ישמח משה
ועל פי זה יתפרש הגמרא בזבחים שם מה ראה יתרו שבא ונתגייר, דאלו לא רצה רק להביא למשה אשה ובנים, אין צריך לזה לשמיעה מה שעשה ית"ש לישראל עמו ניסים ונפלאות, רק כדי להתגייר הוצרך לשמיעה מה שעשה וגו' כמו שיתבאר, ומפרש מה השמיעה שיגרום לזה, ומפרש ר' ישמעאל מלחמות עמלק, שהרי כתיב בצידה (שמות יז יג) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, וקשה הלא בא בטענה ולמה יהיה לפתגם דחרב, והיה די להציל את ישראל, אלא ודאי דיצא מכלל בן נח מימות אברהם וכו', וכיון שהאמין במדריגת ישראל, רצה להתגייר לדבק במדריגה העליונה הלזו. רבי אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע, ומזה הבין דאינם בכלל בני נח כנ"ל ולכך רצה להתגייר, ורש"י כתב שניהם דאלו ואלו דברי א' חיים הם כיון דאינם סותרים זה את זה. ועל פי זה יתפרשו הפסוקים וישמע יתרו, ר"ל שהבין יתרו (כמו והם לא ידעו כי שומע יוסף, בראשית כב כג) את כל אשר עשה וגו', ר"ל מזה שעשה הקב"ה לישראל דהיינו קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, הבין כי הוציא ה' את ישראל ממצרים דייקא, דהיינו שעם שיצאו ממצרים, הם אינם כשאר עם רק ישראל, ונקראו ישראל קודם מתן תורה, וכרבי יהודה בחולין (דף ק"א ע"ב) רבי יהודה אומר אף בטמאה, ולכך רצה לגייר, והפירוש את, כמו בפרשת עקב (דברים י כ) על פסוק את ה' אלקיך תירא, פירש יונתן בן עוזיאל מן קדם ה' אלהך תדחלין, עד כאן. הרי דאת משמש במקום מן, הוא הדין הכי נמי פירושו דיתרו הבין מן כל אשר עשה וגו', דהיינו קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, כי הוציא ה' את ישראל כנ"ל. וזה שאמר ויקח יתרו את ציפורה אשת משה, ושמא תאמר הלא לדעתו של עכשיו לאו אשת משה היא, דהא לא ידע מהגירות שגיירה קודם שנשאו, לזה אמר אחר שלוחיה, אחר ששלחה החזיקה לאשת משה כנ"ל, ואת שני בניה דייקא, ולכך לא נאמר כאן ציפורה בתו, דכבר לאו בתו היא, ומכל מקום חותן נקרא, דהוא על שם החיתון דהא נתחתן בו, וזה ברור. וכן אמר יתרו וגו' ואשתך ושני בניה, בניה דייקא, ולכך נתיישב גם כן על מה דבלקיחת יתרו הקדים אשת משה לבנים, וכן בדברי יתרו אני חותנך וגו', ובסיפור התורה ויבא יתרו חותן משה, הקדים הבנים לאשה, דהלא בפרשת ויצא (בראשית לא יז, ד"ה את) כתב רש"י עשו הקדים נשים לבנים (בראשית לו ו), אבל יעקב הקדים בנים לנשים, שהצדיקים חביבין עליהם הבנים יותר מנשים, עד כאן. רק לפי מחשבת יתרו הרי האשה אשתו והבנים אינם בניו, לכך הקדים האשה כנ"ל, ולכך זמרי אמר למשה בת יתרו מי התיר לך (סנהדרין פ"ב ע"א), דהגירות קודם שנשאה לא היה מפורסם דבצינעה היה, אבל התורה העידה ויבא יתרו וגו' ובניו דייקא כי גיירה קודם שנשאה, כנ"ל נכון בס"ד.
ישמח משה
ויקם יעקב וגו' וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים (בראשית לא יז), וינהג את כל מקנהו וגו' מקנה קנינו וגומר (בראשית לא יח), ולבן הלך וגומר ותגנוב רחל את התרפים וגו' (בראשית לא יט). הנה יש לדקדק בהצעת הפסוקים, דכל זה היה ראוי לכתוב קודם וישא יעקב את בניו וגו'. וגם כל הסיפור דלעיל מיותר, דמה מלמדנו בזה והיה די במה שנאמר אחר כך ויגנוב יעקב את לב לבן וגו' ויברח הוא וכל אשר לו. והנ"ל בזה כי התורה רצתה להעיר אוזן על רחל אמנו כי לשם שמים נתכוונה כפירוש רש"י (ד"ה ותגנב), ולא ח"ו לחמוד כסף וזהב שעליהן או שאר דבר עבירה, כי הלא אמרו רז"ל (חולין דף ז'.) בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן וכו', אף שכתבו התוספת (חולין ה' ע"ב ד"ה צדיקים) דדוקא באכילת איסור, כבר היה לי פתחון פה על זה בחדושי על הש"ס במסכת חולין (דף ה' ע"ב עיין שם), (מועתק לקמן בפרשת משפטים בארוכה). והנה חמרא דרבי חנינא בן דוסא יוכיח שלא רצתה לילך אף שהיו מכין אותה, הואיל והונח עליה מנעלים של אחר, הובא באלשיך פרשת וישב. והא דבהמתן של אברהם היו צריכין לצאת זמומות (ב"ר מ"א ה'), היינו מפני שאין סומכין על הנס. ועוד דבכהאי גוונא לאו בכלל שמירה הוא, כיון שהאדם יכול לשמור עצמו כמ"ש בחולין באריכות, (ועיין במדרש רבה פרשה נ"ט סי' י"ד (ב"ר נ"ט י"ד), ופרשה סמך סי' י"א (ב"ר ס' י"א), וביפה תואר ובנזר הקודש). אם כן רחל אם היתה עושה שלא כדת, לא היה בהמתו של אותו צדיק אשר לא ידעה מזה רוצה לילך. לזה אמר קודם וישא יעקב הידוע דהוא בחיר שבאבות את בניו ואת נשיו על הגמלים, ואם כן אין לומר שהחזיקה אצלו או שנתנה לבנה, ושמא תאמר שהניחה על אחד מהצאן, לזה אמר וינהג את כל מקנהו, היינו אף בדרך הנהגה בלא חזקה, והיינו ואת כל אשר רכושו אשר רכש מקנה קנינו דייקא, דאם לא כן לא היו הולכים, ואחר כך אמר ותגנוב רחל וגו', ועל כרחך שהיו אצלה ולשם שמים נתכונה, וקודם שהודיע מגוף המעשה הודיע שאיננה מגונה כנ"ל, לכך אמר יעקב אחר כך עם אשר תמצא את אלהיך וגו' כי סמך על זה, ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם והיא לשם שמים נתכונה והבן, כי לולי זאת קשה מאי מלמדני, ודאי לא ידע, והבן זה. ועל פי זה נ"ל לפרש בפרשת וישלח (בראשית לה ב) שאמר יעקב הסירו את אלהי הנכר, דהיינו שלל של שכם שהיו רוצים להשתמש בו, וקשה למה לא אמר קודם, אלא ודאי דלא ידע, ואם כן איך ידע עכשיו, אלא ודאי מפני שרצה לילך ולא היה יכול כי לא זזו רגלי בהמתו, ומזה הבין ואמר הסירו וגו', ועל ידי זה נקומה ונעלה וגו'. וכן היה (בראשית לה ד) ויתנו ליעקב את כל אלהי הנכר וגו', את כל דייקא ויטמון וגו' ויסעו, דאלו היה נשאר שום דבר בידם, לא היו יכולים לנסוע כנ"ל, והבן. (ועיין מ"ש בזה בפרשת וישלח בפסוק ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו, ובפרשת וישב בפסוק היה רועה את אחיו בצאן, עיין שם).
באר מים חיים
ועוד אפשר לומר באומרו ויקח תרח את אברם על פי מאמרם ז"ל (בראשית רבה ע"ד, ה') בפסוק (בראשית ל"א, י"ז), ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו וגו' לב חכם לימינו זה יעקב (שהקדים זכרים לנקבות) ולב כסיל לשמאלו זה עשו ויקח עשו את נשיו ואחר כך את בניו וכו' ולזה תרח שבחכמה עשה והקדים זכרים לנקבות כאמור בכתוב נאמר בו ויקח תרח את אברם שלקח לעצמו מדת אברם לעשות כתורה וחכמה.