פירוש על משלי 12:11

עובד אדמתו ישבע לחם. כמשמעו, ולפי משלו שחוזר על תלמודו תמיד שלא ישתכח:

עובד אדמתו. מי שהוא מתעסק בישובו של עולם אך הוא נמשך אחר עשות מלאכתו יחיה בה כאילו תאמר שאם הוא עובד אדמתו ישבע לחם אך מי שאינו מתעסק בישובו של עולם אך הוא נמשך אחר סברת ריקי' ופוחזים לא די שיחסר לו לחם אבל גם הוא עם זה חסר לב ודעת:

עוד אראך באצבע כיוצא באלה כי יקרה איש בעל שדה תבואות ומפני הכבוד לא יעבוד אדמתו בידו כי יאמר כי אין זו רק מלאכת אנשים ריקים ויקרה שהריקים לא יוכלו או לא יחפצו על קרירות הזמן ובעל השדה הזה ירדוף אחריהם פעם אחר פעם עד יעברו ימי זריעה ויחסר לחמו מפני כבודו ומי פתי יחשיב את האיש הזה למכובד שלתמוך כבוד הניח השדה בור ולא לחסר לב וזה אמר עובד אדמתו בעצמו ישבע לחם ואינו קלון כי אדמתו היא אך אם מרדף ריקים הם אנשים ריקים נאוחים אל הדבר הוא חסר לב כאמור הנה מזה לפי שכלו יהולל איש ולא לפי מציאות הפעולה: