Chasidut על משלי 2:4

ובכל שבת ושבת הקב"ה ברוב חסדיו מאיר ומופיע לכל העולמות עליונים ותחתונים מאור פניו יתברך, ואדם הזוכה לקבל קדושת השבת בזיכוך וטהרת מחשבתו ולבו ואברי גופו, הנה מכיר ומרגיש אור קדושתו יתברך, ולבו בוער בקרבו כרשפי אש שלהבת יה ממש בכלות נפשו לאלהים, ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה התקועה בלבו ומשתוקק ומתלהב לעבודת ה' כל הלילה וכל היום של שבת קודש. גם להוסיף מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו, והכל בתשוקת ודביקות ה', ובאהבתו שוגה וניכר על פניו גודל הבערת אש האהבה הבוער בלבו כמאמר חז"ל (שבת כ"ה:) גבי ר' יהודה בר' עילאי ערב שבת מביאים לו עריבה מליאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ודומה למלאך ה' צבאות וכו'. וזה הכל מהתגלות זיו שכינתו יתברך בכל העולמות ובלבבות החפצים ודורשים ומבקשים אהבתו ויראתו כמאמר הכתוב (משלי ב', ד') אם תבקשנה ככסף וגו' ועל כן אמרו חז"ל (ברכות נ"ז:) שבת אחד מששים מעולם הבא, כי גם הוא ניתן למנוחה ולשמחה ולנחת רוח מבורא עולם כמו עולם הבא שהוא יום שכולו שבת. אך אז יהיה התענוג נפלא עד אין שיעור וערך מה שאין כל בריה יכולה להשיג עתה אפס קצהו מנועם תענוג הזה.

והענין הוא על-דרך מוסר, ידוע מאמר הזהר על פסוק (קהלת ט, יד): "עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט", ודרש "עִיר קְטַנָּה" היא התורה, ואם אמנם (איוב יא, ט): "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ" וגדולה היא, נקראת קטנה מפני ש-"אֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט", והאמת הוא להיות התורה נקראת עיר מפני שהיא כרכא דכולא בה ובה תחזי אשר עין לא ראתה, לתת עצות בנפשו איך ובמה לזכך גופו ואיבריו וקדוש יהיה, מקדש אקרי משכן ה', כי התורה והמצות נקראים אור ונר שלהבת יה, כמצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות ה' כי בהכניס פחד ה' בלבו יחודו ואהבתו יתבחן לבו ויצרף צירוף אחר צירוף, שבכל מקום קדוש משם יתפרדו כל פועלי און, ובפרט בעלות הלהב השמימה מפני פחד ה' והדר גאונו כידוע מדרך הטבע שכל פסולת המתכות מאליהם נופלים בהתיכם באש, הנה כללא דמילתא להיות עיקר ושורש עסק התורה בכדי להתקשר בשכינתא וכדי שהתורה תורהו יראת ה' היא אוצרו ועצות בנפשו, וזהו (תהלים קיב, ז): "נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה'", ויאמין באמונה שלימה שאחר היגיעה ועסק התורה ימצא מרגוע לנפשו לבא אל הקודש, ומכשיר אותו לחיבת הקודש באהבה וחיבה ויהיה דבריו כדבש למתוק, וכמאמר שהתורה מתוקה מדבש, שהרי לכאורה הם שני כתובים דסתרו אהדדי, כתוב א' אומר (משלי ב, ד): "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה" כי (משלי ב, ה): "אָז תָּבִין יִרְאַת ה'", וכתוב אחד אומר שהתורה (תהלים יט, יא): "נֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב". אבל הענין כמאמר רז"ל: שעיקר תנאי עסק התורה צריך-להיות באופן שאמרו רז"ל, שתהא (אבות ג, ט): "שֶׁיִּרְאַתוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ" ויעסוק בתורה כדי שתורהו התקשרות ואהבת ה' והידבק במצותיו, וכשיאמין באמונה שלימה שהתורה תופע עליו נהרה (איוב כט, ג): "בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי", אז בהתייחדו עם עסק התורה ובא אל יחוד והתקשרות אמיתי ובקע כשחר אורו על-ידי אותה האמונה.

ועוד נ"ל, בהקדים מה שפירש בעיר גבורים מקוצר רוח, מקוצר השגתם, עיין שם. ובדרכו אלך בזה, ובהקדים מה שכתבתי במגילת רות (א' י"ח) על פסוק (רות א יח) ותרא כי מתאמצת היא ללכת, והיוצא מזה דדבר שאין לו טורח, עביד אינש אף אם אינו משתוקק לזה, מה שאין כן בדבר שיש לו טורח. וידוע דאהבת התורה אינו רק להמשיגים ומכירים ערכה, וכמו שפירש העקרים בפסוק (תהלים קיט קיא) נחלתי עדותיך לעולם, אימת בזמן כי ששון לבי המה. והנה יש להבין מה בעי השי"ת ומשה באמירה לישראל, וכי ברצונם היה תלוי היציאה לחפשי. אך הכונה ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים (שמות ו ז), שהודיע להם מהות התורה והמצות שיקבלו, כדי שיסכימו על זה ויהיה זכות זה עזר להגאולה. והנה ידוע דאף דלא בשמים היא, מכל מקום היצר הרע מכביד מאד בעיני האדם. אך מי שמבין יקרת התורה הקדושה לא יחוש, כענין שנאמר (משלי ב ד) אם תבקשנה ככסף וגו', וכמו שפירשתי (בתפלה למשה תהלים קיט עא) בפסוק טוב לי כי עניתי וגו', מה שאין כן מי שהשגתו קצרה ואינו מבין ערכה, אבל אם לא היה היצר הרע מכביד כל כך, אף מי שהשגתו קצרה היה מקבל ברצון, אבל בצירוף שניהם אין הרצון מסכים. והנה ידוע דמשה אמר וכי אוציא (שמות ג יא), ופירש רש"י (ד"ה וכי) באיזה זכות, והשיב השי"ת בזכות שיקבלו התורה. ועל פי זה מבואר ולקחתי אתכם כנ"ל, (שמות ו ט) וידבר משה כן וגו' ולא שמעו אל משה להסכים בחשקות על הקבלה מפני קוצר השגתם, ומעבודה קשה שנדמה להן בזה, דהיינו בצירוף שניהם כנ"ל, על כן אמר (שמות ו יב) הן בני ישראל לא שמעו אלי ואינן מסכימין על הקבלה, ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים מלהטעים ולהנעים הדבור ולהכניס הדברים בלב השומע בטבע, כעין שכתב הר"ן הטעם לערל שפתים של משה, וזכות אין בידן לשנות הטבע, כיון שבני ישראל לא שמעו אלי. ולפי זה אתי שפיר דאין זה בדרך קל וחומר, רק דברים מושכלים ונבונים למבין, וק"ל.