Chasidut על משלי 7:3

ולהבינך עוד טעם הדבר היטב דהנה התורה נקרא ברית שנאמר (ירמיה ל״ג, כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה גו׳ וכמו שברית האדם הוא גם כן תורה כמו שאמר הכתוב (במדבר י״ט, י״ד) זאת התורה אדם רומה שלימה ברמ״ח איברים ושס״ה גידים כמנין רמ״ח מצוות עשה ושס״ה לא תעשה ועל ברית האדם חופה הערלה שהיא הקליפה המכסה הפרי וציונו השם יתברך במצות מילה ופריעה שהוא התגלות הפרי מן הקליפות המכסות אותה וכל עוד שלא בא לידי התגלות הברית לא נכנס עדיין לגדר שיקרא בשם ישראל כנודע כמו כן צריך כל בר ישראל לקיים מצות מילה הרוחניות עם הגופניות שהיא מילת ערלת הלב מן הקליפות המכסות על החיות הקודש השוכן בקרב לב כל איש אשר בשם ישראל יכונה לבל יקרא עליו הפסוק (ירמיה ט׳, כ״ה) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב כי נודע שהלב הוא ברית תורה וכמו שכתוב (משלי ז׳, ג׳) כתבם על לוח לבך וכמו שבתורה יש שני דרכים טוב ורע כנודע שהוא קליפות המכסה על הפנימיות ורציך להסיר ולשבר הקליפות ולפרוע ולגלות הפנימיות עיקר התורה שנקרא על שם ברית כמו שאמר הכתוב (ירמיה ל״ג, כ״ה) אם לא בריתי גו׳ שהכוונה בודאי על פנימיות התורה כך צריך האדם להתגלות הפנימיות שהוא קדושתו יתברך שמו השוכן בקרב לבו של האדם לבל ימשיכנו הרע שהוא ערלת הלב אחר רוע המדות ואהבות רעות רחמנא ליצלן שמצדו באו אהבת התענוגים ורוע המדות ולקיים מה שאמר הכתוב (דברים י׳, ט״ז) ומלתם אל ערלת לבבכם שהכוונה הוא כך ומלתם את, את הוא לשון עם שעם ערלת הגוף תמולו גם לבבכם וזהו ומלתם את פירוש עם ערלת גופניות גם לבבכם ערלת הלב לבל יקרא בשם ערל לב. וכל זה על ידי טוב התחזקות במדות בקרבו לעבודת בוראו ולהגביה כל מדותיו הנפולין מבחינת מצרים לשרשם למעלה כאמור ולבל יצא שום מדה מהמדות מחוץ לגבול הקדושה בלתי לה׳ לבדו וכמו שאמר דוד המלך ע״ה לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת וגו׳ שזהו כוונת לך ה׳ וגו׳ כל המדות הן לך לבדך כנודע כי יש שבע מדות אלו שמנה בפסוק זה וחמשה מהם נקרא מדות שהם אהבה ויראה והתפארות ונצחון והודיה שהוא הו״ד י״ה להודות שמו הגדול והשנים שהם יסוד ומלכות אינם נקראים מדות כי בחינת יסוד הוא הנקרא בפסוק כל כמו שאמר הכתוב כי כל בשמים ובארץ ותרגום אונקלוס דאחיד בשמיא וארעא כי הוא הכולל כל המדות ומיחד ומקשר כל המדות אל העובדא שהיא המלכות בחינת מעשה כמו שאמר הכתוב לך ה׳ הממלכה שלכך נקרא העובדא בשם מלכות כי כל עוד שלא נגמרה העובדא ולא יצאו המדות לכלל מעשה אינו נקרא בשם שלימות הגמור מאחר שעל ידי המדות והעובדא בקישור ויחוד המדות על ידי ברית שהוא בחינת יסוד המיחדן נקרא בשם מלכות על שם השלימות שנגמר הדבר במילואו וטובו בלי חסרון שום מדה לחוץ ח״ו. על שם שלום חסר מבית המלך שהמלכות הוא המשלים העובדא וכל זה על ידי בחינת ברית שהוא בחינת צדיק שהוא התקשרות כל המדות הטובות מרום השמיםועד הארץ להביאם להעובדא כמו שתרגום אונקלוס דאחיד בשמיא וארעא וכמו שכתוב בתיקונים יהי רקיע הפוך רקיע ותשכח עיקר ויסודא דמרכבתא וביאר הפסוק שאמר והמתנשא לכל לראש כי אימתי לך ה׳ כל המדות כמי שמתנשא עם כל המדות הנפולין להעלות הכל למעלה וכל עוד שהערלה חופה על הברית עד שלא נתקנו ונטהרו המדות אין באפשר לבוא לשום מדה הגונה ורצויה לפני הבורא יתברך מחר שהוא נקרא ערל לב. וגם בהתורה הנקרא ברית כשלומדה כשהוא ערל לב גם כן אינו מתגלה לו הפנימית ששם הערלה גם כן חופה על הברית שהם קליפין דאורייתא ואינו יכול לבא על ידי התורה הנקרא ברית שהוא לומד בזמן ההוא לקיום המעשה הראויה שהוא בחינת עובדא הנ״ל הנקרא מלכות כאמור למעלה כנודע כי לפי מה שהוא בקרבו כך גם כן לו התגלות התורה ולכן בהמולו בשר ערלתו ערלת הלב ומקשר את עצמו עם כל המדות למעלה להביאן לעובדא שהוא עושה שיכניס כל המדות טובות בהעובדא לבל יצא שום אחד מהם לוץ אזי התורה הנקרא ברית גם כן נימול ונכרת הקליפות ונתגלה התורה שהוא הפנימיות ויש לו תענוג רוחני מן התורה ההיא ומסייעו ומדריכו בדרך אשר ילך בה ולהביאו יותר ויותר לידי כשרון המעשה שהוא העובדא ונתיחדו כל המדות על ידי הברית בבחינת העובדא וכל עוד שילך תמיד במדריגה ההיא יוסף אומץ תענוג רוחני להרגיש בו בעבודתו ויזכה להיות מרכבה אל הבורא יתברך ויבוא למדריגה שלא יעשה שום דבר מבלעדי מה שיטהו הבורא ברוך הוא השורה עליו כמו שכתוב בזוהר הקדוש הסוד טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס כי כמו שהרוכב מטה הסוס על ידי מתג ורסן לכל אשר יחפוץ יטנו כן התורה בהתגלות הברית מטה אותו לכוונת הרוכב שהוא הבורא יתברך השורה לעיו ונעשה לו התורה כרסן שהוא ביד הרוכב וזוכה לנתינת התורה במתנה מלמעלה כמבואר למעלה. וכל זה על ידי מילת ערלת הלב שעל ידי זה נשמר גם ברית הגופני מלפגום אותו במה שהוא נגד רצונו יתברך ומלילך בו אחר תאוותו ח״ו אפילו במה שהוא היתר כאמור למעלה שעל ידי הברית הוא כולל כל המדות כן ח״ו להיפך כשערלת הלב חופה על הברית ויש לו רוע כל המדות אז נכללו המדות רעות בערלת הברית עד שכל תאותו אינו כמעט כי אם בפגם הברית והוא משוקע בתאותו ההוא עד שכמעט שאינו עושה שום עובדא ואינו עובד כי אם לתאוה ההיא בכל עניניו כנודע ופוגם בברית הגופני במעשה ח״ו ונופל למדריגת סוס שהוא שטוף בתאות הזמה כמו שאמר הכתוב (יחזקאל כ״ג, כ׳) וזרמת סוסים זרמתם מחמת שנסתלק מעליו הרוכב שאינו בגדר מרכבה להבורא יתברך שהנהיגו על ידי הרסן שהוא התורה שלא ניתנה לו כלל פנימיותה שיתנהג על ידה כאמור למעלה שעל כן אחז הזוהר הקדוש לשון אין הרוכב טפל לסוס והבן:

אחות לנו קטנה (שיר השירים ח, ח) זו תורה קטנה במראה וגדולה במעשים ושדים אין לה כאשה אבל היא מניקת לכל העולם כדכתיב (משלי ה, יט) דדיה ירווך בכל עת מה נעשה לאחותינו באיזו פנים נקבל פני שכינה ביום שידובר בה במצותיה של תורה ע"כ המדרש (שהש"ר ח) והענין כל זמן שהאדם משיג ביותר מדריגות העליונות ורואה מעלה מעלה אז נחשב בעיני עצמו לאין וכאלו אינו כלום ונתבטל ממציאותו ע"ד משל שאמרו המרגלים (במדבר יג, לג) ונהי בעינינו כחגבים מפני שראו הענקים הוקטנו בעיניהם כן ע"ד משל בגבהי מרומים והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה (שם יב, ג) מפני שמשה השיג למעלה מכל האדם במדריגה עליונה מאד ע"כ נחשב בעיני עצמו לבחינת מה כמ"ש (שמות טז, ח) ונחנו מה כאלו בטל ממציאות כנגד תוקף הדרת מעלת הקודש ובהיפך כל מי שאינו יכול להשיג אז כפי ערך קוטן השגתו ככה נחשב עצמו בעיניו וכל מה שנופל יותר ממעלה למטה מחשיב עצמו ביותר ובעיניו הוא חשוב ולכן גבי בלעם כתיב (במדבר כד, ד) נופל וגלוי עינים רצה לומר מפני שהיה נופל ממדריגת הקודש למטה לכן היה גלוי עינים הסתכל על עצמו והיה בעיניו לחשיבות היפך משה שהיה בחינת מ"ה מפני שראה והשיג הבהירות גדולה והיה בעיני עצמו כאלו אינו וזהו אחות לנו קטנה כשישראל מתדבקים מלשון איחוי שהוא דובק אז מחמת שמשיגים הבהירות מקטינים עצמם וזהו קטנה במראה מפני שרואים הבהירות אז נראים בעיני עצמם לקטנים ונקטנו מאד לפי ערך השגתם וגדולה במעשים פירוש אימתי הוא כשגדולה במעשים שאז משיגים ומתדבקים בשכינה ובמדריגת עליונות ואז מקטינים עצמם והנה כבר מבואר במקום אחר כי תכלית הידיעה אשר לא תדע הענין הוא שיכנס האדם למעלה עד אשר יבא אל בהירות הגדול אשר א"א להשיג כלל וזהו תכלית הידיעה שיגיע למדריגה אשר לא תדע דבר שאינו מושג מפני בהירותו וזהו ושדים אין לה ר"ל כשהאדם מתדבק על ידי שגדול במעשים אז יזכה למעלה גדולה למדריגה שאינו מושג הנקרא אין ומה שהיה בחינת שדים שהוא בחינת יניקה שיש בזה השגה כיון שיונק ממנה עד"מ בתורה כתיב (משלי ה, יט) דדיה ירווך שמניקת מטעמה ונמצא משיגין אותה אבל כשמגיע לדבר שאין מושג היא למעלה ממדריגת יניקה שאין משם בחינת יניקה כיון שאינו מושג וזהו ושדים מה שהיה בחינת שדים אין לה יבא למדריגת אין ששם אין יניקה אבל באמת היא מינקת לכל העולם אלא שאינו מושג אלא דרך הסתר מדריגות של מטה משפעת ומניקת לכל העולם והנה כל הרוצה לבא אל המלך לא עייל בלא מטרוניתא כמבואר בזוהר דכל שאילתא דבעי למשאל על ידי מטרוניתא נמצא צריך לבא תחלה אל המטרוניתא ועל ידה יבא ויכנס אל המלך פנימה ואיך נכנס אליה בשביל דורון שמביא לה קשוטים להתקשט ועי"כ היא באה אל המלך בקשוטים שמתפארת לפני המלך בקשוטין שקשטו אותה עמה ועי"כ באים אל המלך כן הדבר כאן שצריכים לקשט אותה בקישוטים של תורה ומצות ואז היא בא לפני המלך ועל ידי זה נכנסים לפני המלך וזהו מה נעשה לאחותינו באיזו פנים נקבל פני שכינה שהרי צריך לכנוס אליה תחלה ואמר ביום שידובר בה שההנהגה של אדם יהיה בה דהיינו במצותיה של תורה שנעשים לה קשוטים על ידי זה וגם יתבאר ע"פ שנודע שישראל נקרא שושבינין דמטרוניתא שידוע שצריך להיות הכל בדחילו ורחימו והם ב' שושבינים של הכלה העליונה שמביאים אותה אל המלך והנה גם מצד החתן יש ב' שושבינים והם יראה ואהבה עילאה שמשפיע ליראה ואהבה שלמטה נמצא התעוררות אהבה ויראה שלנו נקרא שושבינין מצד הכלה ומה שהקב"ה משפיע אהבה ויראה נקרא מצד החתן ונמצא צריך שיהיה השושבינין מכוונין יחד המקבל כנגד המשפיע דהיינו שושבינין של הכלה כנגד שושבינין של החתן ואז כשהשושבינין מתקרבים ונצמדים יחד ממילא יש התקרבות הכלה עם החתן ולכן נקרא כנסת ישראל שמכנסת הכלה אל החתן משא"כ ח"ו כשהאדם מוציא יראתו ואהבתו לחוץ נמצא אין נצמדים עם השושבינין עילאין ומעכב הכלה מלכנס אל החתן ח"ו וזהו אחות לנו קטנה ר"ל כשהדביקות שלנו הוא קטנה אז ושדים אין לה אין ההשפעה לה מלמעלה לינק ממנה ומה נעשה לאחותינו ר"ל שצריך לראות שיהיה דבוק למעלה ומדבק אל הקדושה לקרב החתן עם הכלה וצריך שידע שהוא אינו כלום ומגרמיה לית ליה כלום רק כל המעשים והדבורים הכל מהשכינה המדברת ונותנת כח הדבורים וזהו מ"ה בחינת מה נעשה לאחותינו כדי שנתאחה ונתקרב למעלה דהיינו ביום שידובר בה נדע שהדבורים הם בה בשכינה כביכול ואז יכנס ביראה ואהבה שהם שושבינין על ידם יצמד יחד עם שושבינין עילאין ויהיה זיווג בין חתן וכלה והנה כשנכנס באדם אהבת הבורא אז יהיה נכסף יותר ומתלהב יותר ומבקש אהבתו ב"ה שלא יפרד ממנו וזהו אם חומה היא מלשון התלהבות וחמימות שנכנס באדם אז נבנה עליה טירת כסף יכסוף יותר ואם דלת היא שהוא בדלות אז יבין וירא מפני הבורא כי על ידי יראה יזכה לבא למעלה וצריך לאחוז ביראה ולנצור אותה וזהו נצור עליה לוח היא הלב ע"ד כתבם על לוח לבך (משלי ז, ג) ארז ואז כארז בלבנון ישגה משיב כ"י אני חומה ר"ל כשאני משפיע לאדם אהבה אז ושדי כמגדלות יש להם יניקה דגדלות מעלה לא דקטנות ממש.