Quotation_auto על קהלת 3:11

אח"כ אמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל לפי שזה דבר הראוי לקיום העולם. כמו שאמר שלמה גם את העולם נתן בלבם. כי השם נתן זאת התשוקה וחשק הבניינים והנטיעות בלב האדם. לקיום בני העולם. שאלמלא כן כל אחד יאמר מה לי לנטוע אילן זה. אחר שאין לי בן. או אע"פ שיהיו לי בנים. מה לי אם הבאים אחרי יאכלו פריה או לאו. לזה אמרו שאהבת עולם ותשוקת הבנין והקנינים ממשיך האדם אחר אלו הדברים. וכבר הביאו במדרש מלך א' שראה זקן אחד שבע ימים שהיה נוטע אילן. ושאל לו המלך אתה נוטע זה האילן אחר שאתה זקן מאד. א"ל אם אני לא אזכה לאכול מפריו אולי יזכו בני. וספר המאמר כי לאחר זמן הזקן עצמו הוליך מפירות אותו אילן מנחה למלך ושמח בו שמחה גדולה וכו'. וכל זה משום שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה:

עתה ידעתי כי גדול ה' אמר מתחלה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים ועכשיו הוציא המקום ששים רבוא בני אדם ממצרים לכך נאמר כי גדול ה'. ארבעה בני אדם אמרו ארבעה דברים אלו אמרן אדם אחר היו שוחקין עליו ומי הן משה ויתרו ושלמה ונבוכדנצר. משה אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אלו אדם אחר אמרו היו משחקין עליו מי הודיעו לזה אלא לפי שכתוב יודיע דרכיו למשה לכך אמר כי כל דרכיו משפט. שלמה אמר את הכל עשה יפה בעתו אלו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו לומר מי הודיעו לזה מה יפה ומה אינו יפה אלא שלמה שלא חסר כלום משלחנו הוא היה יודע מה יפה ומה אינו יפה. אמר ר' יוסי בר חנינא אפילו מרור בתמוז ומלפפונין בניסן לא חסר שלחנו של שלמה. נבוכדנצר אמר והכל דירי ארעא כלא חשיבין אילו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו מה שלט אדם זה אפילו על יתוש לא שלט אלא לנבוכדנצר לו נאה לומר שנאמר בו וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו. יתרו אמר עתה ידעתי כי גדול ה' לפי שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה לכך נאמר כי גדול ה'. יתרו נתן ממש בעבודה זרה שנאמר כי גדול ה' מכל האלהים. נעמן הודה במקצת שנאמר כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל. רחב שיירה בחללו של עולם אמרה כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים אמר לה הקב"ה לרחב את אמרת על הארץ מתחת ניחא אלא בשמים ממעל את אמרת מה דלא חזו עיניך חייך שבנך רואה מה שלא ראו הנביאים שנאמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים וגו' אבל משה אמר כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד אפילו בחללו של עולם. אמר ר' אושעיא תנו לה מפרי ידיה אמר הקב"ה אתה העדת עלי ואין עוד אף אני מעיד עליך ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. כי בדבר אשר זדו עליהם מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר שנתגדל שמו בעולם שבמחשבה שחשבו מצריים לאבד את ישראל בו נפרע מהם המקום שנאמר כי בדבר וגו' (כתוב בפסוק הבה נתחכמה לו):

וכי תבאו אל הארץ וגו' עץ חיים היא למחזיקים בה רב הונא בשם רב אחא שלא יהו דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת ורוצה להשיאה לאחד אלא בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך. משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא, א"ל אבא מתירא אני בדרך מפני הלסטים ובים מפני אפרטין, מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנו לבנו, אמר לו המקל הוה יהא בידך ואי אתה מיתירא מכל בריה. אף כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני היו מתעסקין בתורה ואי אתם מתיראין מכל בריה וכו'. דרש רבי יהודה בן פזי מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בצוויך רק שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה שלש שנים, שמע בר קפרא אמר יפה דרש בן אחותי. ר' יהודה בר' סימון פתח אחרי ה' אלקיכם תלכו וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא כתיב בים דרכך ושבילך במים רבים ואת אמרת אחרי ה' אלקיכם תלכו וגו', ובו תדבקון וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק. באש אותו שכתוב בו כי ה' אלקיך אש אכלה, כרסיה שביבין די נור וגו' ואת אמרת ובו תדבקון. אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק אלא במטע תחלה הדא הוא דכתיב ויטע ה' אלקים גן בעדן, אף אתם כשאתם נכנסין לארץ ישראל לא תתעסקו אל במטע תחלה כי תבואו אל הארץ ונטעתם. רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי פתח הגדלתי מעשי א"ל הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לאבות הראשונים הגדלתי מעשי לעשות לבניכם מה שהתניתי עמכם. בניתי לי בתים ובתים מלאים כל טוב. נטעתי לי כרמים כרמים וזיתים אשר לא נטעת. עשיתי לי ברכות מים ובורות חצובים אשר לא חצבת וגו'. עשיתי לי גנות ופרדסים ארץ חטה ושעורה. ונטעתי בהם עץ כל פרי כי תבואו אל הארץ ונטעתם. מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה דא תרנגולא אמר רבי לוי בערביא צווחין לתרנגולא שבוי, הדאתרנגולת כדהוה לה אפרוחים דקיקין היא מכנשא להון ויהבה לון תחות אגפיה ומשחנא להון ומעדרנא קדמיהון וכד אינון רברבין חד מנהון בעו מיקרב לוותה והיא נקרה ליה גו רישיה וא"ל זיל עדור לך בקלקלתא, כך כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה הבאר עולה והמן יורד והשליו מצוי וענני כבוד מקיפות אותן ועמוד ענן נוסע לפניהם, כיון שנכנסו לארץ, א"ל משה כל חד וחד מכון יטעון מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבין שנאמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם. אדריינוס שחיק עצמות עבר באלין שבילי דטבריא וחמא חד גבר סבא קאים חציב חציבין, א"ל סבא סבא אי קרצת לא חשבת, א"ל קרצית וחשיכית ומה דהניא למרא שמיא למעבד יעביד. לישנא אחרינא אמר ליה אדריינוס אתה זקן עומד וטורח ומתיגע לאחרים. א"ל אדוני המלך הריני נוטע אם אזכה אוכל מפירות נטיעותי ואם לאו יאכלו בני, עשה שלש שנים במלחמה וחזר לאחר שלש שנים, מה עשה אותו זקן נטל כלכלה ומלא אותה בכורי תאנים יפות וקריב לפני אדריינוס, א"ל אדוני המלך קבל אלו התאנים שאני הוא אותו זקן שמצאת בהליכתך ואמרת אתה זקן מה אתה מצטער ומתיגע לאחרים, הרי כבר זיכני הקדוש ברוך הוא לאכול מפירות נטיעותי ואלו שבתוך הכלכלה מהם, אמר לעבדיו טלו אותה ממנו ומלאוה לו זהובים, עשו כך, נטל הזקן הכלכלה והתחיל הולך ומשבח בביתו לאשתו ולבניו וסח להם המעשה, היתה שכנתו עומדת שם ושמעה מה אמר הזקן, אמרה לבעלה כל בני אדם הולכים והקדוש ברוך הוא נותן להם ומזמין להם טובה ואתה יושב בבית חשך באופל הרי שכן שלנו כבד להמלך בכלכלה של תאנים ומלא אותה לו זהובים ואתה עמוד טול סל גדול ומלא אותו מיני מגדים מתפוחים ותאנים ושאר פירות שהוא אוהב אותם הרבה וכבדו בהן אולי ימלא אותו לך זהובים כמו שעשה לשכנו הזקן, הלך ושמע לאשתו ונטל סל גדול ומלא אותו תפוחים ותאנים טעון על כתפיו וקרב לפני המלך ואמר לו אדוני המלך שמעתי שאתה אוהב פירות ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים, אמר המלך לסרדינוטו טפחו אותן על פניו ועשאוהו דוגמא והלך לביתו ובוכה והיא סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים וראתה פניו נפוחות וגופו מושבר ומוכה, א"ל מה לך, אמר לה שמעתי לך והלכתי וכבדתי אותו באותו דורון וטפחו אותן על פני, אלו שמעתי לך והטלתי בו אתרוגין כבר היו מתרגמין את פני ואת כל גופי וכל כך למה ללמדך שהנשים מפילות את בעליהן, לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות. אמר שלמה את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם העלם כתיב שאילולי שהעלים הקדוש ברוך הוא מבני אדם יום המיתה לא היה אדם לא בונה ולא נוטע שהיה אומר למחר אני מת מה אני עומד ומתיגע בשביל אחרים, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב לא תאמרו נשב ולא נטע אלא כשם שנטעו אחרים לכם כך היו נוטעים לבניכם לכך נאמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם. זה שאמר הכתוב ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים, משל למלך שהיו לו פלגשים והיו לו מהן בנים הרבה והיה לו בן אחד מן מטרוניתא והיה מחבבו יותר מדאי, נתן המלך לכל בני הפילגשים שדות וכרמים ואחר כך נתן לבנו פרדס אחד שממנו היה כל קלרין שלו עולה, שלח הבן ואמר לאביו לבני הפילגשים נתת שדות וכרמים ולי נתת לי פרדסה זה היה לי ולפי שאני מחבבך יותר מאחיך נתתיו אותו לך, כך הקדוש ברוך הוא ברא את אומות העולם שנאמר ששים המה מלכות אלו האומות, אחת היא יונתי זו כנסת ישראל, וחלק הקדוש ברוך הוא לאומות כל העולם שנאמר בהנחל עליון גוים, ונתן לישראל ארץ ישראל, ממנה הקרבנות ולחם הפנים, ממנה הבכורים: