Chasidut על משלי 4:2

ויקחו לי תרומה וגו' (שמות כה ב). מה כתיב למעלה (שמות כד יח) ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, וסמיך ליה ויקחו לי תרומה. נ"ל על פי הגמרא דסוטה (דף י"ג:) משה לא מת, דכתיב (שמות לד כח) ויהי משה עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, וכתיב (דברים לד ה) וימת שם משה, מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש, עד כאן. והנה על זה קשה בשלמא מת במיתה, יש לומר שאז כלתה ליחות השרשית, או שהגיע זמן פירוד החכמה שבו לפי טבעו, מה שאין כן בלא מת רק נסתלק מזה העולם, ודאי טעמא בעי למה בזה הזמן, דמפועל חכם ית' לא יצא דבר ריק בלא טעם. אך ידוע דמשה היה התרומה של ימות העולם לפי החשבון שית אלפי שני (סנהדרין צ"ז ע"א), שהיה ימיו ק"כ שנים (דברים לד ז), לפי עין בינוני (תרומות פ"ד מ"ג), ודוק. ועל פי זה יובן גם כן המדרש בפרשת שמות (שמו"ר ב' ה') הסנה (שמות ג ב), בגימטריא ק"כ, שרמז לו ימי חייו, דהיינו שהורה לו בזה שהוא התרומה ומבחר היצירה, ולו ראו לילך להוציאם ממצרים ולהוריד להם התורה הק'. ועל פי זה יתפרש ויקחו לי תרומה מאת כל (ר"ל כל העולם), איש זה משה, שנאמר (במדבר יב ג) והאיש משה. וזה הוא הרמז של הסמיכות דעל כן היה משה בהר וגו', וכמאמר רז"ל יבא טוב ויקבל טוב וכו' (מנחות דף נ"ג:), ודוק. (ועיין מ"ש בזה למעלה בפרשת בראשית (ו ג) בפסוק לא ידין רוחי לעולם בשגם הוא בשר, ואמרו רז"ל (חולין קל"ט ע"ב, ב"ר פכ"ו ו') בשגם זה משה, והבן). ועיין בבעל הטורים שכתב תרומה אותיות מ"ם תורה, ועיין עליו מ"ש על שייכות הרמז הזה לכאן. ולדרכינו יתכן שרומז אותו שקבל תורה במ"ם יום, הוא התרומה מכל. ועל פי האמור יובן המדרש (שמו"ר ל"ג א') ויקחו לי תרומה, זה שאמר הכתוב (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם וגו'. עוד במדרש (שמו"ר ל"ג ז') ויקחו לי תרומה, הדה"ד (דברים לג ד) תורה ציוה לנו משה וגו', תרי"א מפי משה וכו'. דר"ל הואיל שהוא התרומה, לכך ציוה לנו התורה מפי הגבורה, והואיל והתורה לקח טוב, ניתנה על ידי איש תרומות שכולו טוב. ובזה נ"ל לפרש הפסוק (משלי כ"ט (כט) ד') מלך במשפט יעמוד ארץ ואיש תרומות יהרסנה, ר"ל השי"ת מעמיד הארץ במשפט ומזמינה לדין, ואיש תרומות היינו הבני עליה שהם נאחזים מבחינת משה, כדאיתא (שבת ק"א ע"ב) משה שפיר קאמרת, יהרסנה, כי הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה (מו"ק ט"ז ע"ב), כנ"ל.

במדרש (שמו"ר ל"ג א') ויקחו לי תרומה (שמות כה ב). הדה"ד (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. יתבאר על פי מ"ש האלשיך אהא דכתיב ויקחו ולא ויתנו, לפי מה דקיימא לן בקדושין דבאדם חשוב אפילו נתנה היא ואמר הוא מקודשת, דבמה שהחשיבה לקבל ממנה, חשוב כאלו קבלה היא ממנו (קידושין ז' ע"א), וקל וחומר למלך מלכי המלכים הקב"ה דמה שלוקח מאתנו, יחשב בעינינו כאלו אנחנו הלוקחים מאתו ית', ולכך כתיב ויקחו, עיין שם. ומעתה קל וחומר הדברים, אם מה שלוקח מאתנו חשוב כל כך, קל וחומר בן בנו של קל וחומר כי התורה שנתן לנו מהראוי שיתחשב בעינינו. וז"ש המדרש זה שאמר הכתוב כי לקח טוב, כלומר אם הלקיחה שלוקח מאתנו טוב עד שנאמר עליו ויקחו, כל שכן נתתי לכם תורתי, ודאי מהראוי שאל תעזובו, והבן.

ועל דרך הפשוט יתכן כונת המדרש (שמו"ר ל"ג א') הדה"ד (משלי ד ב) כי לקח טוב. על דרך שסיים שם אמר הקב"ה מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה. ועיין במתנות כהונה שם ויקחו, כמו שלקחו אותי, ועיין ברמב"ן שמפרש כי תרומה הם ישראל, כמו שנאמר (ירמיה ב ג) קדש ישראל לה' וגו', והוי כאומר שהישראל לקחו אותי, ולי תרומה שהם לי ואני להם, על דרך אני לדודי וגו' (שיר השירים ו ג) עכ"ל, והוא מוסר גדול. ועל כן נרמז בתרומה תורה כמו שפירש בעל הטורים, כי על ידי התורה הוי כאלו לקחו אותי, והבן. ועל כן אמרו (קידושין כ' ע"א) הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, כי כן נאמר עליו כביכול כמ"ש כאן בשם המדרש, וגם נאמר (שמואל ב' כ"ג ג') צדיק מושל יראת אלקים, ומה שדרשו רז"ל (מו"ק דף ט"ז ע"ב) ידוע. והנה כקונה אדון נאמר בכ"ף הדמיון, כי הוא אינו לפי האמת, רק שנדמה כן מרוב אהבה וחיבה שחיבב אותנו לשמוע בקולינו. וזה ביאור הכתוב לדעתי (בפרשת יתרו, שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, כי כהן לשון אדון כמו כהן מדין (שמות יח א), שתרגום רבה דמדין, רק בתנאי וגוי קדוש, והבן. עוד יתכן כונת המדרש שאמר כביכול נמכרתי עמה, על דרך שהשי"ת רוצה להטיב, כי הטוב משתוקק להטיב, וההטבה תולה בנו, והבן.