אגרא דכלה
לא אשלחך כי אם ברכתני (בראשית לב כז) ויאמר אליו מה שמך וכו' (בראשית לב כח). מה שייכות זה להברכה. אך הוא דמן הצורך לידע שם המתברך בשעת הברכה, על כן כשהשיבו ששמו יעקב, אמר לו שאין זה שם העיקר, כי כבר נגזר להיקרא שמו ישראל. ובזה תבין וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי (בראשית לב ל), כיון שאתה אין מברך אותי:
ישמח משה
ויאמר שלחני כי עלה השחר (בראשית לב כז). איתא בחולין (דף צ"א ע"ב) אמר לו מלאך אני ומיום שנבראתי עד עכשיו לא הגיע זמני לומר שירה וכו', מסייע ליה לר' חננאל אמר רב, דאמר ר' חננאל אמר רב שלש כיתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש ואחת וכו'. מיתביה חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה וכו' פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחד בשבוע וכו'. אלא אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, עיין שם. ונדחקו התוספות (ד"ה מסייע) דמאי סייעתא מיתי לר' חננאל. וגם מאי ענינו של הקושיא מיתיבי לכאן על מימרא דדרש בפסוק ויאמר שלחני, הלא זה קשה בלא זה על ר' חננאל. והנה לישב כל זה, וגם לישב תשובת יעקב לא אשלחך כי אם ברכתני, וכי דינא הכי, ותשובת המלאך (בראשית לב כט) כי אם ישראל יהיה שמך, ואחר כך (בראשית לב ל) ויברך אותו שם. וגם לפרש הפסוק במזמור הללו את ה' מן השמים דמסיים וירם קרן לעמו וגו' (תהלים קמח יד), דמאי ענינו לכאן.
ישמח משה
(בהפטורה) (הושע יא ז-ח) ועמי תלואים למשובתי וגו'. היינו תלואים בספק אם ישובו אם מועיל, כי מסופקין בהשגחה מחמת דעת אפיקורסת כי אין כבודו להשגיח בשפלים, והסתירה מ"ש הרמב"ם כי לנגדו אין סוף ית' הכל שוה, והיינו ואל על יקראהו יחד גם כן לא ירומם והבן, ואם כן (הושע יא ח) איך אתנך אפרים אמגנך ישראל, ר"ל ביד המקרים רק הוא בהשגחה, אם כן איך אתנך כאדמה וגו', כיון שהוא בהשגחה נהפך עלי וגו', והבן. עוד י"ל על פי שאמרו רז"ל (חולין צ"א ע"ב) שישראל גדולים ממלאכי השרת, שמזכירין שם הקדוש אחר שני תיבות בשמע ישראל (דברים ו ד), ובימלוך אחר תיבה אחת, ומלאכי השרת אחר ג' תיבות, עד כאן. ואני אומר כי רבותא גדולה יש בשמע ישראל מה שאין בימלוך, וכן בברוך כבוד ה', ומכל שכן בקדוש, שבכל אלו יש שבח קודם הזכרת ה', אם כן נזכר על השבח, מה שאין כן בשמע ישראל, והבן. והכי פירושו ועמי תלואים למשובתי שהן מחזיקין עצמן בשפלות כמ"ש, והם אינם מבינין חשיבותן הוא ואל על הוא ית', שהוא על כל יקראהו יחד מזה אחד ומזה עדיין לא ירומם, והבן. ועוד י"ל על פי דאיתא בחולין (דף צ"א ע"ב) דאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, נמצא דמלאכי השרת קוראים אותו אחר שכבר נתרומם מישראל, אבל ישראל קוראים אותו כשעדיין לא נתרומם, הרי דישראל חשיבי טפי, והבן. (עוד ביאור על זה הפסוק תמצא בפרשת וישלח בפסוק (בראשית לב כז) ויאמר שלחני כי עלה השחר, עיין שם).