Chasidut על בראשית 32:23

ואמנם כי לצד החיבה שחבבם בהשפעת הברכה והטובה להם לבדם קראם בתי שהיא כבת החביבה היושבת אצל אביה ואמה והמה מגדלין אותה לכל צרכיה בתפנוקי מלכין והיא אוכלת ומתפרנסת משל אביה (ועל כן נקט בת ולא בן משום דבבן אף בקטן מצינו לפעמים שלא יהיה סמוך על שולחן אביו ומתפרנס משלו ואך בבת בעודה בבית אביה ודאי מתפרנסת משלו) ואמנם לא זז מחיבתם עד שקראם אחותי והוא בבחינת השותף למעשה בראשית הנזכר כי שפע כל העולם יורד תחילה אליהם ומהם לכל באי עולם ונראין כאחין שהמה עושין כביכול כמו הוא לזון את העולם וכאומרם אני אלוה בעליונים כנזכר, ואולם עדיין לא זז מחיבתן עד שקראם אמי, והוא כביכול כביכול שהם למעלה ממנו כלומר שהוא ציית ושומע להם כבן לאמו שאם הוא גוזר הם מבטלין. ואפשר לזה רמז הקב"ה ואמר אנכי ה' וגו' ואמרו ז"ל (שבת ק"ה.) אנכ"י נוטריקון א'נא נ'פשי כ'תיבת י'הבית כלומר כי על ידי התורה הקדושה שנתתי לבני ישראל אנא נפשי בכתיבה הזה יהבית להון שהם ינהגו אותי כרצונם ואני אצייתם לאשר יאמרו, וזה אומרו בתחילת פרשה זו ויקחו לי שכל מדרשי רבותינו כולם מתנבאין בסגנון אחד לפרש ויקחו לי שכביכול לי אתם לוקחים וכדברי המשלים שמביאים כל אחד בצחות לשונם הטוב לשון הזהב, והוא להראות גודל האהבה והחיבה לבני ישראל איך שרק בהם בחר לעם סגולה לשום את שמו ביניהם ולשום משכנו בתוכם לשכון ביניהם, ולשכנו ידרשו אותו בדרישה שלימה. ואמנם לדברינו יש בזה עוד בחינת אהבה וחיבה ביתר שאת ועוז, לומר שכביכול לי אתם לוקחים שאתם לוקחים לי שאהיה אני שומע לדבריכם ויבוטל דיבורי כביכול מפני דבריכם בבחינת הקב"ה גוזר והצדיק מבטל כאמור. ועוד יותר כי הקיחה הנאמר בבעלי חיים בכל מקום בתורה תרגומו באונקלוס ודבר, כמו (בראשית ל"ב, כ"ג) ויקח את שתי נשיו ותרגומו ודבר וכן בכל מקום והוא מלשון הנהגה כמו (סנהדרין ח'.) דבר אחד לדור. ולזה אמר ויקחו לי שהמה מדברים ומנהיגים אותי כרצונם ואני מתנהג אחרי רצונם היש חיך מתוק מזה אשרי העם שככה לו.

והנ"ל על פי מה שהארכנו בפרשת תשא (שמות לב ז) בפסוק לך רד, בהא דאיתא בש"ס (חגיגה דף ה':) דבבתי אבראי הוד והדר לפניו עוז וחדוה (דברי הימים א' טז כז), ובבתי גוואי המשל ופחד עמו דייקא (איוב כה ב). והנה העבדות בשמחה, אך כל זה בבחינת בתי אבראי, אבל בבתי גוואי שם המשל ופחד, וקדשי קדשים והארון בבחינת בתי גוואי, כי בית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה (שמו"ר ל"ג ד'), כמו שביארנו שם. ולפי זה יש שני מיני צדיקים, דהיינו העובדים באהבה ובשמחה ובתנועות בחינת בתי אבראי, וגבוהים עליהם אותן העובדים ביראה הגדולה מאהבה המוזכר בשל"ה, ובפחד ורעדה עד שאין השמחה והאהבה ניכרת מגודל הפחד ורעדה, והם העומדים על משמרתם בעבודתן בלי תנועות כלל, וזו בחינת בתי גוואי שהם שרפים עומדים מעל לו (ישעיה ו ב), ועיין ביערות דבש חלק ב' (סוף דרוש א') עיין שם באורך. והנה יעקב התבודד אז ובא למדריגה גדולה לבחינת בתי גואי, עוד יותר גבוה מהשרפים אשר שם בבתי גוואי שנאמר שרפים עומדים ממעל לו, שעומדים בשתיקה בלי שירה לאשר כי הם בבתי גוואי, ועיין ביערות דבש שם והבן. וידוע מה שכתבו המקובלים על מעב"ר יב"ק (בראשית לב כג), שהוא גימטריא שלשה שמות הידועים, והנה הפשוט הוא שהעביר את כל אשר לו ונשאר לבדו, ומזה נצמח הדרש שכתבתי כי התבודד להאחז בקדושה שיתגבר על קינה דמסאבותא של עשו. ונ"ל שזה הוא הפירוש ויעבר את אשר לו, היינו שעבר על השרפים שהן עומדים ממעל לו, והגיע יותר גבוה מהן, על כן ויותר יעקב לבדו כי הוא מקום שאין מלאכי השרת יכולים לכנוס, כמבואר במדרש רבה (איכ"ר פתיחתא כ"ד) אכנס למקום שאין מלאכי השרת יכולים ליכנס. ובזה מבואר המדרש הנ"ל, כי לעתיד לבא יתגלה אלקותו, דהיינו שיתגלה הבחינה מקום שאין מלאכי השרת יכולים לכנוס בו, והיינו ונשגב ה' לבדו, והיינו גם כן ויותר יעקב לבדו, והבן. והנה אז היה יעקב מלובש בפחד ורעדה ולא נראה השמחה בו, כדרך הצדיקים שנאמר בהן (חבקוק ג יח) ואני בה' אעלוזה וגו', והס"מ לא הבין ערכו, וסבר שעתה עת לשלוט בו כיון שהוא נעדר השמחה, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה (שבת ל' ע"ב), והנה בגוף הוא למטה, רק בבחינת עלות נשמתו וקדושתו נותר לבדו, על כן ויאבק עמו כל זמן שליטתו דהיינו כל הלילה עד עלות השחר, וירא כי לא יכול לו, אז השיג כי הוא במקום קדוש שאין ראוי שם השמחה, נתן עיניו ביוצאי יריכו שהן נדב ואביהו, כי כבר אמרו רז"ל (ויק"ר י"ב א') שמתו על שנכנסו שתוי יין ופרועי ראש, וביארנו במקומו כי הכונה שנכנסו שתוי יין לחזק השמחה, ופרועי ראש ירמוז על העדר היראה ופחד, וזה שלא כדת של תורה כי שם במקדש הוא בחינת בתי גוואי ששם המשל ופחד עמו, ולכן נענשו, והבן (ובמקומו יבואר עוד בזה בארוכה).

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. כי אחר שראה הקב"ה שטוב בעיני האדם לראות ולהבין בטוּב ה' ובגדולתו וזיו יקר תפארתו, והנה להראות להם בבחינה השלימה באספקלריא המאירה אי אפשר, לצד שהלך בחושך וכשיסתכל פתאום באור הגדול והנורא יכהה אור עיניו באופן שלא יוכל לקבל עצם האור בשום אופן, ואמנם הבא לטהר מסייעין אותו וחפץ ה' להנהותו מאורו הרב, מה עשה הקב"ה האיר לו דרך מסך המבדיל שיוכל להסתכל ולקבל האור ההוא. ועל כן ויעש להם כתנות עור סוד התפילין שהבתים הם של עור ועל ידם מאיר אור המוחין מד' פרשיות. ועל כן כתוב בזה ויעש ה' אלהים כי ידוע שהפרשיות הם סוד מוחי אבא והבתים הם סוד מוחי אימא והם הוי"ה ואלהים כנודע. גם הוי"ה ואלהים הם מספר יב"ק סוד אהי"ה הוי"ה אדנ"י שהם סוד התפילין בסוד (בראשית ל"ב, כ"ג) ויעבור את מעבר יב"ק כנודע, ובזה וילבישם בבחינת התפילין ממש שהלביש את האור הגדול תחת מכסה עור תחש שיוכלו האדם ואשתו לקבלם.