Quotation_auto על משלי 4:2

וזהו שאמר בכאן אף חובב עמים. כלומר אע"פ שחיבב שאר העמים שיקבלו התורה. כל קדושיו בידיך מששת ימי בראשית. לפי שהם תוכו לרגליך ורצו לקבל עליהם עול מלכותך מה שלא עשו או"ה. וא"ת אחר שהשם מתחלת העולם שם עינו על ישראל לטובה. אע"פ שהלך לאומות העולם ולא רצו לקבל התורה. זה היה לפי שרצון השם היה זה וכך גזר מתחלת העולם. וא"כ אין עליהם עון אשר חטא. לפי שכמעט היו מוכרחים ברצון השם. כבר פירשתי בפירוש מס' אבות איך ר' עקיבא בא לסלק ספק זה ואמר חביב אדם שנברא בצלם. שזה רמז על כל מין האדם. שכולם נבראו בצלם אלהים. מוכנים וראויים אלו באלו בלי תוספת ומגרעת. ומי שירצה יכול לקבל הטוב. לפי שלכולם ניתנה הכנה טובה. חבה יתירה נודעת לפרטים. וזהו כי בצלם אלהים ברא את האדם הנאמר בנח אחרי המבול. דלא נאמר על אדם הראשון. ולכן לא רצה להביא ראיה מאומרו ויברא אלהים את האדם. שהוא שם כולל על אדם הראשון ועל כל הנמשכים ממנו. אבל הביא ראיה מפסוק שופך דם האדם כי בצלם אלהים עשה את האדם. להורות שאדם כזה יכול להציל העולם כולו כמו שעשה נח. באופן שלכל מין האדם ניתנה הכנה טובה לבחור בחיים ולהשלים נפשם. וכל מי שיבא מארבע רוחות העולם ויאמר שרוצה להיות חלק ה'. הוא את נפשו מלט. ומי הוא אשר בחר להיות חלק ה'. הוא ישראל. וזהו חביבין ישראל שנקראו בנים למקום. ורצו להדבק בו כולם בכלל אבל חבה יתירה נודעת לפרטים. דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם. ולפי שנקראו בנים למקום ובחרו בו ניתנה להם התורה. וזה שאמר חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה לכולם בכלל. אבל חבה יתירה נודע לפרטים. וזהו כי לקח טוב נתתי לכם לפרטים. תורתי אל תעזובו על הכלל. וסמך לכאן ואמר הכל צפוי והרשות נתונה. לרמוז שאולי יאמרו או"ה אין עלינו עון אשר חטא. כי עין השם היה מתחלת העולם על ישראל. ומה היינו יכולים לעשות. אחר שהשם חבב לישראל ושם עינו עליהם. לז"א זה שקר. כי כמו שחבב להם. חבב לכם בראשונה. כאומרו חביב אדם שנברא בצלם. ואע"פ שהוא יודע שישראל יקבלו התורה. לא הכריח בזה לאו"ה שלא יקבלוה. כי בבחירתם היה הכל תלוי בלי הכרח. ואע"פ שהכל צפוי לפניו ויודע כל הדברים. הרשות נתונה ביד כל אדם לעשות כרצון איש ואיש בלי מכריח. כי בטוב העולם נדון על צד הטוב והחסד. והכל לפי מעשיו של אדם. כי מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו. וכל זה בהכרעה סגוליית נפלאה משאר טבע מציאותם וא"ת איך אפשר זה. מי ידע בכל אלה זולתו. וידיעתנו קצרה מהכיל כל זה. העולה לנו מזה שהשם עשה חסד גדול עם ישראל לא עשה כן לכל גוי. וזהו ה' מסיני בא אף חובב עמים וגו':

וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. זה שאמר הכתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. לקח טוב בנוהג שבעולם שני פרגמטוטין שהיו במדינה זה לוקח מטכסא וזה לוקח אילוסירקא . עמדו זה עם זה אמר אחד לחברו מבקש אתה להחליף, אמר ליה הן, החליפו זה עם זה זה נותן מטכסין ולקח אילוסירקא נמצא ביד זה דבר אחד וביד זה דבר אחד. אבל תורה אינו כן זה שונה סדר זרעים וזה שונה סדר נזיקין עמדו שניהם זה עם זה אמר לחבירו השנה לי סדר זרעים ואני אשנה לך סדר נזיקין נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים יש מקח גדול מזה הוי כי לקח טוב וגו'.

דבר אחר יערוף כמטר היה רבי סימאי אומר לא נאמרו ארבע רוחות הללו אלא כנגד ארבע רוחות השמים. צפונית בימות החמה יפה ובימות הגשמים קשה, דרומית בימות החמה קשה ובימות הגשמים יפה, מזרחית לעולם יפה, מערבית לעולם קשה, צפונית יפה (לזיתים) [לחיטים] בשעה שמכניסין שליש וקשה (לחיטים) [לזיתים] בשעה שחונטים, וכן היה רבי סימאי אומר כל הבריות שנבראו מן השמים נפשן וגופן מן השמים וכל הבריות שנבראו מן הארץ נפשן וגופן מן הארץ חוץ מן האדם הזה שנפשו מן השמים וגופו מן הארץ, לפיכך עשה אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות שלמעלן שנאמר אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם, לא עשה תורה ולא רצון אביו שבשמים [הרי הוא כבריות של מטן שנאמר] אכן כאדם תמותון, כך היה ר' סימאי אומר אין לך פרשה שאין בה תחיית המתים אלא שאין בנו כח לדרוש שנאמר יקרא אל השמים מעל זו נשמה, ואל הארץ לדין עמו (מי) לדיין עמו, ומנין שאין מדבר אלא בתחיית המתים שנאמר מארבע רוחות בואי הרוח. יערף כמטר לקחי בשעה שעלה משה למרום עמדו המלאכים להרגו, א"ל בשביל שני דברים שנתנו לי מן השמים אתם רוצים להרגני הניחוהו, משל למה"ד לסוחר גדול המהלך במקום סכנה תפשוהו ליסטים להרגו, א"ל בשביל חמשה מנה (שידעו) [שיש לי] עמי אתם רוצים להרגני (הניחוהו ולא הרגו אותו), ולא היו יודעין שיש בידו אבנים טובות ומרגליות (שאין להם דמים) אמרו זה לזה מה בצע לנו בהריגתו אין בידו כלום הניחוהו, כשנכנס לעיר התחיל למכור אבנים טובות ומרגליות, אמרו [לו הלסטים] אתמול אמרת לנואין עמי אלא חמשה מנה ועכשיו אתה מוכר אבנים טובות ומרגליות, אמר להם כשאמרתי לכם כך הייתי במקום סכנה. אף משה אמר למלאכים שני דברים יש בידי ומתנה גדולה היתה בידו שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. ואומר אמרות ה' אמרות טהורות וגו', ודוד אמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, ואמר הנחמדים מזהב ומפז רב, אמרו ישראל למשה אשריך שלקחת מתנות, אמר להם אלולא שאמרתי שהן שני דברים הייתי נשרף מאשם והתורה הצילתני מידם שנאמר יערוף כמטר ואין יערוף אלא הריגה שנאמר וערפו שם את העגלה, ואין לקח אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי וגו'.