באר מים חיים
ה' אלהינו דיבר אלינו בחורב לאמר וגו'. נראה לומר טעם על מה שנקרא מדבר סיני הר חורב כמו שאמר הכתוב (שמות ג', א') חורבה, וכדומה. על פי מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בפרק ג' מהלכות תלמוד תורה הלכה י"ב) וזה לשונו: אין התורה מתקיימת כו' באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד. והוא על פי דברי חז"ל (שבת פ"ג:) אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה וכו'. ואמרו (בעירובין כ"א: כ"ב.) מאי קוצותיו תלתלים וכו' עד במי אתה מוצאן במי שמשחיר פניו עליהן כעורב וכו'. ועל כן אמרה עכסה בת כלב לאביה (יהושע ט"ו, י"ט) תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני. ושנו רבותינו (בתמורה ט"ז.) ארץ הנגב בית שמנוגב מכל טובה אדם שאין בו אלא תורה בלבד וכו'. כי אין התורה נקנית כי אם במי שמנוגב מכל טובות עולם הזה ומשחיר פניו עליהן ולא להתענג בתענוגים ועל כן קרא למקום שניתן התורה בו חורב, שהוא לשון יובש כמו חרבו פני האדמה (בראשית ח', י"ג) והוא כמו נגב. להראות שאין התורה ניתנית כי אם בחורב בבית המיובש ומנוגב מכל טוב, ולא בלב החומדת ומתאות לילך אחרי תענוגי עולם הזה.
אגרא דכלה
ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון בא' לחודש חרבו המים (בראשית ח יג). רמז ת"ר לאלף הששי, אז יתבטלו כל הקליפות מן הארץ ויתוקן העולם במלכות, הגם שמשיח צדקנו יבוא במהרה בימינו, עם כל זה לביטול כל המלכיות ולהתגלות כל הרזין דאורייתא, יתמשך הדבר עד סוף ת"ר עיין בזוהר הק' (ח"א קי"ז ע"א):