אגרא דכלה
לבני יוסף לבני אפרים (במדבר א לב). היה מספיק בפעם אחד לבני יוסף לאפרים. והנראה לפי מ"ש בבעל הטורים דאותן השבטים שדיבר עמהן יעקב לנכח, ראובן בכר"י את"ה (בראשית מט ג), יהוד"ה את"ה יודוך וכו' (בראשית מט ח), יוסף וכו' מאל אביך ויעזר"ך (בראשית מט כה), דן לישועתך קויתי וכו' (בראשית מט יח), אותן השבטים זכו להיות לראשי דגלים. והנה ראש הדגל של יוסף הוא אפרים, ועם אפרים לא דיבר לנוכח רק בנסתר ואולם אחיו הקטן (בראשית מח יט), והנה זכה בזכות יוסף, על כן אמר לבני יוסף לבני אפרים, ר"ל זכות בני אפרים הוא בשביל שהם בני יוסף, נ"ל:
ישמח משה
וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן (בראשית יד יד). נ"ל כי קאי על לעתיד כמבואר בב"ר (פמ"ג ב') (עיין שם במתנת כהונה שכן הוא גרסת הרמב"ן ובחיי) (בראשית יד א) אמרפל מלך שנער זו גלות בבל, אריוך מלך אלסר זו גלות מדי, כי אלסר היא עיר ממדי, כדרלעומר מלך עילם הוא יון, כי מקודם מלכו בעילם, ותדעל מלך גוים היינו שמולכת על עמים רבים, והעיר היא קרתא חייבת היא מקובצת עמים רבים, וגם היא מגזירה שוה שני גוים בבטנך (בראשית כה כג), והבן. אם כן אף אנו נאמר וירק את חניכיו לשון רבים, מיעוט רבים שנים היינו תרין משיחין דנפקין מיניה, והיינו ילידי ביתו שלש מאות ושמנה עשר, היינו שי"ח שנשאר מן משיח אחר שנסתם המ"ם בלמרבה המשרה (ישעיה ט ו), וירדוף את שונאי ישראל ד' מלכיות אלו עת לזה אימת דאתי דן מסייפי עלמא, אז היא העת כמבואר בזוהר הקדוש פרשת בלק (זוהר ח"ג קצ"ד ע"ב) ויפול רוכבו אחור (בראשית מט יז), הוא משריה משבטא דדן דעתיד למייתא עם משיח בן אפרים, וכד יקום דן אז תחכה לתשועת ה', שנאמר (בראשית מט יח) לישועתך קויתי ה'. והיינו עד דן, ר"ת של עד, עת דאתא דן, עת לזו הרדיפה לאומין ע"א האמור, הוא אימת דאתא דן מסייפי עלמא, והבן.