Chasidut על קהלת 11:2

וְעַל-כֵּן תֵּכֶף בַּבֹּקֶר מַמְשִׁיכִין זֶה הָאוֹר שֶׁל הַדַּעַת עַל-יְדֵי חוּטֵי הַצִּיצִית, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוּטּ שֶׁל חֶסֶד הַנַּ"ל שֶׁנִּמְשָׁךְ בַּבֹּקֶר עַל-יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בַּלַּיְלָה עַל-יְדֵי שֶׁשׁוֹבְרִין אֶת הַלַּיְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת ג' מִדּוֹת הַנַּ"ל וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה לְהַמְשִׁיךְ הַדַּעַת מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין בַּבֹּקֶר לְחוּט שֶׁל חֶסֶד בְּחִינַת חוּטֵי הַצִּיצִית שֶׁעַל יָדָם מְקַבְּלִין אוֹר הַדַּעַת מִשָּׁלֹשׁ רְגָלִים כַּנַּ"ל, כִּי צִיצִית הֵם בִּבְחִינַת רְגָלִים, בִּבְחִינַת (תהלים פה) צֶדֶק לְפָנָיו יהלך שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ג' רְגָלִים שֶׁאָז הוֹלְכִין לַעֲלוֹת לָרֶגֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ״ג:י״ז), "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה וְגוֹ'". שֶׁזֶּה בְּחִינַת צֶדֶק לְפָנָיו יַהֲלֹךְ וישם לדרך פְּעָמָיו, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר וְזֶה בְּחִינַת צִיצִית, בְּחִינַת (איוב כ״ט:י״ד) צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיַּלְבִּשֵׁנִי זֶה בְּחִינַת שְׁמֹנָה חוּטִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מֵהַצִּיצִית. וְכָל חוּט צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׁזוּר וְאֵין שְׁזִירָה פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות לח) מִפָּסוּק, "הַכָּנָף פְּתִיל וְכוּ'" נִמְצָא, שֶׁבְּכָל אֶחָד מֵהַצִּיצִית יֵשׁ י"ו חוּטִים, דְּהַיְנוּ שְׁמֹנָה חוּטִים שְׁזוּרִים כְּנֶגֶד הַיָּמִים שֶׁיֵּשׁ בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים שֶׁהֵם י"ו יָמִים, כִּי פֶּסַח שִׁבְעָה יָמִים וְשָׁבוּעוֹת יוֹם אֶחָד וח' יְמֵי הֶחָג בִּבְחִינַת (קהלת י״א:ב׳) תֵּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמֹנָה שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין מ) עַל רְגָלִים, וְעַל-כֵּן עִקַּר הַצִּיצִית הֵם שְׁמֹנָה חוּטִים כְּנֶגֶד שְׁמוֹנַת יְמֵי חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר הַמְרֻבֶּה בְּיוֹתֵר שֶׁל יְמֵי הָרְגָלִים וְנִכְלָל בְּתוֹכוֹ גַּם כֵּן שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וְיוֹם הַשָּׁבוּעוֹת, גַּם שְׁמֹנַת יְמֵי הַסֻּכּוֹת הֵם הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּרְגָלִים כְּנֶגֶד יַעֲקֹב שֶׁכָּלוּל מִכָּל הָאָבוֹת (ו) כִּי אָז בְּסֻכּוֹת נִשְׁלָם הֶאָרֹת שֶׁל כָּל הג' רְגָלִים וְהוּא כָּלוּל מִכֻּלָּם וְעַל-כֵּן יֵשׁ שְׁמֹנָה חוּטִים בַּהַּצִּיּצִית וְכַנַּ"ל:

אלה מועדי ה׳ מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם במס׳ יומא א״ר חסדא בתחלה היו ישראל דומין לתרגולים המנקרין באשפה עד שבא משה רבינו ע״ה וקבע להם זמן סעודה להבין הענין נקדים מ״ש יומא פ״א ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש וכי בט׳ מתענין והלא בי׳ מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בט׳ מעלה עליו הכתוב כאלו התענה ט׳ וי׳ ושם במס׳ יומא תיכף אחר זה מביא פסוק (קהלת י״א, ב׳) תן חלק לשבעה וגם לשמונה ר״א אומר ז׳ אלו שבעה ימי בראשית ופירש״י ששבת נבחר מתוכן ח׳ אלו ח׳ ימי מילה ר׳ יהושע אומר ז׳ אלו ז׳ ימי פסח ח׳ אלו ח׳ ימי החג כשהוא אומר וגם לרבות עצרת וראש השנה ויום הכפורים מאי לאו לזמן לא לברכה פי׳ לומר מקדש ישראל והזמנים בכל המועדות:

וזהו (קהלת י״א, ב) תן חלק לשבעה וגם לשמונה ר״א אומר אלו ז׳ ימי בראשית שהחלק מהם הוא שבת כי נודע שבשבת בקדושת כתר דמוסף יש עלייה לכל נשמות ישראל אפילו לאותן שהם במדריגה תחתונה על ידי שיתקשרו ויתכללו עם הצדיקים מתעלים על ידי הצדיקים למעלה שאז הצדיקים מתקרבים א״ע עם חלקי הקדושה שבנשמות ישראל למעלה כמו מעשה בראשית קודם החטא שאז היה התכללות הנשמות במעלה עליונה באדה״ר כמ״ש אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שהוא ע״ס התכללות כל נשמות ישראל בו קודם החטא כמו כן נעשה בחי׳ זו התכללות הנשמות במעלה עליונה עם נשמות הצדיקים בקדושת כתר שהוא זכר למעשה בראשית בחי׳ מעין שהיה במעשה בראשית באדה״ר על ידי התכללות ולזה צריך דוקא לכלול עצמו עם הצדיקים כמו באדה״ר שהיה זה על ידי התכללות כי מי שנפרד מהצדיק איך יעלהו ולסוד זה אין אנו אומרים זכר למעשה בראשית אלא בסוף וזהו תן חלק לשבעה אלו ז׳ ימי בראשית תן חלק דוקא שהוא קירוב החלק ונשמות ישראל שנעשה במוסף דשבת כאמור ח׳ אלו ח׳ ימי מילה שגם על ידי המילה נתקרב החלק לשרשו על ידי כריתות הערלה שהוא התכסות הקליפות על הברית ועל ידי כריתות הערלה נעשה התגלות הברית והתגלות התורה מנודע שעל ידי זה מתן החלק ומקשר אותו בשורש העליון. ור׳ יהושע אומר ז׳ אלו ז׳ ימי הפסח ח׳ אלו ח׳ ימי החג כי בפסח הוא מצות ביעור חמץ שהוא סוד ביעור הקליפות והתגלות קירוב הקדושה עליונה שהוא זמן חירות מן הקליפות ועל ידי אלו הז׳ ימים נתקרב החלק אלהי לשרשו למי שיש לו דעת ומשכיל על דרכיו. ח׳ אלו ח׳ ימי החג כמבואר למעלה שעל ידי מצות ר״ה ויה״כ וסוכות שהוא פריסת צילא דמהימנותא נתקרב החלק אל השם יתברך וז״ש וגם לרבות עצרת שהוא יום מתן תורה שאין לך קירוב ונתינת החלק לבורא ב״ה יותר מזה ור״ה ויה״כ שהוא זמן התעוררות התשובה עליונה כמבואר שאז על ידי קירוב שמתקרבין ישראל למטה נשפע קדושה וברכה על ישראל ועל ידי עצמות אלו הימים שקונין קדושה מלמעלה ונתקדשו הימים שהם אלו הזמנים עם ישראל וזהו לברכה ופירש״י לומר מקדש ישראל והזמנים שבאמת כך נעשה שמתקדשין ישראל עם הזמנים על ידי התקרבות החלק לשרשו: