Chasidut על משלי 6:23

וּלְחִפּוּשׂ צְרִיכִין נֵרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים י:), שֶׁחִפּוּשׂ בְּנֵרוֹת, וְלָמְדוּ מִפָּסוּק: נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן, וְהַנֵּרוֹת נַעֲשִׂין מִן הַמִּצְוו‍ֹת כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת: נֵר מִצְוָה (משלי ו׳:כ״ג), וְאֵצֶל אֵלּוּ הַנֵּרוֹת מְחַפֶּשֶׂת הַנְּשָׁמָה אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא.

במדרש תנחומא היום הזה ה' כו' מצוך לעשות את החקים כו' לכו נרננה כו' נשתחוה ונכרעה כו' צפה מרע"ה שביכורים עתידין ליפסק תיקן תפלה כו'. אא"ז מו"ר ז"ל פי' שגם תפלה הוא ליתן הראשית בכל יום להש"י כמו ביכורים כו' ע"ש. אך השייכות להיום הזה צריך ביאור. ובמד' וברש"י הביאו היום הזה בכל יום יהי' בעיניך כחדשים. וכי הרצון להטעות להאדם אף שבאמת אינו התחדשות ח"ו. אך בכח האדם לחדש כל דבר. כי וודאי יש בחי' התחדשות בכל דבר שהרי הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מ"ב ופי' תמיד בכל רגע. וגם כי הלא אין דבר בלתי חיות הש"י והנקודה שממנו ת' לעולם לא יתישן כי דבריו חיים ונובעין תמיד. אך כי החושך יכסה ארץ הקליפה חיצוניות היא המסתרת נקודה הנובעת. דכ' אין כל חדש תחת השמש והיא הטבע ועוה"ז שמסתיר ההתחדשות. אך בכח האדם להאיר הנקודה מהחשיכה וז"ש היום הזה ה"א מצוך לעשות פי' למצוא בחי' היום הזה שהיא התגלות האור בחי' אספקלריא דנהרא. גם תוך המעשה ממש שהיא המסתיר הנקודה הנ"ל. והיא ע"י מצות דכ' נר מצוה שכיון שמצוה הוא במעשה גשמיי ויש בה חיות הש"י בהציוי לעשותה בכח האדם להתדבק על ידה באור הגנוז כנ"ל כמ"ש במ"א. וז"ש את החוקים כו' כלומר ע"י המצות הש"י נותן לך כח למצוא בחי' היום הזה גם במעשה. והוא גם בחי' שבת דכ' לעשות השבת. כי כ' ששת ימי המעשה יהי' סגור כו'. ופי' אא"ז מו"ר ז"ל פי' הפונה קדים כענין שכ' בנ"י קדמו במחשבה ע"ש. והוא כנ"ל שבשבת נתגלה המקור והשורש שמשם נמשך תמיד חיות חדש לכל הנבראים. וי"ל כן הפי' מתעטרין בנשמתין חדתין שנתחדש החיות שבנשמת בנ"י. ופ' לעשות השבת שצריכין להביא בחי' התחדשות הנ"ל של השבת תוך ימי המעשה כמ"ש בר"ח שער הקדושה ע"ש וכמ"ש במ"א פי' וביום השבת יפתח גם בימי המעשה ע"י בחי' יום השבת כנ"ל. וכפי מה שהאדם מברר החיות שבכל דבר ובעיניו כחדשים נתגלה לו ההתחדשות באמת וז"ש שמוע בישן תשמע בחדש. שכפי מה שמאמין שיש בחי' גנוזה מהש"י אף שנסתר מבחוץ כך זוכה להתגלות הפנימיות כנ"ל. וכן נשתחוה ונכרעה. פי' השתחוי' שרוצה להכניע עצמו ונכרעה לשון נפעל שכפי הרצון באמת זוכה להתגלות האמת להיות נכנע באמת לאמיתו:

דבר אל בני ישראל וגו' (ויקרא א ב). בויקרא רבה פ"ב (ויק"ר ב' ד') אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע מכל שבעים אומות שיש לך, אין אתה מצווני אלא על ישראל, אמר לו הקב"ה מפני שהמלכוני על הים ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח), עד כאן דברי המדרש. ונ"ל כי כתיב (דברים ה ד) פנים בפנים דבר ה' עמכם, וקשה הא כתיב (שמות לג כג) ופני לא יראו. ועל כרחך צריך לומר דבחינת פנים דקדושה אינם נראים, אבל דבור יכול להשיג מבחינת פנים, וכן נאמר (שמות לג יא) ודבר ה' אל משה פנים בפנים, אף דכתיב ופני לא יראו, והבן. אך קשה מאי פנים בפנים, הא לא נראה אל פניהם, ושמא תאמר כי שמעו הקול לצד פניהם, הא באמת במתן תורה נשמע הקול מכל צדדים ומכל עברים (שמו"ר ה' ט'), ועל כרחך צריך לומר דהכי פירושו, דהא ישראל הם מבחינת פנים, כמ"ש (תהלים כד ו) זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה, (תהלים סז ו) יאר פניו אתנו סלה, והתורה בבחינת פנים ותורה אור (משלי ו כג), וכתיב (משלי טז טו) באור פני מלך, והבן. ועוד י"ל שישראל ותורה הן מז' דברים שקדמו לעולם (פסחים נ"ד ע"א), והוא בבחינת השגחה גלויה, דהטבע אין לה מציאות קודם הבריאה, והשגחה גלויה היינו בחינת פנים והבן, ולכך כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר (איכה ב יט) קומי רוני וגו' (מעילה ל"ב ע"ב), והבן. ואמר בלילה, משום דאז אין מטרידו שום דבר ותורתו זכה, ולכך משתבח הקב"ה בשבחייהו דישראל בתפלין של ראש שלצד הפנים, קשר של תפילין בחינת אחוריים, כמו שדרשו (ברכות ז' ע"א) וראית את אחורי. ולכך התורה שייכה לישראל דוקא, דאומות העולם יונקים רק מאחוריים, וישראל מבחינת פנים, וידוע דבחינת פנים הוא בחינה דאתגליא, ואחוריים הוא בחינה אתכסיא, וכמו שפירשו חביבין ישראל שנקראים בנים וכו' חבה יתירה נודעת להם וכו' (אבות פ"ג מי"ד), והבן. ונקדים עוד על פי מה ששמעתי מהמגיד הקדוש מקאזאניץ על התרגום שמפרש על הפסוק ה' ימלוך לעולם ועד, ה' מלכותיה קאים לעלם וכו' לשון הוה, כי לשון הקודש הוא בבחינת פנים, והתרגום בבחינת אחוריים בחינה דאתכסיא, ולכך על ימלוך פירש קאים, ר"ל דלעת עתה הוי רק בחינת אתכסיא ולא באתגליא, והבן. והנה הטעם שלא אמרו ה' מלך, משום דהם הוי בבחינת פנים, ולא יתכן כעת מלך בבחינה זו רק ימלוך, ולכך כיון שהם בבחינה זו, התורה שייכה להם דוקא. וזה פירוש המדרש שלכך איני מצוה לשום אומה רק לישראל, מפני שהמליכני וכו' ואמרו ה' ימלוך וגו', מורה דהם בבחינת פנים, והתורה גם כן בבחינת פנים, והבן כי נכון הוא בס"ד.