פירוש על קהלת 11:2

תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה. חִלַּקְתָּ מִלַּחְמְךָ וּמִשְׁתְּךָ לְשִׁבְעָה צְרִיכֵי חֶסֶד, חַלֵּק עוֹד לִשְׁמוֹנָה שֶׁיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם, וְאַל תֹּאמַר "דָּי":

תן חלק. חלוק מתן לשבעה בני אדם לשמונה רוצה לומר תן לכל ולא ירבו בעיניך ואחז מספר שבעה כי הוא כלל חשבון. ואמר שמונה כאומר אף אם נתת לכלל חשבון תן עוד:

תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי שַׁבָּת, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מלכים א יח, מד): וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וְגַם לִשְׁמוֹנָה, אֵלּוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי הַמִּילָה, דִּכְתִיב (מלכים א יח, מב): וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּו וגו', וְלָמָּה בֵּין בִּרְכָּו, אֶלָּא אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲפִלּוּ אֵין בְּיַד בָּנֶיךָ אֶלָּא זְכוּת שְׁתֵּי מִצְווֹת הַלָּלוּ, שַׁבָּת וּמִילָה, כְּדַאי שֶׁתְּרַחֵם עֲלֵיהֶם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח. וְגַם לִשְׁמוֹנָה, אֵלּוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג. וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת עֲצֶרֶת וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: גַּם וְגַם, רִבּוּיִין. רַבִּי עֲזַרְיָה אוֹמֵר, תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, זֶה דּוֹר שֶׁמָּל משֶׁה לְשִׁבְעָה, וְגַם לִשְׁמוֹנָה, זֶה דּוֹר שֶׁמָּל יְהוֹשֻׁעַ לִשְׁמוֹנָה, דִּכְתִיב (יהושע ה, ב): בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ וגו' מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית, מִכְּלַל שֶׁמָּלָן בָּרִאשׁוֹנָה, וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁעָשׂוּ אוֹתָה גִּבְעָה בָּעֲרָלוֹת. רַבִּי נְחֶמְיָה פָּתַר קְרָיָיא בַּנְּשִׂיאִים, תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, דִּכְתִיב (במדבר ז, מח): בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם, וְגַם לִשְׁמוֹנָה, דִּכְתִיב (במדבר ז, נד): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַר קְרָיָיא בַּמִּלּוּאִים, תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ח, לג): כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם. וְגַם לִשְׁמוֹנָה, דִּכְתִיב (ויקרא ט, א): וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. רַבִּי הוּנָא אָמַר: תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַנִּדָּה. וְגַם לִשְׁמוֹנָה, אֵלּוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יב, ג): וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל. רַבִּי לֵוִי אָמַר: תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכָּה. וְגַם לִשְׁמוֹנָה (במדבר כט, לה): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אִיתְּשֵׁישׁ וְאִיתַּגְלִיאַת אֶדְרְעֵיהּ, חֲמִיתֵּיהּ אִתְּתֵיהּ וְחַיְּיכַת וּבְכֵית, וַאֲמָרַת טוּבוֹי מָה הֲוָה חֶלְקִי בַּהֲדֵין עָלְמָא, טוּבוֹי דְּאִידְּבַקְתְּ לַהֲדֵין גּוּפָא צַדִּיקָא, וּבְכֵית וַאֲמָרַת וַוי דְּהָדֵין גּוּפָא צַדִיקָא לָאֲדָמָה. וְכַד הֲוָה מִידְמַךְ, אָמַר לָהּ אֲנָא מִידְמֵיךְ בְּרַם רִמָּה לֵית לֵיהּ מִשְׁלֵיט בִּי, אֶלָּא תּוֹלַעְתָּא דַּעֲתִידָא נַקָּרָא אֲחוֹרֵי אוּדְנִי. דְּחַד זְמַן הֲוֵינָא עָלֵיל וּשְׁמָעִית קָלֵיהּ דְּחַד בַּר נָשׁ מְחָרֵף וַהֲוַת סְפֵיקָא בְּיָדִי לְמֶיעֱבַד בֵּיהּ דִּינָא וְלָא עֲבַדִּית. וְכֵיוָן דִּדְמַךְ אִתְיְהֵב בַּהֲדָא גּוּשׁ חָלָב, וַהֲוָה רַבִּי שִׁמְעוֹן מִיתְגְּלֵי עַל מָרוֹנָאֵי וַאֲמַר לוֹן חַד עַיִן דִּיְמִין דַּהֲוַת לִי וְלֵית אַתּוּן יָהֲבֵיהּ יָתֵיהּ גַּבִּי. וַהֲווֹן מָרוֹנָאֵי אָזְלוּן בָּעְיָין מַיְיתוּנֵיהּ וְגוּשׁ חָלָב אַנְפְּקוּן בַּתְרֵיהוֹן בְּחוּטְרֵי וּבְמוּרְנְיָתָא. חַד זְמַן קְרַב צוֹמָא רַבָּה אָמְרִין הָא עָנְתָא מַיְיתִין יָתֵיהּ, עַד דְּאִינוּן בָּקְיָין, אָזְלוּן בָּעְיָין מַיְתוּנֵיהּ וְנָפְקִין תְּרֵין חֵיוָואן דְּנוּר שָׁרָן מְהַלְּכִין קֳדָמֵיהוֹן, אָמְרוּן הַהוּא שַׁעְתָּא דַּאֲנַן מַיְיתִין, וְכֵיוָן דִּמְטוֹן לִמְעַרְתָּא קָמוּן לוֹן תְּרֵין חֵיוָן לִיסְטָר, אָמְרוּן מַאן עָלֵיל מַיְיתֵי לֵיהּ, אָמְרָה אֲנָא עָלְלָה וּמַיְיתֵי לֵיהּ, דְּאִית לִי סִימָן בֵּיהּ, עֲלֵלַת לְאַיְיתֵיהּ וְאַשְׁכַּח הַהוּא תּוֹלַעְתָּא יְתִיבָא וְנָקְרָה אֲחוֹרֵי אוּדְנֵיהּ, בָּעֵית מְרִים יָתֵיהּ שְׁמָעַת בְּרַת קָלָה אָמְרַת שְׁבַקוּ לְמָרֵי חוֹבָא דְּיִגְבֵי חוֹבֵיהּ. אַיְיתוּנֵיהּ וְיַהֲבוּנֵיהּ גַּבֵּי אֲבוּי, מִן הַהוּא שַׁעְתָּא לָא אִתְגְּלֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל מָרוֹנָאֵי. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כְּשֶׁהָיָה נִכְנַס לְבֵית הַוַּעַד הָיוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי מַקְדִּירוֹת, וַהֲוָה אֲבוּי אָמַר לֵיהּ בְּרִי יָאוּת זֶה אֲרִי בֶּן אֲרִי וְאַתָּה אֲרִי בֶּן שׁוּעָל. מִן דִּדְמַךְ שְׁלַח תָּבַע בְּאִיתְּתֵיהּ, שְׁלָחַת וַאֲמָרַת לֵיהּ כְּלִי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ קֹדֶשׁ יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ חֹל. אָמַר לָהּ וּמָה עֲבַד דַּאֲנָא לָא עָבֵיד דִּכְוָותֵיהּ, אָמְרָה לֵיהּ כַּד יָתֵיב מִלְעֵי בְּאוֹרָיְיתָא הֲוָה לָעֵי כָּל צָרְכֵּיהּ, וַהֲוָה אָמַר דְּכָל יִסּוּרֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל יֵיתוּן עֲלַי וְהַיְינוּן אַתְיָין, וְכַד הֲוַת עָנְתָה דְּמִלְעֵי הֲוָה אָמַר כָּל חַד וְחַד יֵיזֵל לֵיהּ לְאַתְרֵיהּ. אֲמַר לָהּ אוֹף אֲנָא עָבֵיד כֵּן, קְרָא לוֹן דְּיֵיתוּן וַאֲתוֹן, בְּעָא דְּיֵזְלוּן וְלָא אֲזַלוּן, וְאִית דְּאַמְרֵי תְּלַת עֲשַׂר שְׁנִין דְּיוֹמִין עֲבֵיד חֲשַׁשׁ שִׁנֵּיהּ, שְׁלַח וַאֲמַר לָהּ, אָמְרָה לֵיהּ שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְגַם לִשְׁמוֹנָה, (במדבר כט, לה): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת.