באר מים חיים
ורואני, כי בעתים הללו שהאדם טרוד יומם ולילה על עסקי פרנסתו על המחיה ועל הכלכלה, ואין לבו מתעורר לעבודת ה' בכל היום כי אם מעט מזעיר, אפשר לא ימצא בעולם הבא מכל טרחותיו ויגיעותיו שטרח בעולם הזה יומם ולילה ביום אכלהו חורב וקרח בלילה ותדד שנתו מעיניו, כי אם מעט זה החתיכה לחם ומזון שהאכיל לרעבים והשקה לצמאים, כי מן התורה והמצוות שלנו זעיר שם זעיר שם שנמצאו בעולם הבא, ועל כן כל האדם אל זה יביט אל רעב וצמא רוח נכאה לב נשבר ונדכה להחיותו ככל אשר יוכל במאכל ומשקה ולבוש וכסות וצדקה, ולעזרו במשא ומתן ככל אשר יוכל ובזה יבוא למקום אשר נלקח משם וזה יתן דין וחשבון בעדו, ועל כן וצפית אותו זהב טהור ממש במעותיו וחפציו ליתנם לרעבים וצמאים. גם התורה הקדושה נקרא על שם הזהב כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה ט"ז, ד') בפסוק (בראשית ב', י"א) אשר שם הזהב אלו דברי תורה וכו'. וגם זה מחיובי השולחן לומר ולהרהר עליו בדברי תורה כמאמר חז"ל (אבות ג', ד') שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו וכו', כי על ידי הרהורי תורה שבלב ומוח האדם בעת אכילתו, נח אל הבירורים לעלותן עם מחשבתו כי מצא מין את מינו וניעור. ועל כן בשניהם צריך לצפות ולכסות השולחן, בזהב ממש-במעותיו, ובתורה הקדושה כאמור ואז זה השולחן אשר לפני ה' ובירך את לחמך ומימיך שהם מתברכין לעלות למעלה. והאדם צריך לישב עליו באימה ויראה בהכנעה במורא ובושה באהבה ושמחה כי זה השולחן אשר לפני ה' ואז וגילו ברעדה כתיב, השמחה בלב על שעושה מצוותיו ברוך הוא ועובד עבודתו וגורם לו תענוג ונחת רוח שהוא שמחה לאין קץ, והמורא בגלוי כיושב לפני המלך. ואחר כל אלה ועשית לו זר זהב סביב הוא רומז למה שכתבנו למעלה שבכל העלאת המ"ן צריך האדם להמשיך איזה אור השפעה כל דהוא בכדי שיוכלו לעלות למעלה כי אין עליה לתחתונים אם לא יקבלו תחילה איזה אור משהו והיא ההכנה להם לעלות למעלה ועל כן היה זה הזר סביב לרמז זה שבתחילה צריכים להמשיך איזה אור מלמעלה, והוא שחז"ל הגידו שזר זהב הוא סימן לכתר מלכות (ביומא ע"ב: וברש"י שם) והבן. ולזה אמר,
אגרא דכלה
אציגה נא עמך את אשר אמרנו בפסוק (תהלים לד כ) רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו י"י. דהנה כתב האור החיים הק' בפסוק (בראשית ב יא) כי ששת ימים עשה י"י, ולא בששת. דהש"י ברא רק ששת ימים, ועל ידי שמירת השבת ששומרים השומרי שבת, נברא עוד ששת ימים, וזה כל ימי עולם מוכרח להיות שומרי שבת בעולם, ולו יצוייר ח"ו העולם בזולת שומרי שבת, יתבטל העולם. והנה לפי זה כל המאורעות שיארע ח"ו אל האדם את אשר איננו טוב לו, יוכל בשבת לתקן, כיון שבשבת הוא הויה חדשה ויתהפך הדבר מרע לטוב. והנה תמצא תיבות רעו"ת, כשיצרף האדם אל זה מספר הויה להתהוות הויה חדשה לטוב, הנה הוא בגימטריא שב"ת, להורות שבשבת מתהווים כל הרעו"ת להויה חדשה לטוב, והבן, וזהו רבות רעו"ת צדיק ומכולם יצילנו הויה, בין והתבונן:
אגרא דכלה
שם האח"ד פישון (בראשית ב יא), לפי סדר לשון הפרשה שם הראשון היה לו לומר, כמ"ש רש"י על ויהי בוקר יום אחד (בראשית א ה), וכן הקשו המפרשים בכאן. ולדרכינו יאמר בכאן שמרמז על עולם האצילות, והוא כשלהבת הקשורה בגחלת בעולמות אין סוף, ולא יתייחס עם הג' עולמות שלאחריו רק במציאות, על כן יאמר האחד, כי הוא אחד בפני עצמו ואין שני שלאחריו דומה לו, ונקרא פישו"ן על שם שמימיו מתברכין ועולין בכל פעם ומשקין את כל העולמות. האחד פישון, בהחשב הנו"ן רבתי לת"ש כנודע מספר המנצפ"ך ועם הנקודות, בגימטריא זה בית יעקב ואבן ישראל עם הכולל, לכוללם יחד בפרצוף וביחוד השלם, והמ"י שנתייחד בכל מקום ליעקב בי"ת, ולישראל לפעמים אב"ן (בראשית מט יד), כל אלו הפרצופים בעולם האצילות כולו קדש להשם כשלהבת הקשורה בגחלת, ונקרא פישו"ן לשון פי שנים, והבן בהתחלקות הפרצופים ויונעם לך. עוד פישו"ן בהחשב הנו"ן לת"ש, בגימטריא כאן יחו"ד יעק"ב ישרא"ל רח"ל לא"ה. עוד הוא בגימטריא ד' פעמים עד"ר, כי מכאן השתלשלות הד' עדרים, הן הן חיילות המלאכים בכל עולם ועולם, בסוד מרכבו ארגמ"ן (שיר השירים ג י), מיכאל גבריאל רפאל אוריאל או נוריאל, והבן. עד"ר בגימטריא רח"ל לא"ה, ובכל עולם יש בחינה זו. ובאפשר יובן על ידי זה ויסע ישראל ויט אהלה מהלא"ה למגדל עד"ר (בראשית לה כא), ואין כאן מקומו. עוד ירמוז פישו"ן עם הנקודות, ובהחשב הנו"ן לת"ש, בגימטריא אל"ו הל"ב נתיבו"ת חכמ"ה, נקרא פישו"ן פי שונה הלכות (תיקו"ז נה פ"ח ע"א), והבן: