Chasidut על קהלת 12:1

בקרבתם לפני ה' וימותו (ויקרא טז א). לכאורה הוא משולל הבנה, דנראה כמו שבא לפרש סיבת מיתתם, ולא פירש כלל. ונקדים מדרש הפליאה בשעה שנכנסו שני פולמסין דנורא לתוך חוטמיהון של נדב ואביהו, ענו שרפי הקודש ואמרו השיבנו ה' אליך ונשובה (איכה ה כא). ומקודם אקדים ליישב סתירת המאמרים במיתת בני אהרן, דאיכא מאן דאמר שמתו על שלא נשאו נשים, ואיכא מאן דאמר שנכנסו למקדש שתויי יין (ויק"ר כ' ט'), ואיכא מאן דאמר בזה הלשון שהיה משה ואהרן הולכין תחילה, ונדב ואביהו מהלכין אחריהן ואומרים מתי ימותו שני הזקנים הללו, ואנו נוהגין שררה על הציבור, (סנהדרין נ"ב.). ובודאי דאלו ואלו דברי א' חיים, ומקודם נקדים להבין מאמר זה לבד דאמרו מתי ימותו הזקנים, דהוא מאמר מגונה מאד אף לאישי ההמוני, ומה גם לנדב ואביהו שעליהם אמר משה עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך (ויק"ר י"ב ב'). ועוד יש לדקדק במאמר זה דלמה דייקו לומר זקנים. גם יש להבין אומרו שהיו משה ואהרן מהלכין, ונדב ואביהו מהלכין אחריהן וכו'. וכדי ליישב כל זה, נאמר דהנה נאמר (שמואל א' ו' יט) ויך באנשי בית שמש מכה רבה. והוא משולל הבנה דלמה זה, הלא שמחו שמחה של מצוה שבא הארון. אך נראה על פי מה שהקדמתי בכמה דרושים, (עיין בפרשת בשלח על הפסוק (שמות יד יט) ויסע מלאך האלקים, ובפרשת יתרו הדרך הרביעי בפסוק (שמות יט ד) אתם ראיתם, ובפרשת תשא בלך רד), ומקורו מהגמרא (חגיגה ה' ע"ב) דבבתי בראי הוד והדר לפניו (תהלים צו ו), ובבתי גוואי המשל ופחד עמו (איוב כה ב), עמו דייקא. והנה העבדות בשמחה הוא דבר יקר מאד, שנאמר (תהלים ק ב) עבדו את ה' בשמחה, ונאמר (דברים כח מז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה, והיא מחזקת האהבה כעין שנאמר (שיר השירים ז ז) מה יפית ומה נעמת וגו'. אבל כל זה בבתי בראי, אבל בבתי גוואי המשל ופחד, והארון בבחינת בתי גוואי כמו שביארתי בדרושים הנ"ל, לכך ויך באנשי בית שמש כנ"ל. ויש לומר דנקראו אנשי בית שמש, על שם המאורע שעשו מעשה השמש שעובדת רק בשיר ובשמחה, אבל אין שם מקומה אצל הארון, והבן. ונראה דלכך אומרים והחיות ישוררו וכו' ושרפים ירונו, דרינה משתמע לכאן ולכאן, כעין שנאמר (איכה ב יט) קומי רוני בלילה. והנה לפי זה יש שני מיני צדיקים, עובדים בשמחה זכאה חולקיהון ועדיין הם מבחוץ, והפנימים הרואים פני המלך עובדים בבחינת המשל ופחד, והבן. והנה משה ואהרן ודאי בבחינת בתי גוואי היו, כי משה נאמן בית רואה באספקלריא המאירה, ומקבל ונותן התורה בכחו והבן. וכבר נאמר (שמות ו כו) הוא אהרן ומשה, ללמדך שהיו שקולין (ב"ר א' ט"ו), ולפי זה התנהגו בבחינת המשל ופחד עמו, ולכך אמרו רז"ל (ברכות ל"ג ע"ב) לענין היראה אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא. והנה נראה דנדב ואביהו היו במדריגה אחת למטה מהם, דהיינו בבחינת בתי בראי, והיו מתלהבים בהתלהבות האהבה והשמחה עד אין חקר, וראו שאין ענין זה במשה ואהרן, וחשבו למיעוט כבוד שמים, והיה קשה בעיניהם ולא השיגו מדריגתם שהוא המשל ופחד, והם לא גילו מדריגתם מרוב ענוות, ואף על פי כן לא רצו לתלות בוקי סרוקי ח"ו במשה ואהרן שיחשבו את עצמם לצדיקים יותר ממשה ואהרן, רק שדנו אותם לכף זכות כי הזקנה גורם מיעוט חדוה, כעין שנאמר (קהלת יב א) עד אשר לא יבואו ימי הרעה אלו ימי זקנה (שבת קנ"א ע"ב), ושבו העבים אחר הגשם וגו. וזה אמרם שהיו משה ואהרן מהלכין תחלה, ר"ל הליכה רוחנית למעלה מהם, שהצדיק נקרא הולך ולא עומד, ונדב ואביהו מהלכין אחריהן, ר"ל במדריגה למטה מהן אחריהן דייקא והם מפסיקים, והם הבתי גוואי בעצמם, כי אז היה עיקר שכינתו יתברך בישראל, והבן. ולכך אמרו מתי ימותו הזקנים דייקא, ואנו ננהיג וכו' ויתרבה כבוד שמים, אבל טעו בזה שלא השיגו מדריגת בחינת בתי גוואי. והנה נאסר לכנס שתויי יין למקדש (ויקרא י ט), ולא יעלה על הדעת שיכנסו שיכורים לבית המקדש לעבוד, ואזהרה למה לי. רק שלא יאמר אדם ויין ישמח לבב אנוש (תהלים קה טו), אשתה קמעא כדי שאעבוד בשמחה נפלאה שהיא עבודה המעולה, לזה אזהר רחמנא דהמקדש בבחינת בתי גוואי, כעין שפירש רבינו סעדיה גאון ולא יכול משה לבא אל אוהל מועד (שמות מ לה), והבן. והנה טעות נדב ואביהו שלא השיגו ענין בתי גוואי, גרם שנכנסו שתויי יין מטעם הנ"ל, ונמצא הא דאמרו מתי ימותו, והא דאמרינן שנכנסו שתויי יין, ענין אחד הוא ר"ל שרצו לחזק השמחה יותר ויותר באהבה נפלאה, או פרועי ראש על ידי רוב שמחה ואהבה, כענין שנאמר (משלי ה יט) באהבתה תשגה תמיד, ואפשר דאמרו רז"ל כן על דרך מליצה על העדר הפחד שהיה להם רק שמחה נפלאה, ולכך מתו כמו שביארנו באנשי בית שמש. והנה לפי זה התקרבותם להשי"ת, היה תמיד בשמחה נפלאה והוטב בעיניו ית"ש, ועתה באותו התקרבות עצמו, אך מפני שבאו לבתי גוואי מתו. וזה שנאמר בקרבתם, היינו בהתקרבותם התמידי לפני ה' דייקא, אז וימותו והבן זה. ולדעתי שזה גם כן הפירוש ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם (ויקרא י א-ב), כי היה להם אש התלהבות השמחה נפלאה לשמו ית', אבל הוא זרה במקום הזה אשר לא ציוה אותם, כי ציויו יתברך מורה על המשל ופחד במקום הזה כמ"ש, והבן זה. ויתכן גם כן על פי זה ותצא אש מאת ה' וגו' (ויקרא י ב), דנכנסו בתחומה דלאו דידהו לכך נשרפו. ועתה נבאר שלא יקשה על המאמר שמתו מפני שלא נשאו נשים, הלא הקרא אומר בקרבתם וגו' וימותו. נ"ל על פי מה שהקדמתי שם (בדרוש בפרשת יתרו) בענין התשובה דאי אפשר רק בבתי גוואי, והנה אמרו רז"ל (ירושלמי מכות פ"ב ה"ו) שאלו לחכמה הנפש החוטאת מה תהא עליה, והשיבה הנפש החוטאת תמות, וקב"ה אמר יעשה תשובה, עד כאן. והנה אם יסתלק ח"ו אמירת הקב"ה, ודאי פסק החכמה הוא יתד קיים ח"ו, והנה יכול להיות שהיה איזה חטא בנדב ואביהו כי אין צדיק בארץ (קהלת ז כ), אך אז לא גרם מיתה דאולי יעשו תשובה, אך הלא כבר כתבנו דבעל תשובה לא יתכן רק בבתי גוואי דשם אין חדוה, והנה לפי זה אם גם בבתי גוואי היה חדוה, אין מקום לתשובה. והנה נדב ואביהו גם לבתי גוואי נכנסו בשמחה, ואם כן אין מקום לתשובה, ונמצא נשאר פסק החכמה, ולכך מתו על החטא שלא נשאו נשים, והבן זה. והנה ממית נדב ואביהו על שנכנסו לבתי גוואי בשמחה, נצמח תרופה להשבים, כי מזה נראה בעליל דבבתי גוואי המשל ופחד, ושם המקום שבעלי תשובה עומדים. ועל פי זה יש לפרש הפסוק השיבנו ה' אליך דייקא לבחינת בתי גוואי, אז ונשובה כי זולת זה אי אפשר, והבן כי נכון הוא. והנה כבר הקדמנו בדרושים הנ"ל דהשרפים הם בבחינת בתי גוואי, ושם שרפים עומדים בבחינת שתיקה, והם היודעים ומשיגים בחינה זו, ולכך כשמתו נדב ואביהו ענו השיבנו ה' אליך ונשובה, דהיינו שמקום זה מוכן לתשובה וצדיק ה' בכל דרכיו, והבן זה.

ב. והוא על פי מה שאמרתי על מאמר חז"ל (מ"ר ויקרא פ' ט"ו) כיון ששמעו ישראל פרש' נגעים נתיראו אמר להם משה אל תתיראו אלו לאומות העולם אבל אתם לאכול ולשתו' ולשמוח כו' והוא פלאי להעשו' ח"ו כהפקר. לאכול ולשתו' ולא נאמר מה יהיה בסופינו ושלמה כשאמר שמח בחור בילדותך וגו' סיים ודע כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט והאלהים עשה שיראו מלפניו. והנרא' בביאורו. כי הנה חלקי נפש רוח נשמה חיה יחידה שיש בכל איש הישראלי נכלל בכל חלק וחלק מה' בחי' אלו ג"כ חמשה חלקים אלו למשל בחלק הנפש יש בחי' נפש שבנפש ורוח שבנפש וכן כולם. וכן כל חלק מחלקים אלו כולל בתוכו ה' בחי' אלו. ואך עתה רצונינו לדבר בחמשה חלקי הנפש לבד כי הוא הנצרך לנו לענינינו פה. ונפרש במה יקנה האדם בנפשו החלקים אלו נר"ן ח"י. כי ידוע שנפש פירושו לשון רצון ותאוה כמו שפרשו המפרשים על פסוק אין נפשי אל העם הזה והנ' לא דיברה תורה במתים. וכבר האריכו הספרים הקדושים וגם אנחנו גלינו טפח וכסינו טפחיים לעיל (בענף הראשון) בגנות האנשים האלה המתאוים בעם ונפשם ותאותם בבחי' נפש הבהמיו' לבד להיות מתאוה לאכול ולשתו' ולילך בהנאות ותאות הגופניות כדרך הבהמה. ואף מותר האדם מן הבהמה עבור שמכריח גם את הצורה בחי' נפש החיונית וחלק הרוח שבו להלוך עמהם להדמות לחומר ולהתגשם כמותו. ונעשה כבחי' וימררו את חייהן בעבודה קשה שהמה נותנין מרירות לחייהן וגם נפשו מרה לו להיות גם חיותם עובד בחומריות וגשמיות כנפש הבהמ' וזה רשעים בחייהן עם חייהן קרוים מתים. כי גם חיות שלהם נעשה בבחי' מ"ת מ"נא ת"בירא שהיא הקליפה השולטת בגשמיות העוה"ז. והמה אינם נכנסים כלל לגדר בחי' הקדושה אף בחי' נפש שבנפש והמה חוץ לשלש מחנות נ"רן שבקדושה. מאחר שאינם שמים לבם להטות נפש תאותם אל דרך התורה ויראת ה' ואין מעצור לו נגד תאות נפשם הבהמיות וחומד דווקא למלאות כל תאות לבו ודאי שאין לו חלק בקדושה כלל. ועליהם אמר שלמה בחכמתו (קהלת י״ב:א׳) וזכור את בוראך בימי בחרותיך עד אשר לא יביאו ימי הרעה וגו' עד אשר לא ירתק חבל הכסף ותרוץ גולת הזהב ותשבר כד על המבוע ונרוץ הגלגל אל הבור ואמרו חז"ל (שבת קנ"א ע"ב) עד שלא ירתק חבל הכסף זה חוט השדר' ותרוץ גילת הזהב זה אמה. ותשבר כד על המבוע זה הכרס ונרוץ הגלגל אל הבור זה פרש וכה"א וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם א"ר הונא ואמרי לה א"ר חגא אלו בני אדם שמניחין דברי תורה ועושין כל ימיהם כחגים אמר רבי לוי אמר רב פפא אמר רב יהושע לאחר ג' ימים כריסו נבקעת ונופלת לו על פניו ואומר לו טול מה שנתת בי ע"כ ושפלותם וגנותם ידוע לכל:

או יאמר (דברים כו א) והיה כי תבוא וגומר, (דברים כו ב) ולקחתם מראשית, היינו בנערותו כדכתיב (קהלת יב א) זכור את בוראך בימי בחרותיך. ולזה מרמז ביכורים, כמו שפירשו ראשית ביכורי אדמתך (שמות כג יט). בזה נ"ל לפרש הפסוק (איוב ח' ז) והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד. כי הנה תמהתי על עיכוב הגלות, כי רוב בני ישראל המה כשרים ומדוע בן דוד לא בא. וכאשר חקרתי נתוודע לי כי בבחרותם מרבין חבילות עבירות עד שדי להם על ימי חייהם, ועל זה אין עושין תשובה כלל וזה הגורם, ולכך אין יכולין שוב להדבק בבוראינו ית"ש, ועיין מה שכתב ביערות דבש חלק א' דרוש ג' מענין חיבוק ונישוק חתן וכלה, עיין שם. על כן צריך להזהיר את הבחורים והחתנים מכאן ולהלן, ולעורר את כל העם ולהזהירם שישובו על מה שעשו בבחרותם. וגם להזהיר על יחוד חתן וכלה קודם החופה, שהוא איסור גמור כמבואר באבן עזר סימן כ"ה והעיקר בבחרותו ונערותו, כי התחלה יותר מן הכל. ולזה מרמז ביכורים, כמו שפירשו בהמשנה (ביכורים פ"ג מ"א) כיצד מצות ביכורים, אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, היינו איזה חמדה ותאוה שנצמח בו, כענין שנאמר (הושע ט י) כתאנה בראשיתה, כאשר הרואה יראה אותה בעודו בכפו יבלענה, כורך עליו גמי, היינו שיזכור כי לקבר יובל ויצמח עליו גמי ועשב, ומה יתאוה להבל דמה, ומה שפירשו באמרם (שבת י"ב ע"א) חייב אדם למשמש בבגדו כו', עיין בבית שמואל אחרון. היוצא מזה דראשית הוא העיקר, ולכך ראשית שם משותף התחלה, וגם על המובחר, כמו שנאמר (עמוס ו ו) וראשית שמנים ימשחו, כי התחלה הוא המובחר, והבן. והנה דרשו במסכת שבת (דף יו"ד ע"ב) על דברי לוט שאמר הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער (בראשית יט כ), מתוך שישיבתה קרובה, עוונותיה מצערין. וכן נ"ל לפרש והיה ראשיתך מצער, דהיינו נערותך ובחרותך מצער עוונות מוצערין, אז ואחריתך ישגא מאד, כי בעונותינו הרבים המעשה נערות ובחרות, יכלה הכל ומשחית הכל, נ"ל.