Chasidut על משלי 25:3

כִּי שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעֹמֶק, וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר (משלי כה); וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת יא): אִם יִהְיוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ, וַאֲגַמִּים קֻלְמוֹסִים וְכוּ', אֵין מַסְפִּיקִין לִכְתֹּב חֲלָלָהּ שֶׁל רָשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁמַיִם לָרוּם וְכוּ'.

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. זה שאמר הכתוב (משלי כ"ה,ג') שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר, שיש מדות שונים בלבות בני אדם יש מי שלבו נמשך לגיאות וזה נקרא שמים לרום, ויש מי שנמשך לעצבות וזה נקרא וארץ לעמק, ולב מלכים אין חקר מלך נקרא תלמיד חכם שהוא צריך תמיד להשמר מאלו השנים, לכן נאמר בכאן בשמים ואדברה ובארץ אמרי פי, שנגד מדת גאות צריך לדבר קשות עד שיבטל מלבו, ונגד העצבות צריך לומר בלשון נייחא, כי דיבור הוא לשון קשה ואמירה איתא בזה"ק (אמור פ"ח:) שהוא בלחישו שעם העצב צריך לדבר בנייחא.

ונסמך לזה בש"ס (שם) ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, אם יהיו כל הימים דיו והאגמים קולמוסין ושמים יריעות וכל בני אדם לבלרין אין מספיקין לכתוב חללה של רשות, מאי קראה, אמר רב משרשיא (משלי כ״ה:ג׳) שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר. הענין בזה, שאף אחר הענינים המבוארים מבירורים וסבלנות, אל ידמה האדם בנפשו שיוכל להכליל כל המאורעות בכללים ידועים שיתנהג על ידם ובזה יהיה לו השלמתו, ע"ז אומר שאין מספיקין בכחן לכתוב חללה של רשות, היינו מה שנמצא באדם מקום חלול שיוכל לקבל על זה המקום מלכות שמים למשרי עליה גאותא דקוב"ה. וע"ז מביא ראיה דכתיב (משלי כ״ה:ג׳) ולב מלכים אין חקר, רק בכל פרט ענין שיאונה לו יתפלל מחדש להשי"ת שיתן בו כח שיוכל לברר את עצמו וה' יגמור בעדו: