Chasidut על משלי 12:11

וגם נראה שרמז לו זה, במה שכפל לו לומר מכל עץ הגן אכל תאכל. כי אותו היום ערב שבת קודש היה ובו נאמר לקטו לחם משנה להכין ליום השבת ועל כן אמר לו אכל תאכל שני אכילות אחת בערב שבת ואחת שתכין לך על השבת כי ביום הששי והכינו וגו' (שמות ט"ז, ה). וגמר אומרו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל לא אמר רק אכילה אחת שהוא האכילה של ערב שבת אבל אכילת שבת לא נאסר לו כנאמר. וגם זה היתה ערמת הנחש ואמר (בראשית ג', א') אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן. כי חפץ לדעת להוציא מפיהם אם כבר אכלו משאר עצי הגן. כי אם כבר אכלו לא יועיל ברשעו כל כך כאשר כתבנו והאשה השיבתו מפרי עץ הגן נאכל לא אמרה אכלנו כי עדיין לא אכלו רק נאכל להבא. ועל זה אמר להם קדמו ואכלו מעץ הדעת והייתם כאלהים בורא עולמות שלא יברא הוא עולמות וישלטו בכם כמאמר חז"ל (בראשית רבה י"ט, ד'). וכל עיקר כוונתו שיאכלו בו ביום דוקא בכדי להקדים הקליפה לפרי ולעשות זיווג עליון קודם קבלת המוחין והכנסת אור השבת והפך הקערה על פיה כנודע. ובדברינו יובן אומרו כאן, ה' אלהים, כי היה בצווי הזה עשה ולא תעשה. שיאכל משאר העצים, ושלא יאכל מעץ הדעת והם בחינת ה' אלהים כידוע. ואפשר שזה אמר הכתוב (שם ב', ט"ו) לעבדה ולשמרה ואמרו חז"ל (בתיקוני זוהר ס"ב.) לעבדה במצות עשה ולשמרה במצות לא תעשה כי ודאי ניחא היה לגן שיאכל ידיד ה' יציר כפו ברוך הוא מפירותיו. נודע כוונת האכילה שהוא להמשיך שפע וברכה מאור ה' לכל העולמות וזה תקות כל המקוים ועל זה נאמר (משלי י"ב, י"א) עובד אדמתו ישבע לחם כלומר מי שרוצה לעבוד האדמה ישבע לחם ועל ידי אכילתו ימשוך לה שפע וברכה והוא לעבדה ממש. ולשמרה במצות לא תעשה שהוא שלא לאכול מעץ הדעת. כי זה פחיתות הכבוד גדול לגן שח"ו יתחלל שם שמים על ידו. והראיה, שלא רצה שום אילן לקבלו אחר החטא והיו אומרים (תהלים ל"ו, י"ב) אל תבואני רגל גאוה וגו'. כי אם אותו שאכל ממנו קיבלו כמאמר חז"ל (בראשית רבה ט"ו, ז') והוא אזהרה גדולה לשמרה שלא יתחלל שם שמים על ידם ויפגום כבודו חלילה, והכל כמדובר.