תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

Chasidut על בראשית 3:22

קדושת לוי

נבוא לבאר ולתרץ על הקושיא שמקשים כל המפורשים למה לא נזכר משה בפרשה זו. הנה כתיב (משלי י, א) בן חכם ישמח אב, ומה הוא החכמה ויאמר לאדם הן יראת ה' הוא חכמה (איוב כח, כח) והנה הבורא יתברך הוא עושה ופעל הכל וכשעולמות מסתכלים בשורשם ורואים שמעצמותם אין להם כלום רק כל חיותם הוא מאת הבורא ברוך הוא אז יראה ופחד חיל ורעדה יאחזון. והנה הבורא ברוך הוא בעולמו ברא דברים המנגדים זה לזה. אש, ומים, ורוח, ועפר. וכל זה כשמסתכלין על עצמותם אבל כשמסתכלין על שורשם שהם מקבלין חיות ממקום אחד שם הם באחדות גמור אז גם בכאן הם באחדות גמור. זהו הרמז בפסוק הן, כי הן לשון אחדות כפירוש רש"י שכן בלשון יוני קורין לאחת הן. וזהו הרמז הן האחדות בא מיראת ה' כשהן ביראה מחמת הסתכלות בשורשם אז הם באחדות גמור. וזהו גם כן הרמז בפסוק (שם כה, ב) עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום וכו', עושה שלום, אימתי נעשה השלום במרומיו, כשהם מתרוממים ומסתכלים בשורשם אז הם באחדות גמור. וזהו שדרשו חכמינו ז"ל (במדבר רבה יב) על זה הפסוק מיכאל ממים וגבריאל מאש וכו' עיין שם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

באר מים חיים

ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך, כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כוחה לך נע ונד תהיה בארץ. צריך להבין משפטי ה' אמת בזה מפני מה קילל האדמה ומפני מה דוקא בקללה זו שֶׁתְּאָבֵד כחה מאתה, וגם מה שאמר לו נע ונד תהיה בארץ שהוא בחינת גלות כמאמר חז"ל (סנהדרין ל"ז:). וכי זה ניתן להורג נפש במזיד, ונראה כי ידוע אשר הארץ וצבאיה ירצו בקבלת נפשות אדם לתוכן הלא תראה מה שאמרו חז"ל (ערכין ט"ו.) אצל המצריים כשנטבעו בים סוף אמר הקב"ה לשר של ים פלוט אותם ליבשה אמר לפניו רבונו של עולם כלום יש עבד שרבו נותן לו מתנה וחוזר ונוטל הימנו וכו' עד שאמר לו אני אתן לך אחד ומחצה שבהם ונחל קישון יהיה ערב וכו' עד כאן, הרי שהיה חפץ שר של ים שישארו בתוך הים. והטעם מצד נפש החיונית שבכל אדם והוא כעין בחינת פרנסה להשר מצד השפע הנשפע לנפשות ההם ממקור חיותם, ואם זה בנפשות האלה שנקראים עמי הארץ שכל חיותם ונפשם לא נמשך כי אם מחיות נפש הארץ, מכל שכן דכל שכן להבדיל וכו' באדם הצדיק אשר תחשק הארץ בכל אות נפשה לקבל דמו לתוכה והוא לה ודאי לתועלת. הגם שודאי נשמת אדם הצדיק תעלה במעלות למעלה למעלה כי רוח בני אדם עולה היא למעלה, עם כל זה טובה הוא לה לכסות דם צדיק בקרבה כי הנפש הוא הדם ולא ימלט מהגיע לה טובה גדולה כמו שמובא בזוה"ק אשר על כל זה פצתה האדמה את פיה לקבל דמו של הבל הצדיק ולבלוע עד שלא יהיה רישומו ניכר כלל בקרקע כי כל הדמים נבלעין בקרקע, ואך כולן רישומן ניכר, וזה לא היה רישומו ניכר כלל כמו שכתבו התוספות (סנהדרין ל"ז:). כי חשקה והתאוה תאוה לדם נפש הצדיק הזה ואכן לא היתה ראויה לזה לצד קדושת נפש הבל אשר היה גבוה מעל גבוה כידוע. והנה נודע אומרם ז"ל (סוטה ט'.) כל הנותן עיניו במה שאינו שלו גם זה שבידו נוטלין הימנו. וכן כאן על שקיבלה הארץ דבר שאין שייך לה, אף שלה, אבדה. ונתקללה בלא תוסף תת כוחה ושפטה ה' משפט התורה כאמור. ועתה נבאר משפט קין שדנו בגלות, בנע ונד תהיה. כי אמרו ז"ל (בראשית רבה כ"א, ו') בפסוק (בראשית ג', כ"ב) ועתה פן ישלח ידו, אמר ר' אבא בר כהנא מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה אין ועתה אלא תשובה שנאמר (דברים י', י"ב) ועתה ישראל מה' ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' עד כאן. וכן אנו נאמר כן כאן במה שאמר הקב"ה לקין ועתה וגו' שפתח לו פתח של תשובה שיתן לב לשוב לפניו. וידוע אומרם (יומא פ"ו:) גדולה תשובה שזדונות נעשה להם כשגגות ואז דינו להיות גולה מארצו כמשפט ההורג בשוגג שדינו באלו הן הגולין ואמר לו נע ונד תהיה בארץ וכנאמר.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ליקוטי הלכות

וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה וְאִסּוּר חָמֵץ בַּפֶּסַח שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת תְּפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת י"ג), "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וְכוּ' מַצּוֹת יֵאָכֵל וְכוּ'" וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְכוּ' כִּי צְרִיכִין לְקַדֵּשׁ אֶת אֲכִילָתוֹ מְאֹד, כִּי עִקַּר הַמִּיתָה נִגְזְרָה עַל-יְדֵי חֵטְא הָאֲכִילָה, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵץ הַדַּעַת וְעִקַּר הַמִּיתָה הוּא בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּשׁוּת וְהַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁל הַחֹמֶר עַד שֶׁנִּתְעַלֵּם הָעֲנָוָה בִּבְחִינַת מִיתָה כַּנַּ"ל, שֶׁעִקַּר הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים הִיא הָעֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁבְּכָל אֵבֶר וּלְהֵפֶךְ הַמִּיתָה הִיא הִתְעַלְּמוּת הָעֲנָוָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֵין עַל-יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּשׁוּת שֶׁל הַחֹמֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת וְכַנַּ"ל וְגַם בְּגַשְׁמִיּוּת עִקַּר הַמִּיתָה עַל-יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַגּוּף עַל הַנֶּפֶשׁ, הַחֹמֶר עַל הַצּוּרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּשׁוּת עַל הָאַיִּן עַד שֶׁמֻּכְרַחַת הַנֶּפֶשׁ לָצֵאת וּלְהִתְעַלֵּם בְּתַכְלִית הַהֶעְלֵם, וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרָע, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת נִמְשָׁךְ לְהָאָדָם עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, עַל-כֵּן צְרִיכִין שֶׁתִּהִיֶה הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה עַל-פִּי הַתּוֹרָה וְאָז נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה הַחִיּוּת מֵהַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא הוּא עֲנָוָה אֲמִתִּיִּית וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁזָּכָה לַעֲנָוָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת בְּחַיִּים חִיּוּתוֹ, עַל-כֵּן לֹא הָיָה צָרִיךְ לַאֲכִילָה כְּלָל וְהָיָה בָּהָר ג' פְּעָמִים אַרְבָּעִים יוֹם לֶחֶם לֹא אָכַל וְכוּ', כִּי כָּל חִיּוּתוֹ הָיָה חַיִּים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל לֶעָתִיד, שֶׁהֵם עֲנָוָה אֲמִתִּיִּית וְכַנַּ"ל, אֲבָל שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם צְרִיכִין לֶאֱכֹל, כִּי לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת וְעִקַּר הַחִיּוּת הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה, נִמְשָׁךְ מִשֹּׁרֶשׁ הַחַיִּים, שֶׁהֵם חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל לֶעָתִיד, שֶׁהֵם עֲנָוָה אֲמִתִּיִּית, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן, כִּי הָאֲכִילָה הוּא שֶׁמְּכַלֶה הַמַּאֲכָל לְגַמְרֵי וְעַל-יְדֵי זֶה מְבָרֵר מִמֶּנּוּ פְּנִימִיּוּת חִיּוּתוֹ, שֶׁהֵם הַנִּצּוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּתוֹכוֹ, שֶׁהֵם רוּחָנִיִּים לְגַמְרֵי, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת אַיִן, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין הָאָדָם נִזּוֹן מִגַּשְׁמִיּוּת הַמַּאֲכָל כְּלָל, כִּי הַגַּשְׁמִיּוּת נַעֲשֶֹה מִמֶּנּוּ פְּסֹלֶת גָּמוּר וְנִדְחֶה לַחוּץ לְגַמְרֵי, רַק עִקַּר חִיּוּתוֹ הוּא מֵחִיּוּת הַמַּאֲכָל, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן, בְּחִינַת עֲנָוָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַחַיִּים וּמִי שֶׁאוֹכֵל בִּבְחִינָה זֹאת בְּלִי שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת פְּסֹלֶת בְּוַדַּאי הוּא חַי לְעוֹלָם בִּבְחִינַת (בְּרֵאשִׁית ג') וְאָכַל וחי לְעוֹלָם, שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם חַיִּים וְקַיָּמִים תָּמִיד לְעוֹלָם וְאֵינָם מֵתִים כְּלָל, כְּשֶׁאָמְרוּ רז"ל (בְּרָכוֹת יח) הַצַּדִּיקִים בְּמִיתָתָם קְרוּיִם חַיִּים וְכוּ' שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי קֹדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ שאני הני דאקרון חַיִּים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תַּעֲנִית ה'), יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת וְכוּ' אֲבָל עַל-יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִתְעָרְבוּ כָּל הַדְּבָרִים וּמַחֲמַת הַתַּעֲרוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּהָאֲכִילָה, עַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִזּוֹן מֵהַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁבּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲנָוָה וְאֵין כ"א עַל-פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמְּבָרֶרֶת כָּל הַדְּבָרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעַי" וְעַל-יְדֵי בְּרָכָה תְּחִלָּה וְסוֹף וְגַם עַל כָּל זֶה אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת לְעוֹלָם וּצְרִיכִין לָמוּת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר בִּשְׁלֵמוּת בְּחַיָּיו כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁיָּשׁוּב אֶל הֶעָפָר וְכַנַּ"ל, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים בְּוַדַּאי יֵשׁ חִלּוּק גָּדוֹל בֵּין הָאֲכִילָה, כִּי הָאֲכִילָה שֶׁהִיא בִּקְדֻשָּׁה עַל-פִּי הַתּוֹרָה הִיא עִקַּר הַחַיִּים, כִּי מַמְשִׁיךְ הַחִיּוּת מִשָּׁרְשׁוֹ מִבְּחִינַת עֲנָוָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים וְכַנַּ"ל וְזֶה שֶׁהִזְכִּיר אדמו"ר ז"ל לְעִנְיַן אֲכִילָה דַּיְקָא הָעִנְיַן בּוּשָׁה, עַיֵּן שָׁם מַה שֶּׁאָמַר עַל פָּסוּק, "מִשָּׁם חפר אוכל" (אִיּוֹב ל"ט), שֶׁרָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לָאָדָם בּוּשָׁה לְהוֹשִׁיט הַמַּאֲכָל לְפִיו וְכוּ', עַיֵּן שָׁם, כִּי בְּוַדַּאי צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בּוּשָׁה גְּדוֹלָה בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה כְּדֵי לִזְכּוֹת אָז דַּיְקָא לְחַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁהוּא עֲנָוָה שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְכַנַּ"ל וְעַל-כֵּן הִזְהִירָה תּוֹרָה בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי גַּסּוּת עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים ח'), "פֶּן תֹּאכַל וְשָֹבָעְתָּ וְכוּ' וְרָם לְבָבֶךָ וְכוּ'" כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲזַי אֵינוֹ מְעוֹרֵר וּמַמְשִׁיךְ חַיִּים נִצְחִיִּים הַנַּ"ל, רַק חִיּוּתוֹ הוּא מֵהַפְּסֹלֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת וְרָם לֵבָב, שֶׁהוּא חִיּוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת מִיתָה, כִּי מִשָּׁם עִקַּר הַמִּיתָה כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (בְּרָכוֹת יח) רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִם מֵתִים עַל אֲכִילָה כָּזֹאת נֶאֱמַר, "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת", רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְעַל-כֵּן צְרִיכִין בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בּוּשָׁה הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִחְיֶה הַשִּׁפְלוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים כַּנַּ"ל. כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה חַיִּים נִצְחִיִּים הָאֵלֶּה, שֶׁהֵם חַיִּים אֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת כַּנַּ"ל (וְעַיֵּן מִזֶּה בְּהִלְכוֹת עָרְלָה הֲלָכָה ב') וְזֶה בְּחִינַת אֲכִילַת מַצָּה וְאִסּוּר חָמֵץ בְּעֵת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהוּא בִּטּוּל הַגְּבוּלִים וְהַמְּצָרִים, בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים כַּנַּ"ל, כִּי חָמֵץ יֵשׁ בּוֹ אֲחִיזַת הַגֵּאוּת בְּיוֹתֵר, כִּי חָמֵץ עוֹלֶה בִּנְפִיחָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת שֶׁמַּעֲלֶה וּמְרוֹמֵם עַצְמוֹ עַל-יְדֵי רוּחַ גָּבֹהַּ שֶׁבְּקִרְבּוֹ וּמֵחֲמַת שֶׁבְּפֶסַח עֲדַיִן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ הָרוּחַ גָּבֹהַּ הַזֶּה, כִּי עִקַּר בִּטּוּלוֹ עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ אֱלֹקִים, שֶׁהֵם הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין, בְּחִינַת (שְׁמוֹת ל"ד) וָאֲמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים וְכוּ', בְּחִינַת וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם וְעַל-יְדֵי זֶה מַכְנִיעִים וּמְבַטְּלִין הַגֵּאוּת, שֶׁהוּא רוּחַ גָּבֹהַּ, רוּחַ רָעָה, רוּחַ שְׁטוּת, רוּחַ הַטֻּמְאָה וְזוֹכִין לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ בּוּשָׁה וְנִחְיֶה הַשִּׁפְלוּת וְהָעֲנָוָה וְכוּ' כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּפֶסַח בִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁאָז עֲדַיִן לֹא זָכִינוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, עַל-כֵּן צְרִיכִין אָז לִזָּהֵר מְאֹד מֵחָמֵץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲחִיזַת הָרוּחַ וְהָאֲוִיר שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה בְּיוֹתֵר, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹלֶה בִּנְפִיחָה, כִּי אָז נֶאֱחַז בְּהֶחָמֵץ הָרוּחַ רָעָה הַנַּ"ל שֶׁהוּא רוּחַ גָּבֹהַּ, רוּחַ הַטֻּמְאָה, מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לֹא קִבַּלְנוּ הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַכְנָעָתוֹ כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן צְרִיכִין לֶאֱכֹל מַצָּה שֶׁהִיא נֶאֱפֵית בְּחִפָּזוֹן קֹדֶם שֶׁמַּתְחִיל לִשְׁלוֹט וּלְהִתְאָחֵז בְּהָעִסָּה הָרוּחַ וְהָאֲוִיר שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, כִּי מַצָּה נִמְשֶׁכֶת מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ מְאֹד מִבְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין הַמְאִירִין אָז בְּלֵיל שִׁמּוּרִים בְּהֶאָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד עַל-יְדֵי רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק לְבַד אַף-עַל-פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא קִבַּלְנוּ מִמֶּנּוּ הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה בִּזְכוּת רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק בְּחִינַת (שְׁמוֹת ד') וְרָאֲךָ וְשָֹמַח בְּלִבּוֹ כַּנַּ"ל וְכֵן כָּל יִשְׂרָאֵל רָאוּ פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֶאֱמִינוּ בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם), "וַיַּאֲמֵן הָעָם" כִּי עִקַּר הָרְאִיָּה הוּא כְּשֶׁהוּא בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שֶׁאָז נִקְרָא רְאִיָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אדמו"ר ז"ל בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁהָאֱמוּנָה בְּחִינַת רְאִיָּה, כִּי כְּשֶׁרוֹאֶה פְּנֵי הַצַּדִּיק וְאֵינוֹ מַאֲמִין אֵין זֶה נִקְרָא רְאִיָּה כְּלָל, כִּי בֶּאֱמֶת אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק כְּלָל מֵאַחַר שֶׁלְּפִי דַּעְתּוֹ אֵינוֹ צַדִּיק, כִּי אֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ. נִמְצָא, שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק כְּלָל, אֲבָל יִשְׂרָאֵל רָאוּ אֶת מֹשֶׁה וְהֶאֱמִינוּ בּוֹ,שֶׁזֶּה עִקַּר רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְשַׁךְ עֲלֵיהֶם הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין וְעַל-יְדֵי זֶה נִגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם בְּלֵיל שִׁמּוּרִים שֶׁהֵאִיר עֲלֵיהֶם אָז הֶאָרָה גְּדוֹלָה מִשָּׁם שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר כַּיָּדוּעַ בַּכַּוָּנוֹת וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת הַמַּצָּה שֶׁל פֶּסַח שֶׁנִּמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת הַמֹּחִין קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה וּמֵחֲמַת זֶה אָסוּר לֶאֱכֹל חָמֵץ, כִּי לְהַכְנִיעַ וּלְבָרֵר רוּחַ שֶׁבֶּחָמֵץ אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הֻתַּר הֶחָמֵץ אַחַר שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח שֶׁהוּא קְרִיעַת יַם סוּף, כִּי בִּקְרִיעַת יַם סוּף הִתְחִיל לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְעַל-כֵּן תֵּכֶף נִצְטַוּוּ כַּמָּה מִצְוֹת וְדִינִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם ט"ו), "שָֹם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְכוּ'" כִּי קְרִיעַת יַם סוּף עִקָּרוֹ נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי רוּחַ אֱלֹקִים הַנַּ"ל בְּחִינַת וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת זָכוּ אָז כָּל אֶחָד לְהַשָֹּגוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא בְּשַלַּח פֶּרֶק ג'), רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם וְכוּ', שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁאָז נִבְקְעוּ מַעְיְנוֹת הַחָכְמָה שֶׁל יְמֵי הַתּוֹרָה מִבְּחִינַת וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, שֶׁעַל זֶה הָיָה הַנֵּס שֶׁל קְרִיעַת יַם סוּף גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁהָיָה עַל-יְדֵי הָרוּחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם י"ד), "ויולך ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים וְכוּ'" כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם ט"ו), "נשפת בְּרוּחֲךָ כסמו יָם וְכוּ'" כִּי הַכֹּל הָיָה עַל-יְדֵי רוּחַ אֱלֹקִים הַמְרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הוֹבִישׁ אֶת הַיָּם לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ הֵשִׁיב הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם וְעַל-יְדֵי זֶה גִּלָּה לַכֹּל שֶׁהוּא אָדוֹן יָחִיד מַנְהִיג וּמַשְׁגִּיחַ, כִּי הַמַּיִם מִתְנַהֲגִים רַק בְּרוּחוֹ, שֶׁהוּא רוּחַ אֱלֹקִים הַמְרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁמַּנְהֶגֶת וּמְקַיֶּמֶת כָּל הַדְּבָרִים וּבִרְצוֹנוֹ הוּא מַנְהִיג הָרוּחַ לִבְקֹעַ הַיָּם וּלְיַבְּשׁוֹ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ לַהֲשִׁיבוֹ עַל מִצְרַיִם נִמְצָא, שֶׁבִּקְרִיעַת יַם סוּף הִתְחִיל לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, עַל-כֵּן אָז הֻתַּר הֶחָמֵץ, כִּי אָז דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהַכְנִיעַ הָרוּחַ גְּבֹהָה וּלְבָרֵר רוּחַ זֶה הָעוֹלָם הַנֶּאֱחַז בֶּחָמֵץ לְבָרְרוֹ מֵרוּחַ גְּבֹהָה הַזֶּה וְלִזְכּוֹת שֶׁתִּהְיֶה הָאֲכִילָה בִּבְחִינַת חַיִּים אֲמִתִּיִּים, בִּבְחִינַת עֲנָוָה שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיִּים וְכַנַּ"ל, אֲבָל בְּפֶסַח קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָרְרוֹ צְרִיכִין לֶאֶכֹל מַצָּה לִבְרֹחַ מֵרוּחַ זֶה הָעוֹלָם לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בְּהָאֲכִילָה וְכַנַּ"ל וְעַל-כֵּן נִזְכַּר מִצְוָה זֹאת שֶׁל מַצָּה בִּתְפִלִּין, כִּי תְּפִלִּין הֵם בִּבְחִינָה זֹאת לְהַכְנִיעַ סִטְרָא דְּמוֹתָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָמֵץ, כַּמּוּבָא וּלְהַמְשִׁיךְ חַיִּים נִצְחִיִּים, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲנָוָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַצָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּגַדְלוּת, כַּמּוּבָא שֶׁהֵם עִקַּר הַחַיִּים, הַיְנוּ גַּדְלוּת הַמֹּחִין דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא עִקַּר עֲנָוָה, בְּחִינַת (מְגִלָּה ל"א) בִּמְקוֹם גְּדוּלָתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ וְעַל-כֵּן נִקְרֵאת הַמַּצָּה לֶחֶם עֹנִי דַּיְקָא, בְּחִינַת הַכְנָעָה וַעֲנָוָה, שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיִּים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַצָּה כַּנַּ"ל:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

מאור עינים

זמין למנויי פרימיום בלבד

ליקוטי הלכות

זמין למנויי פרימיום בלבד

ישמח משה

זמין למנויי פרימיום בלבד

אגרא דכלה

זמין למנויי פרימיום בלבד

אגרא דכלה

זמין למנויי פרימיום בלבד

אגרא דכלה

זמין למנויי פרימיום בלבד

אגרא דכלה

זמין למנויי פרימיום בלבד

אגרא דכלה

זמין למנויי פרימיום בלבד
פסוק קודםפרק מלאפסוק הבא