Chasidut על קהלת 12:6

ואמנם נראה שהכל רומז למה שכתבנו למעלה, כי נודע ענין אכילת אדם אשר יש בה מדריגות שונות זו למעלה מזו גבוה מעל גבוה, ואין אנו מדברים באלו שממלאים בטנם וכריסם בכל דבר אשר ימולא פיהם בכל כוחו ותאותו וכשיראה דבר אכילה לפניו נשכח כלל מלבו יראת הבורא ופחדו ואהבתו וחוטף ואוכל בהבלעה במסירת נפשו ממש לרוות רעבון ותאות נפשו כי ירעב ללחם, וכל ימיו עוסק בכל הדברים שבעולם רק לשם זה כי אם למלאות פיהו באשר ימצא, ולא זו שממלא תאותו בכל אשר יהיה לפניו, עוד מבקש להיות אוכל למעדנים להיות בזוללי בשר וסובאי יין, ויבוטל ממציאתו בעת אוכלו אשר אם ישאלנו אדם לא יעננו ואם יקראנו אדם לא ישיבו כי נתקשר הוא ומוחו ולבו ודעתו ושכלו בתאות האכילה ההיא ועושה כל ימיו כחגים, ועל אלו מפורש בקבלה (קהלת י"ב, ו') עד אשר לא ירתק חבל הכסף ותרץ גולת הזהב ותשבר כד על המבוע ונרוץ הגלגל אל הבור, ואמרו חז"ל (שבת קנ"א:) עד אשר לא ירתק חבל הכסף זה חוט השדרה וכו' עד ותשבר כד על המבוע זה הכרס ונרוץ הגלגל אל הבור זה הפרש, וכן הוא אומר (מלאכי ב', ג') וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם אמר ר' הונא ואמרי לה אמר ר' חגא אלו בני אדם שמניחין דברי תורה ועושין כל ימיהם כחגים אמר ר' לוי וכו' לאחר ג' ימים כריסו נבקעת ונופלת לו על פניו ואומר לו טול מה שנתת בי וכו' עד כאן. ולא דיברה התורה במתים כאלו וגם אנחנו לא נדבר מהם.