באר מים חיים
עוד יאמר הכתוב ואתחנן וגו'. הודיע הכתוב בזה מעלת משה רבינו ע"ה אדון הנביאים ז"ל שעלה בתפילתו למעלה למעלה למקום שאין בריה עולה שמה. והוא על דרך מאמר הכתוב בתפילת חנה (שמואל-א א', י') ותתפלל על ה' וגו' שלכאורה אין לו פירוש ואל ה' הוה ליה לומר. ופירשו המפרשים שעלתה בתפילתה במקום גבוה ונורא מאוד בבחינת השלושה ראשונות הידוע לחכמי לב ושם נקרא לפני ה' או על ה' וכמו שאיתא (בזוה"ק יתרו פ"ח:) בסעודה שניה של שבת קודש בזה הלשון ביומא דשבתא בסעודתא תנינא כתיב (ישעיה נ"ח י"ד) אז תתענג על ה', על ה' ודאי וכו'. והוא בדמיון המשל כשאב מחבב את בנו הקטן ביותר ויותר אז הוא מגביהו ומושיבו על כתפיו עד שנמצא ראש הבן גבוה מראש אביו וראשו על ראש האב. והבן. והכל משל. והוא הנרמז בכללות העולמות לבחינת י"ה שבשם הקדוש המרמז למעלה מבחינת הוי"ה בכללה כידוע ליודעים. ואמנם משה רבינו ע"ה הפליא לעשות ועלה למעלה גם מזה. והוא במה שידוע מדברי הרב ז"ל בבחינת העמוד שבין כל עולם ועולם שנמצא בו משני הבחינות מעולם זה ומעולם זה עד שעל ידי כך הוא מחבר אחד לאחד לפי שכח שניהם בו. וכן בכל דבר ודבר שבעולם כמו בארבע מינים הכוללים לצבא הארץ שהם דומם צומח חי מדבר כבר נמצא דבר הממוצע בין כל אחד שכח שניהם בו והוא המיחדם כמו עצי אלמוגים בין דומם לצומח ואבני השדה בין צומח לחי וכו'. ועיין בדבריו ז"ל (בשער קיצור אבי"ע) במה שביאר בין שני השכליות של האדם שכל המעשה ושכל העיוני. וביארנוהו במקום אחר אשר שכל המעשה נקרא זה המוח והחכמה השורה תמיד במוח האדם בעצם גולגלתו ומנהיגו תמיד בשכל אנושי לעשות הכל בחכמה שעליו, שלא כדומם ובהמה, ושלא יכשול באבן או באגרוף. ושכל העיוני הוא זה שאינו מתגלה לאדם כי אם אחרי העיון בו. כמו שאנו רואין כאשר יצטרך האדם להתחכמות חדש בתורה ועבודה או אפילו במלאכת מחשבת וכדומה מעשי ידי אומן. הנה נותן דעתו ושכלו ומעיין על הדבר, ויבוא על המצאה חדשה מה שלא ידעה בראשונה. כי לכאורה יפלא זה מפני מה תחילה לא בא על השכל, ואחר העיון בא לו שֵֹכֶל חדש ומאין לקח שֵֹכֶל אחר. ואמנם שהוא משכל העיוני הנזכר כי זה החכמה אינו שורה תמיד במוח האדם כמו שכל המעשה רק הוא דבוק במקורו מקור שורש חיות הרוחניות של האדם הלזה אשר בשמי השמים. ואך כי גם כח הזה נתן בו בוראו להיות מתגלה אל האדם לפעמים לבוא לשרות במוחו להמציא לו חדשות. והוא בחינת נעלם ונגלה לפעמים נגלה במוח האדם ולפעמים נעלם במקורו. והוא בחינת הממוצע בין שורש חיות הרוחניות של אדם שאינו נתפס כלל בשום גבול ומדה להתצמצם עצמו בעצם אדם ובין שכל המעשה המוגבל ומצומצם במוח האדם. והוא המקשרם כי יש בו בחינת שניהם ועל ידו ירד החכמה והשכל תמיד ממקורו אל מוח הראש. ולפעמים צריך האדם ליתן דעתו ולעיין עליו לפי שפעמים הוא נעלם במקורו וצריך להתקשר דעתו והוא מתגלה אליו כאמור. והוא בחינת אב בחכמה כי השכל העיוני הלז נקרא על שם האלף כי הוא שכל הראשון שיוכל האדם להשיגו. ושכל המעשה נקרא ב' כי הוא שכל שני. וכשיתדבקו שני השכלים יחד אז נקרא אב בחכמה שהאלף מתיחד עם הב' והוא בחינת שכל השלם בשלימות ועל כן הוא אב בחכמה, והבן. (ולזה רמז בתורה בראשית ב׳:י״ג ראשית כי באמת גם השכל השני ראשית הוא כי ממנו מתחיל עיקר גילוי החכמה באדם והוא ראשית חכמה. וכשמתיחד עם השכל הנעלם שהוא השכל העיוני כידוע הרי ב' ראשית והבן).
אגרא דכלה
ושם הנה"ר השני גיחו"ן (בראשית ב יג), לרמז לעולם הבריא"ה הנמשך מעולם האצילות. וגיחון מלשון יבטח כי יגי"ח ירדן אל פיהו (איוב מ כג). גם גחו"ן הוא סוד המלכו"ת, כמ"ש במאורי אור אות הג', בסוד כ"ל הולך על גחו"ן (ויקרא יא מב), והיו"ד מרמז להמיין דכורין הנמשך ממחשבה העליונה, וממנו נשפע לי' ספירות דבריאה, והבן. גם ידוע דמנקודת מלכו"ת דאצילות נתהווה ארי"ך דבריאה, (בעתי"ק אינם מדברים, כי בכל עולם כל אחד לפי מדריגותו הוא נעלם ומכוסה באריך בסוד שהעתיקו מבריותיו). והנה שם המלכות בכל מקום הוא השם הנהגה אדנ"י, ובאריך דבריאה הוא שם אכתריא"ל, שניהם ביחד בגימטריא תשכ"ז כמנין גיחו"ן בהחשב הנו"ן לת"ש כנודע, וכן הוא בגימטריא מלכו"ת ארי"ך, אשר שמותיהם אדנ"י אכתריא"ל וחשבון אחד להם, להורות על עולם הבריאה שהארי"ך נשפע ממלכו"ת דאצילות, והשי"ת יראנו נפלאות מתורתו ויהיו לרצון אמרי פינו לפניו:
אגרא דכלה
הוא הסובב את כל ארץ כו"ש (בראשית ב יג), עיין במאורי אור מערכת אות הא' סימן קכ"ח, וז"ל אש"ה כושי"ת (במדבר יב א), הנוקבא בהיות בה ש"ך דינים, עכ"ל. והבן כי עולם הבריאה מקבל ממלכו"ת הנקראת ארץ. ויש לומר עוד כו"ש הוא השם הויה בגימטריא כ"ו, והש' אלקים ביודין כנודע. ואם כן יש לפרש את כל, בהתחבר א"ת עם כ"ל, אזי יהיה בארץ בחינת מלכות כו"ש, המתקת דיני אלקים עם שם הויה. וגם הויה בפשוטו ובחילופו כזה מצפ"ץ, בגימטריא כו"ש: והוא בגימטריא ברחמים, והבן: