Musar על משלי 4:2

בעון בטול תורה גלו ישראל שנא' (איכה ב׳:ט׳) מלכה ושריה בגוים אין תורה משום דאין תורה. ועוד ממה שכתוב (הושע ח׳:ג׳) זנח ישראל טוב אויב ירדפו. משום דזנח טוב ואין טוב אלא תורה שנא' (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם וגו', ועוד ממה שכתוב (דניאל ח׳:י״ב) וצבא תנתן על התמיד בפשע, בפשעה של תורה מלכות הרשעה גוברת על ישראל ומצלחת. אין עניני העולם עיקר אלא התורה שכן אמר דוד ע"ה (תהילים קי״ט:נ״ט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, יאמר כשאני מחשב בכל עניני העולם ומתבונן בתכליתם איני מוצא בהן עיקר אלא בתורה לכך ואשיבה רגלי. כל העוסק בתורה כאלו הקריב תמידין שנא' (משלי ה׳:י״ט) באהבתה תשגה תמיד. מהו תמיד אם עסקת בתורה כאלו אתה מקריב תמידין בכל יום. ופשט הכתוב יאמר בשביל אהבתה אתה טועה כל היום בענינים הגופניים שאתה מתרשל בעסקך כשאתה עושה תורתך עיקר:

וּכְתִיב: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (משלי ד' ב'), וְהַכַּוָּנָה בְּמַה שֶּׁאָמַר "טוֹב", "תּוֹרָתִי", הוּא לְפִי מַה שֶּׁיָּדוּעַ שֶׁדָּבָר שֶׁהוּא חָשׁוּב בְּעֵינֵי עָנִי, עַד שֶׁנִּקְרָא אֶצְלוֹ בְּשֵׁם טוֹב, אֵין חָשׁוּב אֵצֶל מִי שֶׁאֵינוֹ עָנִי, וְכֵן דָּבָר שֶׁהוּא חָשׁוּב בְּעֵינָיו, אֵין חָשׁוּב בְּעֵינֵי עָשִׁיר גָּדוֹל. וְדָבָר שֶׁחָשׁוּב בְּעֵינָיו, אֵין חָשׁוּב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְכֵן דָּבָר שֶׁחָשׁוּב בְּעֵינָיו, כְּמוֹ כְּבִישַׁת מְדִינָה, אֵין חָשׁוּב בְּעֵינֵי הַמַּלְאָךְ, כַּיָּדוּעַ שֶׁיֵּשׁ מַלְאָכִים שֶׁמִּדָּתָם כַּמָּה אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בְּחֻלִּין (דף צ"א:). וְלָזֶה בָּא הַכָּתוּב וְאָמַר: "כִּי לֶקַח טוֹב" וְגוֹ' כְּאוֹמֵר: רְאוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ בְּגֹדֶל טוֹבָתָהּ, עַד שֶׁנִּקְרֵאת אֶצְלִי, שֶׁבָּרָאתִי כָּל הָעוֹלָמוֹת וְכֻלָּם כְּלֹא חֲשׁוּבִין לְפָנַי, אַף עַל פִּי כֵן נִקרֵאת אֶצְלִי הַתּוֹרָה בְּשֵׁם "טוֹב", וְהִיא חֶמְדָּה גְּנוּזָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁתַּעְשֵׁעַ בָּהּ תָּמִיד כְּמוֹ דִּכְתִיב (משלי ח' ל'): "וְאֶהֱיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם", וְהִיא "תּוֹרָתִי", עַל כֵּן "אַל תַּעֲזֹבוּ".

גדולה תורה, שהיא חיים ורפואה ללומדיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנא' (משלי ד, כב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. א"ר שמואל בר נחמני, דברי תורה נמשלו בזין, מה הזין הזה מקיים את בעליו במלחמה, כך דברי תורה מקיימין למי שהוא עמל בהן כל צרכו. ומנין שנמשלו דברי תורה לזין, שנא' (תהלים קמט, ו) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. דגרסינן בפ"ק דמסכת ע"ז מכריז ר' אלכסנדראי, מאן בעי חיי. אתו כולי עלמא גביה. אמר להם, מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו. שמא יאמר אדם, הואיל ונצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה אלך ואגרה בשינה, ת"ל סור מרע ועשה טוב, ואין טוב אלא תורה, שנא' (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. וגרסי' במ' עירובין בפ' כיצד מעברין, א"ר יהושע בן לוי, המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה, שנא' (משלי א, ט) כי לוית חן הם לראשך. חש בגרונו יעסוק בתורה, שנא' (משלי א, ט) וענקים לגרגרותיך. חש במעיו יעסוק בתורה, שנא' (משלי ג, ח) רפאות תהי לשרך. חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנא' (משלי ד, כב) ולכל בשרו מרפא. וגרסי' בפ' קמא דמסכת תעניות תניא ר' בנאה אומר, כל העוסק בתורה לשמה, נעשית לו סם חיים, שנא' (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, וכל העוסק בתורה שלא לשמה, נעשית לו סם המות, שנא' (דברים לב, ב) יערוף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה. שנא' (דברים כא, ד) וערפו שם את העגלה. וגרסי' במכילתא מה ת"ל כי אני ה' רופאך. אמ' לו הב"ה למשה, אמור להם לישראל, דברי תורה שנתתי לכם חיים הם לכם, רפואה הם לכם, שנא' (משלי ד, כב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. וגרסי' במדרש תלים האזינה עמי תורתי וגו' אפתחה במשל פי. לא כרת הב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל התורה, שלא תשכח מפיהם. וכן הוא אומר ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, תורה שנתן להם הב"ה סם של חיים היא. וכן הוא אומר כי לא תשכח מפי זרעו, שלא יאמר אדם אין המזמורות תורה, אלא תורה הם, ואף הנביאים תורה, וכן אסף אומר, הואיל והמזמורות תורה, האזינה עמי תורתי. ולא המזמורות בלבד, אלא אף החידות והמשלים של תורה תורה הם, וכן הוא אומר אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם.