קשה, דהלא ודאי מלאכי המרכבה שהם היושבים ראשונה במלכות שמים דהיינו מרכבו ארגמ"ן, הם מהאומרים בכל יום דמאן חשיב ומאן ספין ומאן רקיע יותר מהם, ולפי זה קשיא דהלא מבואר בב"ר (פרשת) [פרשה] מ"ח (ב"ר מ"ח ט'), דג' מלאכי השרת שנשתלחו לאברהם, הם ג' מלאכי מרכבה מיכאל וגבריאל ורפאל, ומבואר שם (ב"ר נ' ב') דגבריאל ורפאל הם שהלכו לסדום, עיין שם. וכתיב (בראשית יט טו-כג) וכמו השחר עלה וגו', (בראשית יט כב) לא אוכל לעשות דבר, (בראשית יט כג) השמש יצא על הארץ וגו', אם כן היו למטה מן עלות השחר עד אחר יציאת השמש, ואיך אמרו שירה, ועל כרחך צריך לומר דאמרו שירה למטה במקומן בזה העולם, אם כן לפי זה מוכח דיש להם רשות לומר שירה בזה העולם, אם כן קשה על המלאך שנאבק עם יעקב מדוע בכה וכו', הוה ליה למימר גם כן שירה למטה. וצריך לומר כעין שתירצו במסכת מו"ק (דף כ"ה ע"א) על הא דאמרו אין נבואה שורה בחוץ לארץ, והקשו מן יחזקאל שנתנבא על נהר כבר (יחזקאל א א), ומשני אתחלתא דנבואה היה בארץ, ור"ל כיון שכבר נתנבא פעם אחת בארץ, שורה עליו הנבואה גם בחוץ לארץ, מה שאין כן מי שלא נתנבא עדיין, אין רוח הנבואה שורה עליו בחוץ לארץ. אם כן אף אנו נאמר כעין זה, דמי שכבר אמר שירה בשמי מרום, יכול לומר אף למטה, מה שאין כן מלאך שלא אמר עדיין בשמי מרום, אינו יכול לומר למטה כנ"ל. ועל פי זה מבואר דלא היה יכול לומר סתם הגיע זמני לומר שירה, דהא יאמר לו אמור למטה, לכך אמר מיום שנראתי וכו' לא הגיע זמני וכו' עד עכשיו, אם כן כיון שעדיין לא אמרתי בשמי מרום, אינו יכול לומר עכשיו למטה כנ"ל והבן. ועל פי זה מבואר הסייעתא לר' חננאל, דהא יש להבין מהיכן למד ר' חננאל זאת, דהלא לא אמר בשם אליהו או מלאכי השרת. ונ"ל ברור שלמד זאת מקרא וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגו', דר"ל זה אל זה היינו כת אל כת זה אחר זה, והיינו דאין כת אחת אומרת כל הג' קדושות, רק אחת אומרת קדוש, והב' גם כן קדוש וכו'. אך הא יש לפרש גם כן הפסוק בפירוש אחר, דהיינו דאין לומר שירה בלא נטילת רשות, דזה אל זה הם שנים ואמר קדוש, ור"ל בנטילת רשות מחבירו, וכן בתפילת יוצר ונותנין רשות זה לזה, ואם כן לפי פירוש זה לא מוכח הא דר' חננאל. אבל אם נוכיח דאין צריך נטילת רשות, ממילא הא מוכח הא דר' חננאל. והשתא מבואר הסייעתא דאמר מיום שנבראתי וכו', וקשה קושיתי למה לומר כל כך כנ"ל, וצריך לומר כמ"ש דאם לא כן היה יכול לומר שירה למטה, וקשה הא אינו רשאי לומר בלא נטילת רשות והוא אינו למעלה שיטול רשות, בשלמא רפאל וגבריאל יודעים היו שיהיו למטה אחר עלות השחר, יש לומר דנטלו רשות מאתמול, אבל הוא לא היה סבור שינצחנו יעקב ויעכבנו, ואם כן הדרא קושיא למה לו לומר מיום שנבראתי וכו', אלא ודאי מוכח דאין צריך נטילת רשות, אם כן על כרחך וקרא זה אל זה הוא כר' חננאל, אם כן הוי שפיר סייעתא לר' חננאל, ודו"ק היטב כי הוא נכון ונפלא בס"ד. והנה איתא במפרשים על הא דאמרו רז"ל (עירובין כ"ב ע"א) היום לעשותם (דברים ז יא), ולמחר לקבל שכרן, היינו על גוף המצוה, אבל ההכנה כגון מי שעושה סוכה לישב בה, הישיבה שהיא גוף המצוה שכרו בעולם הבא, וההכנה שכרו בעולם הזה. ולפי זה השילוח של יעקב הוא הכנה שיאמר המלאך שירה, ושכר הכנה בעולם הזה, על כן אמר לו לא אשלחך כי אם ברכתני, וכמו שכתב בעקרים שכל הברכות הם שעושהו כלי מוכשר לקבל מה שראוי לו. והנה איתא שם בחולין דאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, והנה יש להבין קודם שהיו ישראל איך אמרו שירה, וצריך לומר כמו שתירץ הגמרא (מו"ק כ"ה ע"א) על הא דאמרו דאין הנבואה בחוץ לארץ, הקשו הא הוי משה, ותירצו קודם שנתקדש הארץ היה נבואה בחוץ לארץ. אם כן אף אנו נאמר קודם שנודע שם ישראל, יכולין לומר שירה, וזה ברור. וזה שאמר לו המלאך כי ישראל יהיה שמך, ואם כן אתה בשירתך תכין תמיד כל המלאכי השרת לומר שירה ואינך צריך לדידי, ואף על פי כן ויברך אותו שם. ואם כן היוצא לנו מזה דהשירה והילול שאומרים ישראל, עצם השירה הוא עטרותיהן לעולם הבא, ומה שמכינים על ידי שירתן המלאכי השרת לומר שירה, מקבלין שכרן בעולם הזה. והיינו (תהלים קמח יג) הודו על ארץ ושמים, קודם על הארץ ואחר כך ושמים, על ידי זה וירם קרן לעמו במהרה בימינו אמן, והוא נפלא בס"ד. או יאמר כי ידוע מהרי"ף ז"ל בחידושי אגדות כי המלאכי השרת בשירתן מעוררין רחמים גדולים וחסדים, אך ישראל בתפילתן מעוררין גם כן, והוא חשוב יותר לפני הש"י. ועל ידי זה יתבאר כי "ע"ל"ה "ה"ש"ח"ר, ר"ת "עת "לומר "השירה "שיתעורר "חסד "רחמים, ועל כן אמר לא אשלחך כי אם ברכתני, שיהיה כלי מוכשר לקבל מן הרחמים והחסדים שיתעורר על ידי שירתן, על כן אמר לו ישראל יהיה שמך ואינך צריך להתעוררותינו כלל, ואף על פי כן ויברך אותו שם, כמו באשר הוא שם קודם שנקרא ישראל, ומדויק תיבת שם, דהוא לפי פשוטו שפת יתר, והבן.
באר מים חיים
ועוד אפשר ירמז בזה כי א'נכי ש'ולח מ'לאך הוא ראשי תיבות אש"ם שהם אותיות אמ"ש רק שהזכר באמש והנקבה באשם כמו שאיתא בספר יצירה (פרק ג') ורצה הקב"ה לשלחו עם בחינת הנוקבא לפניו כי הוא אש אוכלה לגרש הגוים, ואך משה רבינו שפני משה כפני חמה והוא מבחינת דכורא כידוע וכמאמר הכתוב (בראשית י"ט, כ"ג) השמש יצא על הארץ לשון זכר, לא רצה באש"ם שהוא הנוקב"א ואמר אם אין פניך הולכים שהפנים בחינת זכר הוא כי הנקבה תסובב גבר אל תעלנו מזה כי הוא רצה לקבל דוקא מבחינת דכורא אור החסדים.