אגרא דכלה
ואתחמסי כל בשרא. נ"ל דהמתרגם בא לתרץ הרי נאמרה בצדיקים גויעה, והנה הגויעה בצדיקים מתרגם בכל מקום ואיתנגי"ד, וכן אונקלס תרגם כן בכל מקום וכאן תירגם ומי"ת. על כן אחשבה דמתרגם סבירא ליה דשורש גויע"ה בלשון הקודש היא אסיפת הדבר כרגע בלי איחור, וזה ענין הגויעה בצדיקים להיותם צופים זיו השכינה ומשתוקקים להתקרב אז אל שרשם, ונאספים כרגע מגודל תשוקתם. וכאן מגודל רשעתם, אזי המים הזדונים עם המחבלים חטפו אותם כרגע להשלים רצון קוניהם, על כן יצדק גם בהם גויעה (בראשית ז כא) שכרגע ספו תמו, על כן פירש ואתחמס"י, שחטפו אותם המים כרגע, נ"ל:
אגרא דכלה
תהו ובהו (בראשית א ב). ב' דסמיכי במס"ג (מבין חידות), לפי מ"ש התרגום יונתן צדיא מבני נשא וריקניא מכל בעיר, הנה ב' פעמים מצינו שניתרוקנה הארץ גם מבהמה חיה בחטא אדם, אחת במבול (בראשית ז כא), ואחת בימי חורבן הראשון נ"ב שנה לא צפצף עוף בארץ ישראל כמו שאמרו רז"ל (פתיחתא דאיכה רבתי):
אגרא דכלה
ויגוע (בראשית ז כא) נאמרה גויעה בצדיקים, וכאן נאמר גם כן גויעה. הנ"ל דלשון גויעה יפול במקום שלא יתפרד הגוף מן הנשמה בהפלגה. והנה בצדיקים תרתי למעליותא, וכאן בהיפך שגם הנפשות אבדו רק במעט קט, שנתבררו בדורות על ידי אבותינו הקדושים מאי שהיה ראוי לבוא לידי ציור: