ילקוט שמעוני על התורה
את האלהים התהלך נח רבי יהודה אומר למלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן ואמר לקטן הלך עמי ולגדול אמר הלך לפני כך אברהם שהיה כחו יפה התהלך לפני והיה תמים אבל נח שהיה כחו רע את האלהים התהלך נח. ר' נחמיה אומר לאוהבו של מלך שהיה משתקע בטיט הציץ המלך וראה אותו אמר לו עד שאתה משתקע בטיט בוא והלך עמי הדא הוא דכתיב את האלהים התהלך נח ולמה אברהם דומה לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות אפלים והתחיל מאיר לו דרך החלון אמר לו עד שאתה מאיר לי דרך החלון בוא והאר לפני כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו עד שאתה מאיר לי מאספמיא וחברותיה בוא והאר לי בארץ ישראל הדא הוא דכתיב ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק. רבי יוחנן אמר לרועה שהיה עומד ומביט בצאנו ריש לקיש אמר לנשיא שהיה מהלך וזקנים לפניו. על דעתיה דר' יוחנן אנו צריכין לכבודו על דעתיה דריש לקיש הוא צריך לכבודנו. נח איש צדיק תמים מלמד שנולד מהול למה נכתב ג' פעמים נח בפסוק שזה אחד מג' בני אדם שעברו עליהן ג' עולמות לפיכך הכתוב מזווגן נח דניאל ואיוב. ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת דרך חכמתן קא חשיב להו דכתיב ויהי נח בן ת"ק שנה ויולד נח את שם וגו' שם גדול מיפת שנה נמצא שם גדול מיפת שתי שנים וכתיב ונח בן ת"ר שנה והמבול היה וכתיב ואלה תולדות שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול בר מאה ותרתין הוה אלא דרך חכמתן קא חשיב להו. רב כהנא אמר אנן מהכא מתנינן לה ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול. ותשחת הארץ תנא דבי רבי ישמעאל כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא עבודה זרה וגלוי עריות עבודה זרה דכתיב פן תשחיתון וגו' גלוי עריות דכתיב ותשחת הארץ וגו'. כי השחית כל בשר מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל אמר ר' אבא וכולן חזרו חוץ מתושלמי דלא הדר. קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס אמר ר' אלעזר כמה גדול כחה של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נתחתם עליהם גזר דין עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר כי מלאה הארץ חמס וכתיב החמס קם למטה רשע מלמד שזקף עצמו כמקל ועמד לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם לא מהם ולא מהמהם ולא נה בהם ואף על נח נתחתם גזר דין שנאמר נחמתי כי עשיתם ונח:
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר וכו' (כתוב ברמז ע"ה) והא חלוקין בנשיאים ההוא לחלוק כבוד לנשיאים דתניא שלמה עשה שבעה ימים חנוכה מה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנוכה לחלוק כבוד לנשיאים. ועתה שני בניך הנולדים לך א"ל רב פפא לאביי למימרא דנולדים דעתידי דמתילדי משמע. אלא מעתה שני בניך הנולדים לך הכי נמי העתידים דמתילדי. אלא מאי דילידי משמע אלא מעתה הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו הכי נמי דהוה ועדיין מנשה לא בא. אלא משמע הכי ומשמע הכי ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל תני אין איש מת אלא לאשתו שנאמר וימת אלימלך איש נעמי אין אשה מתה אלא לבעלה שנאמר מתה עלי רחל. רבנן אמרי כל מי ששוהה את נדרו סוף שהוא קובר את אשתו שנאמר ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל ואקברה שם. רבי מאיר אומר ואומר ואתה בית לחם אפרתה שומע אני בחלקו של יוסף בנה תלמוד לומד הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער במי שנמשל בחיתו יער בנימין זאב יטרף. וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר (כתוב ברמז ט' ). ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו (כתוב ברמז כ' ). האלהים הרועה אותי (כתוב ברמז ל"ז):
ילקוט שמעוני על התורה
ויקרא יעקב אל בניו לא היה צריך לומר אלא ויקרא עשו אל בניו למה שהיה גדול אלא אמר הכתוב כי לא שאול תודך מות יהללך ומי מודה שהוא משתחוה לחי שכן כתיב חי חי הוא יודך כמוני. א"ר חנינא בנוהג שבעולם אין עבד עושה דייתיקי. ומי עושה דייתיקי בן חורין. כן עשו הרשע אינו עושה דייתיקי לא מת עשו על מטתו ומי עשה דייתיקי יעקב לכך כתיב ויקרא יעקב אל בניו. שנו רבותינו אנשי יריחו היו כורכין את שמע. כיצד אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו וגו' ואנו מאי טעמא אמרינן כדרבי שמעון בן פזי. ויקרא יעקב אל בניו ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא יש פסול במטתי כאברהם אבי אבא שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק אבא שיצא ממנו עשו אמרו לו שמע ישראל וגו' כשם שאין בלבבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד מיד פתח ואמר ברוך שם כבוד מלכותו וגו'. אמרי רבנן היכי נעביד נאמריה לא אמריה משה לא נאמריה אמריה יעקב התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי. משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה הביאו לה בחשאי. זה שאמר הכתוב מסיר שפה לנאמנים זה יצחק ויעקב ששניהם בקשו לגלות הקץ קרא לעשו וביקש לגלות הקץ וגנזו הקב"ה ממנו שנאמר ויקרא את עשו בנו הגדול ואף יעקב ביקש לגלות את הקץ שנאמר האספו ואגידה לכם. משל למה הדבר דומה לעבד שהאמינו המלך על כל מה שיש לו. נטה אותו עבד למות וקרא לבניו וביקש לעשותן בני חורין ולומר להם היכן הוא דייתיקי שלהן והאוני שלהן ידע המלך עלה המלך למעלה הימנו. נשא העבד עיניו וראה המלך והפליג הדבר שהיה מבקש לגלות להם התחיל לומר להם בני עבדיו של מלך אתם היו מכבדין אותו כדרך שכבדתי אותו כל ימי חיי. כך יעקב ביקש לגלות לבניו הקץ מיד נגלה עליו הקב"ה וא"ל לבניך אתה קורא ולי אי אתה קורא. שכן אמר ישעיה ולא אותי קראת יעקב. כיון שראה אותו יעקב התחיל אומר בני בבקשה מכם כבדו הקב"ה כמו שכבדתיו אני ואבותי שנאמר האלהים אשר התהלכו וגו'. אמרו יודעים אנו מה בלבבך שמע ישראל ה' וגו' כשם שאין בלבבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. כיון ששמע יעקב מיד השתחוה שנאמר וישתחו ישראל וגו' התחיל אומר בלחישה ברוך שם כבוד וגו' א"ל הקב"ה כבוד אלהים הסתר דבר אין המדות הללו שלך שנאמר הולך רכיל מגלה סוד. אקרא לאלהים עליון וגו' מדבר ביעקב בשעה שנכנסו בניו לברכה התחיל מחלק להם פרוקפאות. ומנין שהסכים הקב"ה על ידו את מוצא כל מה שבירך יעקב את השבטים כך ברכן משה אימתי בשעה שהיה מסתלק מן העולם הוי ויקרא יעקב אל בניו. מהו האספו הטהרו כשם שאתה אומר תסגר מרים ואחר תאסף.