Chasidut על משלי 8:34

כי הצדיק הגדול האמתי הוא בחי' כלל התורה והתפילה בחי' בראשית ראש בית שהוא ראש של כל בית התפילה שהיא הביהמ"ק (כמובא בהתור' לכ"י בלק"ת סי' ס"ז) שכלול מכל ריבוי הבתים לאין קץ שנעשים ע"י כל השכנים של הקיבוץ הקדוש כי זה הצדיק הוא העיקר והראש שעוסק לקבץ כל הנפשות השכנים הנ"ל ובונה ומצרף מהם כל עוצם ריבוי הבתים הנ"ל, וע"כ כולם נקראים שכנים אצלו כי זה הצדיק הוא הראש בית בחי' הבעל הבית של כולם וכולם הם שכנים אצלו ואשרי מי שהוא שכן אצלו עליו נאמר טוב לצדיק טוב לשכנו כי תיכף כשמתחבר אצלו ולהקיבוץ הקדוש שלו אפילו בנגיעה כל שהוא ונטפל להקיבוץ שלו כמו שכן בעלמא תיכף נתרבים ונכפלים הבתים של התפילה א"א ור"ר לאין קץ כנ"ל. וע"ז נאמר (משלי ח׳:ל״ד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, דלתותי דייקא, פתחי דייקא בי' דלתות ופתחי הבתים שאפילו מי שהוא שוקד לעמוד אצל הדלתים והפתחים של הבתים של הקיבוץ הקדוש אשרי לו כי על ידו נתרבים הבתים לאין קץ כנ"ל. וע"כ דרז"ל (סנהדרין ק"י) לענין מחלוקת קרח ועדתו חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת, ואולת בידיה תבהרסנה זו אשתו של קרח, בנתה ביתה דייקא וכן להיפך תהרסנה דייקא כי מחלוקת קרח גרם להרוס אלפים ורבבות בתים ע"י שעקר כמה שכנים מהקיבוץ הקדוש של משה רבינו ע"י מחלוקותו בבחי' אוי לרשע אוי לשכנו כשרז"ל אבל אשתו של און שהצילה אותו מהמחלוקת נאמר עלי' בנתה ביתה דייקא כי כשאין מחלוקת נבנים בתים רבים מאד כנ"ל:

בירושלמי במסכת ברכות (פ"ה ה"א) אלישע (שכ) דכתיב ביה (מלכים ב' ב יא) "ויהי הם הולכים הלוך דבר דפליגי ביה אמוראי, חד אמר בקריאת שמע היו מתעסקים, דכתיב ביה (דברים ו ז) ודבר"ת בם (שכ"א), גם בכאן נוכל לומר לומר "דבר "הויה מדבר בקריאת שמע (שכב), שגילה הקב"ה לאברהם סוד נפילת ד' מלכים בד' חלקים (שכג) שנחלקה קריאת שמע כדברי ריב"ל בזוהר חדש, שהראו לו בגן עדן מתחילה מ"ב חדרים, כנגד אותן בני האדם שכוונו בפרשה ראשונה (שכד), אחר כך ראה ע"ב מדורין, על אותן בני אדם שכוונו בפרשה שניה עד ושמת"ם (דברים יא יח) (שכה), אחר כך הראו לו נ' שערים, לאותן בני אדם שמכוונין מן ושמת"ם עד ויאמ"ר (במדבר טו לז) (שכו), אחר כך ע"ב היכלות, לאותן בני אדם שמכוונין מן ויאמ"ר עד אמ"ת עם חזרת ג' תיבות י"י "אלקיכם "אמת (שכז) כשמתפללין עם הצבור (שכח), אשרי "אדם "שומע לי (משלי ח לד), זה שמתפללין שמע ישראל, אד"ם דייקא שהוא משלים רמ"ח איברין של אדם (שכט), לשקוד על דלתותי (של), כשהוא מתפלל עם הצבור, אז משלים רמ"ח איברים, ז"ש (משלי ח לה) כי (שלא) מוצאי מצא חיים כי רפאות תהי לשרך, שכל תיבה משלים אבר אחד (שלב). הנה ד' חלקים אלו של קריאת שמע, הם כנגד ד' אותיות השם, לכן אמר "דבר "הויה, בקריאת שמע (שלג) נשלמו ד' אותיות הויה, זה על פי רעיא מהימנא פרשת שופטים (זוהר ח"ג רע"ד ע"ב) לדון ס"ם בסייף שהוא קריאת שמע, שהוא חרב של הקב"ה, י' רישא דחרבא, ו' גופא דחרבא, הה' תרין פיפיות דילה, נרתקא דחרבא הוא אדני. והענין כי בב' יחודין שמ"ע (דברים ו ד) וברו"ך, יש בכל אחד ו' תיבות, והוא סוד וישאוהו במוט (שלד) בשנים (במדבר יג כג), כמ"ש אתוון דיחודא הורגין ס"מ ובת זוגו, והוא סוד רמ"ח (שלה) של פינחס וידקר "את "שניהם (במדבר כה ח), שהם ס"מ ובת זוגו. ולדעתי שהוא סוד במחז"ה (שלו), שהוא סוד מחז"ה שד"י יחזה, מחז"ה בגימטריא ס', הם ששים גבורים של קריאת שמע, ס' אותיות שיש בפרשה ראשונה משם של הויה (שלז), ולפי התיקונים שיש (שלח) ס' דבקים בקריאת שמע, שהנותן ריוח לדבקים (שלט) מצננין לו גיהנ"ם (ברכות ט"ו ע"ב), ומלת שד"י נוטריקון "ששים "דבקים "יפריד (שמ), יחז"ה י"ח אזכרות בקריאת שמע, וי"ב תיבין דיחודא (שמא) נרמז במלת ז"ה, ז"ש אנכי "מגן "לך (שמב), במלת מגן נרמזו סוד תרין יחודין, העליון (שמ"ע, ומסיים) אח"ד שהוא כנגד שם של הויה (שמג), יחוד התחתון ברו"ך, ומסיים וע"ד שהוא שם של שד"י (שמד), נרמז במלת שם כבוד, תצרף שד"י עם הויה, הרי ברוך ש"ם (שמה), וכשתצרף וע"ד עם אח"ד, כי במלת (שמו) ועד נרמזין גם כן אח"ד, כדאיתא בזהר תרומה (ח"ב קל"ד ע"א) דכתיב (זכריה יד ט) י"י אחד "ושמו "אחד (שמז), רק שצריכין אנו לרמוז (שמח) אותיות אח"ד באותיות מחולפים, ו' של וע"ד הוא במקום א' של אחד, באתוון ידועין א"ב של א"ו ב"ה (שמט), ע' של וע"ד בחילוף אחה"ע (שנ) במקום ח' (שנא), התחילו עבדיה (שנב) להביא לה בחשאי (פסחים נ"ו ע"א), כדי שלא ישלטו החיצונים (שנג), תצרף וע"ד עם אח"ד הרי מג"ן. וז"ש אנכי מג"ן לך, שרומז על קריאת שמע, ולפי שעל קריאת שמע אמר רוממות א"ל בגרונם (תהלים קמט ו), במלת מג"ן נרמזין ג' פעמים אל (שנד) שאמר בזו הפרשה (שנה). וז"ש (בראשית יד כ) ברוך אל עליון אשר "מגן "צריך בידיך, מג"ן דייקא בב' יחודים אלו של אח"ד וע"ד, שהוא בגימטריא מג"ן, דייקא באלו הב' יחודים ידקרו שניהם, שהם (בגימטריא מיותר נ"ל) ס"מ ונחש:

בארבעה פרקים בשנה העולם נידון וכו'. ובגמ' אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה ובמה בשופר. זה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ה',ב') אמרי האזינה ה' בינה הגיגי הקשיבה לכל שועי מלכי ואלקי. אמרי האזינה היינו שתתן לי מחשבות קדושות כי לא התפלל להש"י שישמע כי לא יתכן לאמר כן, כי הלא הש"י יודע מחשבות ולמה בקש אמרי האזינה בינה הגיגי, אך בקש שישלח לו הקב"ה מחשבות קדושות שיקובלו בעיני הש"י. הקשיבה לקול שועי מלכי, כי נמצא בכל אדם מחשבות שהן כעול על האדם ולא יחפוץ בהם, לכן בקש מהש"י וקראו בלשון מלכי היינו תקיף עלי היינו שיוציאם ממנו. ואלקי היינו תן לי חכמה שכל מחשבותי יהיה כסדר ואלקי פי' מנהיגי. וזה פי' הגמ' אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם היינו שאוציא מכם זדון לבבכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם וכו' היינו שתהיו כלכם שומרי מצוה ולא תדעו דבר רע בשום זמן, כמו אברהם אבינו ע"ה שהיה עוסק תמיד שישאר אחריו בעולם הכרת עול מלכות שמים וע"ז כרת עמו הש"י ברית, כי נח ג"כ היה ירא שמים והש"י כרת עמו ברית, אך ביען כי לא בקש שישאר אחריו השארה הזו, כי לא היה ירא רק מפני שראה שבא מבול, והוא לא חפץ במעשים כאנשי דור המבול ולכן נתן לו הקב"ה אות שלא יהיה עוד מבול מים לשחת וכו', אבל מפני שלא בקש בהשארה לפיכך אירע לו אותו מעשה, אבל אברהם אבינו ע"ה הוא היה הראשון שכיון בעומק לבו לשם שמים. ובמה בשופר זה שיהיו ד"ת בכל יום בעיני האדם כחדשים אף ששמעו אותו דבר כמה פעמים כמ"ש (דברים ו',ו') אשר אנכי מצוך היום וכל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות (אבות פ"ג,מ"ה) פי' שבכל יום מקבל עליו ד"ת מחדש לכן תקבלו מלכיות וזכרונות וע"ז נאמר (משלי ח',ל"ד) אשרי אדם שומע לי לשקוד וכו' כי מוצאי מצא חיים היינו רצון מהש"י.