נועם אלימלך
והנה חוה שמעה שני מדריגות, דהיינו לימוד התורה באיזה אופן שלומד כנ"ל וגם העלאת הניצוצות, אז הבינה ממילא שיש עוד מדריגה אחת דהוא הדביקות גמור בבורא ית"ש, וזה שאמרה "לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו", פירוש נגיעה בעלמא, היינו הפסקה בעלמא מהדביקות ג"כ לא תפסוק, "פן תמותון", דהיינו הפסקה מהדביקות, שהיא סברה שגם על מדריגה שלישית דהוא דביקות ג"כ נצטוותה, ובאמת הדביקות ממילא בא ע"י שני מדריגות הנ"ל, שהיא לא היתה עדיין במדריגה הזאת, והנחש דחפה עד שנגעה בו ואמר "כשם שאין מיתה בנגיעה זו", פירוש שאין אתה נפסק עי"ז מדביקות, "כך אין מיתה באכילה", פירוש גם אם לא תאכל בכוונה הנ"ל להעלות הרוחניות "לא מות תמותון".
אגרא דכלה
לא מות תמותון (בראשית ג ד). דחפה וכו'. דהנה הקדים לומר לא מות תמותון בלא גזירה, ואחר כך אומר הטעם כי יודע וכו', וגם כפל הלשון מו"ת תמותו"ן. לזה קאמר כשם שאין מיתה וכו':
אגרא דכלה
ביה היא שעתא אמר חויא דלטור על ברייה וכו' ברם כל אומנא. דקדק דלא היה לו לומר רק ויאמר לא מות תמותון (בראשית ג ד), ואנא ידענא מדלעיל דהיא אמירת הנחש אל האשה, מזה דייק דהיא אמירה בפני עצמו חוץ פיתוי האכילה, אמר אמירה בענין נחש הרשע, והיינו כפי קבלת רז"ל (ב"ר פי"ט ד') שאמר דלטור, ובתיבת א"ל האש"ה מרומז שאמר לה דבר הנוגע לה לטובתה, שאמר לה כל אומנא וכו', נ"ל: