אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
ויריבו רועי גרר לאמר לנו המים. לכאורה י"ל כי תיבת לאמר אין לה מובן כי אינו לאמר לזולת והול"ל ויריבו רועי גרר ויאמרו לנו המים ומאי תיבת לאמר. ויובן בס"ד דהנה רועי גדד תחלה היו אוהבים עם רועי יצחק ואמנם הם היו צרי עין וכשראו שחפרו ויצא באר מים חיים צרה עיניהם בזה ורוצים ליקח הבאר להם והנה דרך האוהבים שלא להקפיד זע"ז וכ"ש כי הכא שהם חפרו ומצאו הבאר ואיך אפשר לרועי גרר להקפיד עליהם בזה שלא להניחם לרועי יצחק להשקות מן הבאר ולעכב הכל לצרכם כי בזה יהיה זילותא ובזיון להם שיהיו נראים כצרי עין לכן התחכמו לעשות תחלה מריבה עמהם בשביל דבר אחר כדי שאח"ך אם יקפידו עליהם ולא יניחום להשקות מן הבאר כי יאמרו להם לנו המים אין נראים צרי עין כי דרך העולם אחר שנעשו שונאים זה לזה להקפיד אפילו על דבר כל דהוא ואינו נראה בזה צר עין כי הכל יודעים שמחמת המריבה שביניהם הוא עושה כן עמו להכעיס ומקפיד עמו אפי' בדבר כל דהוא כדי לנקום ולנטור ממנו ולא מחמת צרות עין וגם כאן מאחר שכבר עשו מריבה זע"ז א"כ הגם שההקפדה על מים בעלמא היא נראית כצרות עין מ"מ במקום קטטה ומריבה אינה נחשבת כך ואז יוכלו למונעם בלתי להשקות מן הבאר ולא יבישו ובאמת שהם לא עשו זה אלא מחמת צרות עין וז"ש וידיבו רועי גרר עם רועי יצחק שעשו עמהם מריבה לפנים והכוונה שעשו איזה המצאה כדי שיבואו לידי מריבה בשביל איזה דבר ולא שבאמת יש להם לעשות עמהם מריבה אלא לא עשו מריבה אלא בשביל כדי לאמר אח"כ לנו המים וכדי שלא יהיו נראים כצרי עין לכן עשו תחלה מריבה עמהם ואז אם יאמרו אחר כך לנו המים וימנעום מלהשקות מן הבאר לא יהיה נראה לעיני העולם כצרות עין אלא בשביל להכעיס להם.
שפת אמת
בפסוק ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. להודיע כי כל משפטי ה' וגבורתיו הכל בכח החסד. כדכתיב ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. שזה עיקר החסד הטוב שהקב"ה שומר לאוהביו. כדכתיב אשר יאהב ה' יוכיח. וז"ש אברהם הוליד את יצחק. שכל הדינין והגבורות מכח החסד הם נולדים. [וזה ענין חסיד לפנים משורת הדין כלומר שפנימיות הדין חסד הוא]. ומקודם כתיב תולדות ישמעאל על פני כל אחיו נפל. ואח"כ תולדות יצחק. להודיע ההפרש שהקב"ה מתנהג עם הצדיקים. כמ"ש וידעת כי ה' אלקיך כו' שומר הברית והחסד כו' ומשלם לשונאיו אל פניו כו'. לכן ישמעאל קיבל מיד החסד שירש מאברהם ע"פ כל אחיו. ותולדות יצחק הי' יעקב אבינו. ונולד לו מיד שטנו עשו הרשע. ועבר עליו כמה יסורים. מטעם שלאוהביו הקב"ה שומר החסד שיהי' ממנו רק אחרית טובה. כי בודאי הקב"ה טוב ומטיב. אבל מכח המקבלים צריך עצות שיקבלו החסד בטוב. והוא ע"י הגבורה. וכ' מה רב טובך אשר צפנת. כי אברהם אע"ה הי' האור וכ' ויבדל שגנזו לצדיקים. לכן הי' אח"כ בחי' יצחק והוא הגניזה אשר צפנת. ונולד מזה יעקב אבינו טוב הגנוז לצדיקים [שהוא יוסף ויהודה ודוד]. וכן הענין בעבודת האדם להשי"ת שמקודם צריך האדם להשיג יראת ה'. וע"י השתוקקת האהבה זוכין ליראת שמים. וצריכין לתקן המדות אהבה ויראה. ואח"כ זוכין לנקודה של אמת שהיא מדת יעקב אע"ה. שכמו שהי' בכלל כן הסדר בכל פרט. וידוע כי אהבה ויראה צריכין בירור. ומדת האמת היא בירור הגמור. וע"ד הרמז י"ל ענין הג' בארות עשק שטנה ורחובות. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כי ימי המעשה בחי' עשק ושטנה. ורחובות הוא ש"ק. יום מנוחה. והוא בחי' יעקב אבינו דכתיב בי' נחלה בלי מצרים ופרצת ימה כו' ע"ש במדרש. והרמז שא"י לבוא לבחי' זו עד שעוברין מקודם בחי' עשק ושטנה. ויש לרמוז כי בבחינת אהבה יש התפשטות פסולת. וזה עשק. התעשקו עמו. לנו המים. ובבחי' יראה לא יש התפשטות. רק שהוא שטנה לשון שנאה יותר שקשה מאוד להיות ירא ה' כראוי וזה שטנה. ובמריבה זו לא כתיב לנו המים. רק שאין מניחין להיות ביראה כראוי. עכ"ז ע"י אלו באין אח"כ לרחובות. וזהו תולדות יצחק בן אברהם כנ"ל. ולכן נזכרו בתורה גם אלו הבארות. הגם כי רבו עלי'. רק שע"י אלו בא לרחובות. וכאמרם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין. אף שרואה שלא מצא. אך הוא הכנה על אח"כ. כי אין שום יגיעה בעבודת ה' לבטלה ח"ו. ויש נטי' בלב. הגם שאין בכח להוציאו עוד לפועל: