קבלה על קהלת 11:2

וענין ח' ימים המילה הוא שצריך שיעברו על הילד ז' ימים כנגד הבנין וביום השמיני ימול ותתגלה העטרה הוא רמז לגלוי העטרה להשלים דוגמת הבנין בגופו ושנתנה העטרה לראש פנה והוא שמיני. וכבר ידעת כי במילה יש בה זכור ושמור כמו שכתבתי בשער האדם ולכן תדחה את השבת כמו שמבואר שם. וכן הבהמות לא ירצו לקרבן עד שיעברו עליהם ח' ימים. וכנגד אלו השמיניות אמר דוד ע"ה למנצח על השמינית (תלים ו) ושלמה ע"ה אמר תן חלק לשבעה וגם לשמנה (קהלת י״א:ב׳) כאשר זכרתי בשער ההריסה:

וצריכים אנו לעוררך על עיקרים גדולים רמזו אותם רבותינו בעניין התהילה, להודיע שאין כל אדם ראוי להלל ואין כל שעה ראויה להלל. לפי שהמעלה הזאת גדולה היא עד מאוד, אמרו בברכות פרק קמא: אמר רבי שמעון בן פזי מאה ושלוש פרשיות אמר דוד בספר תהלים ולא אמר הללויה עד שראה מפלתן של רשעים שנאמר: יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם הללויה (תהלים קד, לה) עתה התבונן שני דברים גדולים שרמזו. האחד, שאין ראוי להזכיר עניין התהילה זולתי במקום שהיא מזומנת, כלומר לעשות הניסים והנפלאות ולהשמיד הרשעים, כמו שעשה במצרים ששם נאמר הלל הראשון, כמו שנאמר: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיהו ל, כט). והשני, שאף על פי שראה דוד כמה נפלאות ה' לא מלאו לבו להזכיר הלל, אלא באותו דבר הראוי להלל' משל במי שלובש בגדי מלכות ועוסק במלאכה פחותה, היש ביזוי גדול מזה? לפיכך אמרו רבותינו ז"ל: האומר הלל הגדול בכל יום הרי זה מחרף ומגדף. ולפי גודל מעלת הבינה אין ראוי להזכיר שבחיה אלא במקומות ובשעות הראויות להזכיר. והנה הנביא מכריז ואומר כי אין כל אדם ראוי לתהל"ה: אני יהו"ה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיהו מ״ב:ח׳). וכי תעלה על דעתך שתהילתו אפשר לתת לפסילים? אלא דבר ידוע למקובלים כי כל תפילה שאינה הגונה נקראת פסולה, וקבלה היתה להם כך, וכן הוא פי' הפסוק: מי שלא נכנם לשמש בספירת המלכות, שהיא תחתונה בעת התפילה, איך אפשר לו ליכנס לפני רום המעלות, לפני ספירת הבינה? 'לישרים נאוה תהלה', אבל לא לפסילים. הבן זה מאוד. ועתה צריך אתה להתבונן, כי כבר ביארנו למעלה בשער זה כי הנשמה דביקה בספירת התהל"ה, והרוח בספירת התפארת, והנפש בספירת המלכות; והנה דוד פירש הדבר בסוד ואמר: כל הנשמה תהלל יה הללויה (תהלים קנ, ו). וכבר ידוע הוא למקובלים כי שם י"ה רמז לשלוש ספירות עליונות, ולפיכך תלה בהן הנשמה וההלל ואמר 'כל הנשמה תהלל יה'. ואם תאמר; והכתיב הללי נפשי את יהו"ה (שם קמו, א), הרי ההלל תלוי בנפש? דע כי הלל הנשמה תלוי בשם י"ה, והלל הנפש תלוי בשם יהו"ה כי בו נכללת ספירת המלכו"ת שהיא סוד ה"א אחרונה של שם. ושני מיני הלל הם: הלל גמור והלל שאינו גמור. הלל גמור תלוי בספירת הבינ"ה, מקום שאין בו חסרון כל דבר ולא נדבק בה פגם לעולם, לפי שהיא למעלה מכל השרים והיא דביקה בעולם הרחמים. והלל שאינו גמור תלוי בספירת המלכו"ת, ולפי שלפעמים הרבה היא נפרצת ופגם דבק לה כשישראל חוטאים ומכעיסים, כך הלל שאינו גמור והוא בדילוגין נקרא כנגדה. זהו סוד הלל גמור והלל שאינו גמור, והבן זה מאוד. והלל של ראש חודש, שאמרו שהוא מנהג לפי שזמן כפרה הוא והלבנה פגומה היתה וחזרה להתחדש. אבל הלל הניסים והנפלאות והלל השמחות והטובות, כהלל הפסח שבועות וסוכות, באותן הזמנים הופיעה ספירת הבינ"ה. בפסח: וחמשים עלו בני ישראל (שמות יג, יח) ובה נגאלו. בעצרת: תספרו חמשים יום (ויקרא כג, טז), והיא גרמה למתן תורה. בסוכות: שמונה ימים עם חג העצרת, וכבר הודענוך שהם שמונה ספירות שמתחילות להימנות מספירת הבינה ושבע תחתיה, 'תן חלק לשבעה וגם לשמנה' (קהלת יא, ב). והנה רמוז: הוא חמישים הוא שמונה, והמבין יתבונן. אבל שמונת ימי חנוכה שתיקנו, השמן בא מן הרצון לספירת הבינ"ה, והבינ"ה סוד המנורה ונרותיה; אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (במדבר ח, ב). המנורה והנרות לפקוח עינים עוורות, פקח עיניך וראה כי שמונת ימי חנוכה הם סוד העניין והנס הגדול. והיודעים עיקרי הדברים יודעים כי הנס הנעשה בשמן - על ידי ספירת הבינה הוא, כי משם תולדת השמן מן הרצון, ולפיכך המנורה והנרות והשמן, סוד כל הספירות. והמגלה סוד זה מנורת זכריה: שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב (זכריה ד, יב), שאינם צריכים להביא שמן ממקום אחר אלא שני הצנתרות מריקים בשנים זיתים עליה. המבין זה יבין סוד י"ה, וסוד 'כל הנשמה תהלל י"ה', וסוד הלל גמור בשמונה ימי חנוכה. הרי רמזנו לך רמזים גדולים וחזקים ועמוקים במה שתוכל להתבונן בסוד ההלל ובסוד כל מקום שנאמר בו תהילה. ולא לחינם אמרו: כל האומר תהילה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא דברים גדולים רמזו הנה, כי סוד תהילה הוא סוד העולם הבא, כמו שפירשנו בשער זה. ואל תקשה ותאמר: והלא אמרנו כל האומר ההלל גמור בכל יום הרי זה מחרף ומגדף? הלל גמור לחוד, תהילה לחוד; הלל גמור אינו נאמר אלא על טעם ידוע, תהילה הוא סוד ערך תיקון הספירה ותכסיסיה ומעלותיה אבל אינו גוף ההלל. ולפיכך אמרו 'כל האומר תהילה לדוד' וגו'; כלומר, כל האומר המזמור הזה בכל יום, שהוא מתחיל בלשון תהילה שהוא סוד ספירת הבינ"ה ויש בו כמה תכסימים ומעלות משתי הספירות המכוונות זו לזו שהן בינ"ה ומלכו"ת, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ואם תזכה ליכנס בחדרי המעלות שבמזמור הזה, תראה ותשמח:

אופן קו
ידוע ששני חדשים הם בשנה שהם עומדים זה לקביל זה, והוא מחלוקת רבי יהושע ורבי אליעזר (ר"ה דף י"א.) בניסן נברא העולם בתשרי נברא העולם, דאיתא בזוהר פרשת בלק (זוהר ח"ג קצ"ה ע"ב) שבחודש ניסן זמן בדיקתו החמץ בגוף, ובתשרי בדיקת החמץ הנפש לבער היצר הרע והעבירות שעשה כל השנה, והאריך בזוהר (שם) כמו שדין ביעור חמץ מן הגוף, שאין מבערין את החמץ לא בחורין עילאין ולא בתתאין במקום שאין בן אדם שולטת בהן (כדאיתא בפסחים ח'.), כן גם כן העבירות שאין אדם זוכר מה שעשה בימי נערותו, אינו נענש עליהם. והנה בב' חדשים אלו יש בהם סוד גדול, שהם בסוד צירוף שם של ארבע חודש תשרי שמזלו מאזנים, הוא סוד צירוף שם של י"ה כזה, י"ה פעמים י"ה בגימטריא "מזל "מאזנים, וסימן מבני איתן עזריה (דברי הימים א' ב ח), רצה לומר ירח איתן שהוא תשרי, הוא נבנה משם של י"ה, ו"ה פעמים ו"ה בגימטריא "מזל "טלה, דאיתא בתקונים שזה סוד ה' שמו (שמות טו ג), רצה לומר צירוף זה כשמצרפין יחד, דהיינו רכ"ה קכ"א, שניהם יחד בגימטריא ה" ש"מו, הרי ששני חדשים אלו צירופן ה' שמו. לכן מצינו בזוהר פרשת בלק (זוהר ח"ג קצ"ו ע"ב) ביומי ניסן וביומי תשרי יוצאין הנשמות, בסוד גם צפור מצאה בית ודרור קן לה (תהלים פד ד), שהולכין הנשמות סביב לגן עדן באותן הימים, עיין שם. וזה סוד שמרחיקים משור תם נ' אמה ביומי ניסן בגמרא דילן (פסחים קי"ב:), ובזוהר פרשת בלק (שם) הוסיף גם בתשרי. סוד הענין, יש לישראל נ' יום מפסח עד עצרת, שדרשו רז"ל (בחולין צ"ב ע"א) מפסוק (הושע ג ב) ואכרה לי בחמשה עשר כסף, זה ניסן וגו', כמו שפירש רש"י שם (ד"ה ואכרה) שהם על נ' יום עד עצרת, לכן יש לנו נ' יום מראש חדש אלול עד גמר החתימה. וזה סוד ויזרע יצחק בארץ ההיא (בראשית כו יב), יצחק הוא מנהיג השמיטה ההיא, וימצא מאה שערים שהם על ק' ימים אלו, נ' לזמן הקציר, נ' לזמן הבציר. ועל אלו הב' נונ"ין קא מכוין משה בפסוק ואתחנן, שרצה לחיות ו' חדשים לראות ירח האיתנים מוסדי ארץ שהוא חודש תשרי וחודש ניסן, שהוא זמן של פרגוד הנשמות שעליה אמר דוד מה ידידות משכנותיך (תהלים פד ב), מ"ה דייקא, אל תקרי מ"ה אלא מאה (כדאיתא מנחות מ"ג:), שהם מאה שערים שבארץ ההיא, שבאותן הימים גם צפור מצאה בית (תילים שם), כמ"ש בזוהר (שם) שהנשמות באותן הימים הם עיילו ונפקו, ולכן אמר ודרור קן לה (שם), בק' גדולה, היפך קצתי בחיי שאמרה רבקה (בראשית כז מו), שהיא סוד השכינה שאוהבת את יעקב בק' קטנה, וכן ק' של לשמצה בקמיהם (שמות לב כח), גם כן קטנה, שנתמעטו כנפי החיות (כדאיתא בחגיגה דף י"ג:) בשעת חורבן הבית, כנרמז במלת קצתי, על קץ של בנין הבית שהיה לסוף ת"י שנה, ואז גבה חוב של עגל וגברה הקליפה, שהיא סוד ק' עיירות שנתן יצחק לעשו עד מגדי"אל שהוא יום (פרקי דר"א פל"ח), כי עד ק' הוא כחות של שדים כדאיתא בפרק ערבי פסחים (פסחים ק"י ע"א), אבל כאן רמז דוד ק' גדולה, שהם סוד מאה מפתחין שמסר הקב"ה לאברהם שהיא הנשמה, בחושבן ל"ך ל"ך כדאיתא בסתרי תורה פרשת לך לך (זוהר ח"א ע"ו ע"ב), וכאן רמז דוד ודרור קן לה, על אותן הק' ימים שבשנה, ונחלקין על נ' של ק"ן, ובאותו הפרק שמה שתה אפרוחיה סביב מזבחותיך (תילים שם), שהנשמות פורחין ביומי ניסן וביומי תשרי. וזה נרמז בפסוק זה ענין משה שנתאוה ליכנס לארץ ישראל, על זה אמר נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות בית אלהינו (תהלים פד ג), שהוא ארץ ישראל, כי שם לבי ובשרי ירננו שניהם יחד אל אל חי, וזה טעם אחד לישיבת ארץ ישראל, שהגוף והלב שהוא הנשמה עדיין עומדין יחד במקום אחד, ועולין מיד לשמים. אבל כשהגוף עומד בחוץ לארץ, אז הלב בעצמו צריך לילך דרך סולמות צור בשפוע אל ארץ ישראל, לקיים קרא והתפללו אל ה' דרך ארצם (מלכים א' ח מח). עוד טעם שני שנתאוה משה לארץ ישראל, מטעם שזה שער השמים בארץ ישראל למטה, מכוונת כנגד המרכבה שלמעלה שהיא השכינה יושבת על הכסא, והחיות נשאו את הכסא סביב ושמה ישבו כסאות, והנשמות עיילין ונפקין משם. וזה שאמר גם צפור מצאה בית, ר"ל גם טעם אחר לראות ארץ ישראל, לפי שצפור היא הנשמה מצאה בית לארץ ישראל, אין זה כי אם בית אלהים (בראשית כח יז), ובמלת שמ"ה נרמז בו מ"שה, וזה הטעם נתאוה משה לארץ ישראל, וכן שתה רמז על משה כדאיתא בזוהר (תיקו"ז סט קי"ז ע"ב) על פסוק (תהלים ח ז) כל שתה תחת רגליו, משה שהיה גלגול שת, ואחר כך היה בגלגולא שם בן נח, ולאו למגנא הוי שם קובע מדרשות (שם), לפי שהיתה בו נשמתו של משה, ונתוספת לו אחר כך ה' של מש"ה, לכן אמר שתה בה' תחת רגליו, על ה' של משה. נמצא במלת שתה נרמז כאן משה, שבשביל ב' חדשים אלו שצפור מצא הבית, נתאוה משה להיות עוד ו' חדשים בארץ ישראל, ובמלת ואתחנן נרמז זה הענין, ו' "איתן "תשרי "חדש "ניסן ן' רבתי, שהוא ר"ת של ואתחנן. ר"ל רצה משה לחיות ו' חדשים להיות בארץ, עבור ירח האיתנים מוסדי ארץ שהוא חודש תשרי גם חודש ניסן, והטעם ב' חדשים אלו, עבור נ' זקופה שהוא סוד נשמה שנקראת כן, על שם נ' שמ"ה, דהיינו שיניקותה מן נ' שערי בינה, כמ"ש נשמת שדי תבינם (איוב לב ח), ר"ל הנשמות באו מעולם הכסא דתמן אל שדי, שאימא עילאה מקננת תמן בכורסייהו, זה סוד תבינ"ם רמז על בינה. וזה הוא צירוף ואתחנן אל ה', ר"ל בשני חדשים אלו שהם ניסן ותשרי, שעליהם אמר המדרש קהלת דף קג (קה"ר פי"א ב', קהלת יא ב) תן חלק לשבעה, רומז על פסח, וגם לשמונה על סוכות. ת"ן נוטריקון "תשרי "ניסן, שבהם צירוף שם של ה'. לכן אמר בעת ההיא בי', על שם של י"ה שהוא בתשרי, ההוא בו' כתיב, על שם של ו"ה שהוא בניסן. ועל זה אמר מאחר שאתה החלות להראות לי שני חדשים אלו, בניסן יהי אור יומא דפסחא שהוא סוד חסד, ועל זה אמר את גדלך. ואת ידך החזקה על חודש תשרי, שהוא סוד יומא דראש השנה ירחא תקיפא שהוא דין, ז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ, רמז על ב' חדשים אלו חנו"ת פתוחה (אבות פ"ג מט"ז), חנות נוטריקון "חודש "ניסן "וחודש "תשרי, שבאותן ב' חדשים פרגוד של נשמות פתוחים למעלה, שהם סוד ה' שמ"ו מז"ל מאזנ"ים מז"ל ט"לה. וידוע כי בר"ת של "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ (תהלים צו יא), נמצא שם של הויה, י"ה בשמים ו"ה בארץ, וכבר אמרנו שי"ה פעמים י"ה, עולה מז"ל מאזני"ם שהוא תשרי, ו"ה פעמים ו"ה עולה מז"ל ט"לה שהוא ניסן. על זה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, תשרי שהוא י"ה בשמים, ניסן שהוא ו"ה בארץ, אשר יעשה כמעשך על יומי ניסן, שאז נברא העולם במעשה שהיה בחסד, כמו שאמר אמרתי עולם חסד יבנה (תהלים פט ג), וזה היה בהבראם (בראשית ב ד), בהיפך אתוון באברהם (כדאיתא במדרש רבה (ב"ר פי"ב ט'), אבל בראש השנה היה העולם במחשבה (עיין תוספות ר"ה כ"ז ע"א ד"ה כמאן), והמחשבה של הקב"ה עלה להבראות בדין (ב"ר פי"ב ט"ו), לכן אמר כגבורתיך, שהוא יומא דיצחק דאתעטר ביה לריש אבהון (עיין זוהר ח"ג ל"ב ע"א). ולכן התפלל משה ואמר אעברה נ"א, שהוא נוטריקון "נתיב "איתן, כי אותו הנתיב שהוא שער נ' איתא בזוהר סבא (זוהר ח"ב ק"י ע"ב) נקרא איתן, ולכן רצה משה להיות בירח איתן שהוא חודש תשרי, בשער איתן שהוא בית המקדש שנקרא שער איתן (יחזקאל מ טו). ז"ש ההר הטוב הזה והלבנו"ן, שנתן לבו להבין שער נ' במקום שער איתן שהוא שער המקדש. השיב הקב"ה רב לך, ר"ל איתא בפרקי היכלות דר' ישמעאל, אמר לי מטטרון שר הפנים שלקחני הקב"ה ושם אותי שר על כל השרים, וקבע בי מ"ט אבן יקרה, שכל אור היה בגלגל חמה וכו', עיין שם. הרי מזה הטעם נמסרו למשה מ"ט שערי בינה (כדאיתא בנדרים ל"ח.), כי משה נשתמש בזה העולם במטטרון שר הפנים דאתרשים בשמיה, והוא היה מלאך ה' שנראה למשה בלבת אש (שמות ג ב), ולכן כמו שמטטרון מסר לו הקב"ה מ"ט אבנים יקרות שהם כנגד מ"ט שערי בינה, והוא היה רבו של משה, לכן גם למשה נמסרו מ"ט למטה. על זה אמר רב לך, ר"ל מה שרבך יודע שהוא מטטרון נתגלה לך, ובתחלת שמו מרומז מ"ט פנים טהור מסטרא דטוב, גם מ"ט פנים טמא מסטרא דרע (עין במ"ר פ"ב ג), והם ט"ר מן מטטרון, נוטרייקון "טוב "רע, אבל באמת הם נ' שערים, זה נ' של מטטרון, לכן אל תוסף דבר עוד לגלות לך יותר, צו את יהושע כנגד מ"ט פנים טהור וחזקהו, כנגד מ"ט פנים טמא אמצהו: