באר מים חיים
וזה שאמר כאן ויצא יעקב מבאר שבע הזכיר יציאת המקום לומר שעשה רושם כדברי חז"ל וכאמור שרשם וסימן בסימן מובהק בהתקשרות המחשבה והדביקות במקום שיצא לומר כי אין דעתו ליפרד ח"ו ממקום הזה בשום אופן ועל כן רק וילך חרנה לא נסע לחרן כי אם רק וילך הליכה ברגליו וגופו בלבד והמחשבה נשארה דבוקה במקום היציאה לומר כי עוד אלכה ואשובה אל מקומי ואל אישי הראשון כדבר האמור. ומה שאמרו פנה זיוה פנה הודה וגו' גם זה יורה לדברינו כי כל כך התקשר והתדבק שם במקום יציאתו עד שכולם ראו וידעו בעת יציאתו אשר נחסר זה האבר מגוף הדבר כמו החוליא ממנורה של פרקים וכל עוד שלא יושלם החסרון יהיה החסרון בגוף הדבר ועל כן אמרו כולם פנה זיוה פנה הודה וכו' ועל כן רק וילך חרנה והיה דעתו לחזור להשלים החסרון אשר חיסר ביציאתו משם. וכן כל יציאת צדיק מן המקום עושה רושם כי מקום סתם נקרא מקום הקודש כמו שאמר (בראשית כ"ב, ד') וירא את המקום מרחוק. ותמיד עושה רושם וסימן במקומו לחזור למקום ההוא וכל עוד שלא חזר יש חסרון במקום הזה כי כיון שהיה שם ודאי זה שורשו וכאשר לא יוחזר נעשה ח"ו כחסרון אבר ופנה זיוה וכו' ועל כן קובע לו מקום במקום התחברות הזה שלא ינתק ויבוא להתדבק עוד כבראשונה כאמור.
ספר המדות
י. מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַעֲמִיק וּלְעַיֵּן בְּשִׂכְלוֹ בְּאֵיזֶה עִנְיָן, צָרִיךְ לְקַשֵּׁר אֶת שִׂכְלוֹ לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ. וְסִימָן לַדָּבָר: "אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק" "וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחוֹק".
באר מים חיים
והנה שמות הארץ מתחלקת להרבה כמו שאמרו חז"ל (ויקרא רבה כ"ט, י"א) שבעה שמות יש לארץ. ופעם אמרו (ילקוט משלי תתקמ"ג) עשרה שמות יש לארץ. וכל שמותיה אינם כי אם לפי ערך רבות הקדושה אשר בה או ח"ו להיפוך כן תקרא את שמה באותיותיה. אשר על כן מקום מדור הקליפות בכללו נקרא מדבר ששם מקומם כי הוא המורה על מדבר שממה מאין יושב. כי שם עיקר דירת החיצונים. שאם היו יושבין בישוב העולם היו מחריבין העולם. שהם אינם חפצים בישוב כמאמר הכתוב (ישעיה כ"ד, י"ב) ושאיה יוכת שער. וכן אפילו בישוב, מקום שכונת הרע נקרא חוצות המורה על מדור החיצונים. ומדור הקדושה נקרא על פי הרוב מקום. והוא היותר נבחר משמות הארץ כמו (בראשית כ"ב, ד') וירא את המקום מרחוק. או (שם כ"ח, י"א) ויפגע במקום. או (דברים י"ז, ח') וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'. וכאלה רבות. כי הוא המורה כביכול על שם אלהינו יתברך שמו שנקרא לפעמים על שם המקום שעל כך אמר הכתוב (שמות ל"ג, כ"א) הנה מקום אתי וגו'. שבחינת מקום הוא אתי והוא מורה על איזהו מקומן שנסתלק הרע משם ומוכן ומזומן להשראת הקדושה כמאמר הכתוב (שם ג', ה') כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. וזהו (תהלים כ"ד, ג') ומי יקום במקום קדשו.