Chasidut על בראשית 48:15

כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו. (תהלים צ"ב,א') מזמור שיר ליום השבת טוב להדות לה' מזמור זה שבת אמרה כדאיתא בזהר חדש (בראשית ד"ה אלה תולדות) וזה ותרם כראם קרני, שכל הנהגות של השי"ת עם ישראל הוא כדי שיתרומם קרן ישראל, והיינו שיקראו כל הפעולות על שמם שיהיה יגיע כפיהם ולא יאכלו נהמי דכסיפין, שיש לישראל ידיעות בלב וקדושה מדברי תורה, וכל העבודות הם שיהיה נקבע בלב כמו שאנו מתפללין שתרגילנו בתורתך וכמו שכתיב (בראשית כ"א,ז') מי מלל לאברהם ובזה"ק (ויחי רמ"ט.) כמה דאת אמר וקטפת מלילת בידך (דברים כ"ג,כ"ו), היינו אף שאברהם האמין להקב"ה, מכל מקום לא היה עוד אצלו הרגשה מפורשת כמו שמי שיש בו, קונה עבורו איזה מלבוש אף על פי שאינו צריך לו עוד, והרגשה מפורשת לא היה עוד אפילו אצל אברהם, וזהו כל העבודות שהאמונה תהיה מוחשת ומורגשת בכל האברים, וזה מורה פרשה זו שיש בה הלכות שתלוים בקביעות קדושה. והנה בכל מצוה יש פרט וכלל וכמו שכתיב (תהלים קמ"ה,ג') גדול ה' ומהלל מאד ולגדלתו אין חקר וכמו שנתבאר בחלק ראשון (בענין שבת הגדול) שאם יאמר האדם שיחזיק בכל הפרטים על זה נאמר ולגדלתו אין חקר, היינו ההתפשטות אין חקר ולכן צריך לקבוע הכללים בלב וממילא יוכל לקיים הפרטים וזה שנאמר (משלי ד',כ"ג) מכל משמר נצר לבך, וכן נאמר (משלי ג',ג') כתבם על לוח לבך, היינו שתקבע אותם על התפשטות הלב ושיקבעו במורשי לבך, ובפרשה זו יש מ"ד הלכות וכל נפש מישראל יכול למצוא עצמו בפרשה זו והלכה אחת יש בתוכה שהוא יסוד ושורש (נראה הכוונה על ונשמרת מכל דבר רע [הגה"ה מאדמו"ר בעל ארחות חיים]) והנה דברי תורה הם חיים וקיימים אף כפי הפירוש הפשוט, אכן באמת כל ההלכות רומזין גם על המחשבה,כמו שלא תרצח רומז שלא ימצא שום כעס בנפש מישראל איש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם, וכן כל מצוה, ועל זה נאמר (משלי ג',י"ח) ותמכיה מאשר שהמקיים המצוה בכל דקדוקיה הוא תומך את המצוה ומקימה, כמו המקים את האדם ומעמידו שהיה שוכב ומקימו שיעמוד בקומה זקופה, וזה שנאמר ותרם כראם קרני בלתי בשמן רענן. בלתי בשמן הוא חכמה כשהחכמה מאירה לאדם אז הוא בנייחא, וזהו רענן שבתחלה צריך להתנהג ביראה ואחר כן באהבה וזה שגר אלפיך ועשתרות צאנך, שגר אלפיך, היינו מה שהאדם משגר מכחו בלא דעתו רק מההרגל ועשתרות צאנך הוא המשכות רצונו יהיה גם כן מבוררים לטוב וזה רומז למה שנאמר (ישעיה נ"ח,י"ד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך נחלה בלי מצרים, היינו אף במקום שאינו מוגדר גם כן יכוון לרצון השי"ת כי יעקב אבינו היה תמיד בעבודה כמו שכתיב (בראשית מ"ח,ט"ו) האלהים הרעה אתי מעודי וגו' שהיה מביט תמיד לרצון השי"ת שבמקום שהיה בדעתו היה הולך תמיד באור, וכדאיתא במדרש (רבה מקץ צ"א) לא דבר יעקב אפילו דיבור אחד לבטלה שהיה איש תם, אכן היה מתפלל שאף בעת השינה ובעת ההסתר יהיה ג"כ מזוכך, והראה לו השי"ת (בראשית כ"ח,י"ג) והנה ה' נצב עליו שאף בשינה השי"ת נצב עליו ואפילו חלומו נכתב בתורה, וזה רומז מה שנאמר והבאתה אל תוך ביתך שכל המעשים שנפש מישראל מסגל מבחוץ יכול להביאם לקדושה, אכן יש מעשים שצריכים בירורים ויש מקום שאין צריך בירור, וכמו קדושת שבת שההנאות האדם ותענוגיו הם בקדושה, ואין צריכים לבירורים, וזה רומז המשנה במס' שבת (קל"ז:) אין תולין את המשמרת ביו"ט ואין נותנין לתלויה בשבת, שבת ויו"ט אין צריך לבירורים שכל המלאכות שנאסרו בשבת רומזין שכן השי"ת מנהג נגד ישראל, ועל הנאת שבת ויו"ט חותם השי"ת שאינם צריכים לבירורים.

ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות וגו' ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר ה' אל זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות וגו'. זה שאמר הכתוב (ישעיה נ"א,י"ד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך, שזה רומז על העתיד שיתבטלו כחות מפעולות אדם וזה נקרא נחלת יעקב, כמו שאמר יעקב (בראשית מ"ח,ט"ו) האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו אברהם ויצחק, היינו שהם גרמו אתערותא גדולה ע"י עבודתם שהרעישו עליונים ותחתונים כמו אברהם בכבשן האש, וכן יצחק שכל עבודתם היה ברעש גדול שהשפעת ברכתו היה חוץ לדרך הטבע אבל על עצמו אמר, האלהים הרעה אתי מעודי שאינו עושה שום דבר אפילו דבר קטן מאוד עד שתאחזני בידי ותנהלני כצאן אשר ימשך אחר הרועה, וזאת היה עיקר נחלת יעקב ששברו על ה' אלהיו שמביט ומצפה לישועת ה' כמו התינוק שצופה ומביט אל שדי אמו שתתן לו מאכלו לפיו, ונדמה בזה שלא היה כח יעקב אבינו ככח אבותיו, אכן בזה גדלה מעלתו שלא יזוז מרצון השי"ת אף רגע אחת, כי באמת מה יתרון לכח האדם נגד מי שהשי"ת מנהיגו תמיד שהוא הולך בטח וזהו יהיה סוף וקץ הגאולה שיתמעטו כל הכחות מפעולות אדם, רק השי"ת יעזור את בית יעקב וזה הוא לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות, וזה שכתוב שם שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב וזה שלעתיד שיתקיים נבואת זכריה אז נקרא והאכלתיך נחלת יעקב.

בפסוק את האלהים התהלך נח (בראשית ו, ט). כלומר נח הלך עם אלהים, דהיינו שלא היה לו כח להפוך מדת הדין לרחמים אבל אצל אברהם ויצחק כתיב (בראשית מח, טו) האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו, כלומר שהם היו לפני מדת הדין כי היה להם כח להפוך מדת הדין לרחמים ובזה הבחינה היו האבות לפני האלהים: