קבלה על משלי 4:2

ואם לאו, עליה כתיב, אל תמנע טוב מבעליו. כד"א, כי לקח טוב נתתי לכם וגו'. בהיות לאל ידך לעשות. עד לא תסתלק מן עלמא, ולא אתייהיב לך רשותא לגלאה.

ואוקמוה מארי מתניתין, צדיק יצר הטוב שופטו. רשע, יצר הרע שופטו. בינוני, זה וזה שופטו. מאן דאיהו מאילנא דחיי, לית ליה דינא כלל, לית ליה יצר הרע, ודא צדיק גמור, ודא צדיק וטוב לו. ולית טוב, אלא תורה. הה"ד, כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. וצדיק ורע לו, מסטרא דעץ הדעת טוב ורע. ואמאי אתקרי צדיק בתר דרע לו, דאיהו יצר הרע. אלא, בגין דטוב שליט עליה, אתקרי צדיק ורע לו. דההוא רע איהו תחות רשותיה.

והיינו דכתיב, כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, הוי אומר זו אוצרה של תורה שבע״פ. ואמר הקב״ה אם ישמרו זאת המדה בעוה״ז, שזאת המדה נחשבת בכלל העוה״ז, והיא תורה שבע״פ, יזכו לחיי העוה״ב, שהוא הטוב הגנוז. ומאי ניהו. עזו של הקב״ה.