Chasidut על קהלת 3:11

וגמר הבנין והקצירה התחיל מאברהם אבינו ע"ה. והענין בזה, כי הנה איתא במדרש רבה (בראשית פ"ט) רבי תנחומא פתח את הכל עשה יפה בעתו (קהלת ג׳:י״א) בעונתו נברא העולם לא היה העולם ראוי להבראות קודם לכן. אמר ר' אבהו מכאן שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן בונה עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו ואמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי. ונתבאר בכתבי האריז"ל (בעץ חיים שער שבירת הכלים) כי בעשרה עולמות היה חורבן וביטול ופגם עד שברא את עולם התיקון^יחכמבואר עניין זה באריכות בכתבי האריז"ל בעץ החיים שער הנקודים ובשער שבירת הכלים ובעוד הרבה מקומות. כי העולמות שנחרבו היה בהם ג' בחינות: חורבן, ביטול ופגם. והיינו, שבירה בשבעה ספירות תחתונות, ביטול בחכמה ובינה ופגם בכתר, ואין כאן המקום להאריך בזה.. והנה מעלמין דאתחרבו לא נשאר מהם השארה קיימת בפועל, רק שבסיבת חורבנם השאירו צעקה לפניו יתברך, כי נשאתני ותשליכני, שזה היה סיבה לעורר רצון לברוא עולם קיים ומתוקן. ומעשר עולמות שנחרבו נתעוררו עשרה מאמרות במעשה בראשית, שהם רומזים לעשר מדות שהם מקבלים כסדרן התחתון מהעליון שעי"ז נבנה העולם בתיקונו. וע"ז רומז הכתוב (בראשית ב׳:ו׳) ואד יעלה מן הארץ וכדאיתא בזוה"ק (בראשית כו.) ובתיקונים (ריש תיקון כא מד:) א"ד מן שם אדנ"י שרומז על הצעקה שעלה מעלמין דאתחרבו. וכדאיתא בירושלמי תענית (פ"ב ה"א) ואד יעלה מן הארץ כיון שעלה שבר מן הארץ וכו' שזהו גרם התעוררות לברוא עולם התיקון בעשרה מאמרות, כמו שנתבאר לעיל (בסדר בראשית) על פסוק הנ"ל^יטמבואר בתפארת יוסף פרשת נח ד"ה ויולד וזה לשונו בתוך הדברים: וענין עלמין דאתחרבו דאיתא במדרש (רבה בראשית ט) מלמד שברא הקב"ה עולמות ומחריבן ואמר יתהון לא הנין לי דין הנין לי. ובאמת מה שייך אצל השי"ת שיברא עולמות ויוצרך אח"כ להחריבן. הלא כתיב אצלו (ישעיהו מ״ו:י׳) מגיד מראשית אחרית. אך הענין בזה מחמת שהשי"ת חפץ שיהיה להבריאה טענה ותפלה לפני השי"ת, ובאמת איך שייך להבריאה טענה מה נגד השי"ת, הלא אין לבריה כלום אצל בוראה. אך עיקר טענה שיש להבריאה הוא במקום שהשי"ת מראה אורו לאדם, היינו שנותן לו תפיסה ברצון השי"ת. ואח"כ נעלם ממנו זה האור, אז יש להאדם צעקה ותפלה מדוע נשאתנו ותשליכנו. וכן הכא שהשי"ת חפץ שיהיה להבריאה טענה, הוצרך לברוא עולמות, והראה להם שחפץ בהוית הבריאה, ואח"כ העלים מהם זאת, אז היה להבריאה צעקה ותפלה מדוע נשאתנו ותשליכנו וכו'. וכן איתא בזוה"ק (בראשית כו.) ואד יעלה מן הארץ אל"ף דל"ת מן אדני. וכל זה מורה על הצעקה שהיה להבריאה מן התחלת הרצון שהשי"ת חפץ בהויות העולם. עיין לעיל פ' בראשית אות טו, מב.. ושאלו בזה חכמי המשנה (באבות פ"ה) והלא במאמר אחד יכול להבראות, כלומר שהיה די להיות החורבן והביטול בעולם אחד, להיות הצעקה מעורר רצונו יתברך למאמר אחד בבריאת עולם התיקון. ולמה הוצרך להיות בריאת עולם התיקון בעשרה מאמרות שנתעוררו אחר צעקת עשרה עולמות שנחרבו. והשיבו, אלא כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות ולהפרע מן הרשעים שמחריבין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. היינו שאילו נבראה במאמר אחד היתה הבריאה עדיין קרובה ביותר למאצילה. כי אף שהיה במאמר, היינו ע"י מסך מבדיל והסתרה, בכל זאת שיערה חכמתו יתברך, כי אם לא יהיו כל כך מסכים עוד, לא היה האדם מרגיש שהוא נפרד ויש לו כח בחירה, ולכן אם היה חוטא היה לו פתחון פה לומר, הלא כל כחי הוא מהשי"ת ולמה נתן לי הכח לעשות היפך מרצונו. והיה נמשך עי"ז תקיפות עצום להאדם להתפשט בשרירות לבו הרע, וממילא היה מתבטל כלי קיבולו והיה ביטול העולם בכלל, כי עיקר מה שנעשה הבריאה כלי לקבל הוא ע"י מדת היראה. וכמו הענין בפרשת בראשית (ענין מו):

והראיה לזה, דהרי העולם שיהיה לעתיד לבא, עולם שכולו שבת, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם (ברכות די"ז ע"א), ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, וודאי מעלתו יותר גדולה מן מעלת העולם שהוא עתה, ופעולה טובה כזו בוודאי גם כן יותר טובה מן ההעדר, ולמה לא הקדימו הקב"ה אלא שכל זה צריך לבוא בעתו ובזמנו דווקא, כמו שדרך השבת לבא דווקא אחר ששת ימי החול, כן הוא בענין בריאת העולם שאף על פי שידע השי"ת שפעולה טובה מהעדר, אף על פי כן התנגד רצונו ית"ש לידיעתו, כי מקדמת דנא, כמו שהיה ידיעתו שהפעולה טובה, כך היה מיד רצונו שלא לעשות הפעולה מיד, עד שיבא העת, ולכן עזב את הידיעה ונמשך אחר הרצון, וקודם הבריאה היה דרך משל עולם שכולו שבת וזהו שאמר הכתוב (קהלת ג׳:י״א) את הכל עשה יפה בעתו, גם את העולם, וזהו סוד עמוק והמשכיל יבין:

והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה וגו'. דיבור הראשון וראשונה תיכף בישר לו אשר הן מעתה לא יירשך זה, ולא יגזול עוד, עבורך. ואחר כך ניחם אותו במה שאמר שאינו יודע מה יניח אחריו אם חכם אם כסיל וזה נמשך לו ממה שאמר לו קודם והיה זרעך כעפר הארץ המשולים לעפר אשר נמצא בו שני הבחינות כי הן הכל נעשה מן העפר אפילו גלגל חמה כאמור בדברי חז"ל (בראשית רבה י"ב, י"א) והוא מעלה נפלאה שכל הנעשה על הארץ הכל יעשה מהם ובכוחם שהם ימשיכו על הארץ כל הברכות וכל ההשפעות הטובות. אבל עוד אמרו (מגילה ט"ז.) כשהם נופלין נופלין עד לעפר והוא בחינה הגרוע למאוד והוא בחינת רוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ ולא כרוח בני אדם העולה הוא למעלה (קהלת ג', י"א), על כן אמר לו עתה הבט נא השמימה וספור הכוכבים, והמשילם לכוכבי השמים אשר כשהן עולין עולין עד לשמים ואף אם הם על הארץ הנה ראשם מגיע השמימה, וזכה לזה ממה שהוא השפיל עצמו עד לארץ לומר שאין מגיע לו כי אם מתנת חנם בבחינת עפר ואפר, והכיר חסדי הבורא יתברך על הנבראים שהכל בחסד והכל בטובה עמהם, קיים בו הבורא יתברך מקים מעפר דל והגביהו למעלה מן הרקיע והמשיל בניו לכוכבים שיעלו למעלה למעלה אמן ואמן.