Chasidut על משלי 3:12

ויאמר ה' אל משה בֹּא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'. לכאורה צריך להבין למה לא אמר לו מה שיאמר אל פרעה, גם כפל אומרו את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם והיה די באחד גם שארי דקדוקים יובן למבין. ואכן כבר כתבנו בכמה מקומות בפירוש מאמר חז"ל, (בראשית רבה מ"ב, ג') אין לך שעה קשה כאותה שעה שכתב בה (דברים ל"א, י"ח) ואנכי הסתר אסתיר וכו', והענין על פי מה שאמרו חז"ל (שמות רבה י"ג, ג') על פסוק (משלי ג', ל"ד) אם ללצים הוא יליץ וגו' וזה לשונו: הקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה וכו' עד אף כך פרעה הרשע כיון ששיגר הקב"ה ה' פעמים ולא השגיח על דבריו אמר לו הקב"ה וכו' הריני מוסיף טומאה על טומאתך הוי כי אני הכבדתי את לבו וגו' וכן הוא בדברי הרמב"ם ז"ל באריכות (בפרק ו' מהלכות תשובה הלכה ג') עיין שם. וזה ענין הסתרת פנים שאמר הקב"ה ואנכי הסתר אסתיר פני מהם וגו' כי הנה כאשר הקב"ה שולח יסורין וצער על האדם, והאדם נותן דעתו ולבו להשגיח על מה אירע לו כך והלא אין דבר בעולם שיעשה מעצמו והכל נגזר מן השמים כמאמר חז"ל (חולין ז':) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, ואם כן על מה עשה ה' ככה לשלוח עלי יסורין האלה לצערני והלא טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו אם לא שרצונו אשר על ידי יסורין האלה אזכור בבוראי יוצרי שאשוב לפניו בתשובה שלימה ולחזור לתורתו ומצוותיו לעבדו בלבב שלם כמאמר חז"ל (סנהדרין ק"א.) נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין וכו' מקרא אני דורש (דברי הימים-ב ל"ג, א') בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וכו' עד אלא מכל טורח שטרח בו חזקיהו אביו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין שנאמר וילכוד אותו מלך בבל ויאסרהו בנחשתים וגו' וכהצר לו חלה את פני אלהיו ויכנע מאוד מלפני אלהי אבותיו וגו' (שם שם, י"ב). ונמצא כאשר שם האדם זאת על לבו וכך עושה להשגיח על כל דבר לא טוב שבא לנגדו לעורר לבו לומר שודאי זה שלח הקב"ה לעוררני ולהזכירני שאשוב עדיו בתשובה לעבוד לו באמת ובאהבה ונעשה נכנע ושפל לפני בוראו בשבירת לבבו, ושש ושמח בראותו הטובה הגדולה שעשה לו אלהים להשגיח עליו ולפקח על עניניו לגלגל עמו להזכירו להחיותו להיטיב אחריתו ולקרבו אצלו כחיבת אב על בנו, וכמאמר הכתוב (משלי ג', י"ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח ואומר (תהלים צ"ד, י"ב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. הנה ודאי אשר זה המכה היא לו רפואה שלימה וטובה גדולה וחסד גדול מאת ה' לרפאותו רפואת הנפש להיטיבו באחריתו, ואולם גם זאת ידע אשר אם האדם נותן דעתו על זה הנה ודאי הקב"ה ימלא רחמים עליו ויקל הצער מאתו תיכף ומצמיח לו מזה הרעה טובה גדולה כי כל עיקרו לא באה הצרה אליו כי אם בכדי שישוב אל ה' וכאשר שב ורוצה לקרב עצמו למלך עולמים הנה כבר עשו היסורין את שלהם ואז נהפכין לו לטובה ולברכה, ועל זה אמרו חז"ל (בראשית רבה ל"ג, ג') אשריהם הצדיקים שהן מהפכים מדת הדין למדת רחמים כי הצדיקים בעת שבא מדת הדין עליהם אז באמת הם יודעין כי זה רחמים גמורים מאת ה' בכדי לזכותם על ידי זה לקרבם אליו לעבודתו, ונמצא עושים ממדת הדין שעליהם מדת הרחמים לידע ולהבין באמיתיות לבבם כי זה רחמים מרובים וחסד גדול מאת האל יתעלה שמו, וכן ה' הטוב גומר עליהם ונעשה מדת הדין הזה לרחמים עליהם אשר יתהפך הקללה לברכה ומצרה רוחה ורואים אשר הן ברוחניות נשמתו הן בגשמיות גופו, מדת הדין הוא רחמים גמורים. אבל אם האדם אינו שם על לבו בפגעים ומקרים רעים הבאים לפניו לומר כי אלו שלוחים הם מבורא עולמים להזכירו בזכרון טוב לשוב לעבודת שמו ותולה הכל בטבע ובמקרה העולם לומר מקרה בלתי טהור הוא, כי לא טיהר נפשו ורוחו להבין אשר אין דבר בכל העולם שיֵעָשֶה בלתי השגחתו יתברך והוא המשפילי לראות בשמים ובארץ, וסובר כי כן יקרה מעצמו בסיבות העולם פעם כך ופעם כך, זה יעשר וזה יעני מעצמו וה' לא ראה, הנה זה המכה מכה אותו יותר מכל המכות שיעברו עליו כי כיון שאינו נותן לב לשוב על ידיהם כמאמר הכתוב (ירמיה ב', ל') לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו הנה ח"ו אין עת וסוף להם כיון שלזה באו וזה לא נעשה.

או יאמר והאלהים נסה את אברהם. כי נודע אשר מדת דינו של הקב"ה אינו ח"ו מצד הדין בכדי לעשות נקמה ולנקום במי שמורד נגדו אין זה דרכי אלהינו יתברך הטוב והמיטיב לרעים ולטובים וכל בחינת הדין אינו אלא בחסד וברחמים רבים כאשר כתבנו בזה כמה וכמה פעמים אשר כל הדינים והיסורים שבעולם אינם אלא חסד גמור מאתו בכמה בחינות שונות לפי עצם הילוכו של אדם בדרכי ה' ועבודתו. וגם מהם שאין הכוונה כי אם להרבות שכרו בעולם הנצחי והן הן יסורין של אהבה הנאמר בהם (משלי ג', י"ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח, ובעל יסורין הזה שמח ביסורין האלה כמוצא שלל רב לאשר נפשו יודעת אשר אין כל יסורי עולם הזה כדאי לרגע אחת תענוג עולם הבא. או לפעמים באין למרק עוונות האדם אשר זה ודאי טובה גדולה, או בכדי שיזכור האדם על ידיהן לעשות תשובה לפניו יתברך, או שאר בחינות. ואתה תחזה מכל עיקר בריאת הדין בעולם אשר לא נברא כי אם בכדי להנהות הנשמות משכר כפול ומכופל שלא בדרך נהמא דכסופא כי אם שיבוא לו שכרו בדין ובמשפט, וזאת היא הטובה הגדולה המעולה השלימה שאין ערוך אליה כנודע.

והנה כשם שבחסדי ה' וטובותיו הנה לפעמים מעוטף הישועה והטובה בטבע העולם שאיש בער לא ידע אם מה' הוא. כן ח"ו להיפך בבחינת היסורים ועונשי האדם, אשר איש המשכיל על מוצא דבר מבין שכל העונשים מאתו יתברך הוא, והכל לטובת האדם טובות אמת על כמה בחינות שביארנו בחיבורנו סידורו של שבת (חלק שני דרוש השלישי פרק ב') כי את אשר יאהב ה' יוכיח (משלי ג', י"ב). ושלוש מתנות נתן הקב"ה לישראל וכולם לא ניתנו אלא על ידי יסורין כמאמר חז"ל (ברכות ה'.).