מדרש על קהלת 3:11

דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר הוֹכִיחָן הָיוּ אוֹמְרִים זֶה מוֹכִיחֵנוּ משֶׁה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (במדבר טז, טו): לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי, לָזֶה נָאֶה לְהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר אוֹמֵר (שמות יח, יא): עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' וגו', הָיוּ אוֹמְרִים זֶה אוֹמֵר עַתָּה יָדַעְתִּי, אֶלָּא יִתְרוֹ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ, שֶׁחִזֵּר עַל כָּל בָּתֵּי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁבָּעוֹלָם וְלֹא מָצָא בָהֶם מַמָּשׁ וְאַחַר כָּךְ בָּא וְנִתְגַּיֵּר, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר עַתָּה יָדַעְתִּי. דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר אוֹמֵר (קהלת א, ב): הֲבֵל הֲבָלִים, הָיוּ אוֹמְרִים זֶה אֵין לוֹ פְּרוּטָה לֶאֱכֹל וְהוּא אוֹמֵר הֲבֵל הֲבָלִים, אֶלָּא שְׁלֹמֹה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלכים א י, כז): וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּיְרוּשָׁלָיִם כַּאֲבָנִים, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר הֲבֵל הֲבָלִים. דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר אוֹמֵר (קהלת ג, יא): אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, הָיוּ אוֹמְרִים זֶה לֹא אָכַל מְאוּמָה מִיָּמָיו וְהוּא אוֹמֵר אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, אֶלָּא שְׁלֹמֹה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלכים א ה, ז): וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָבִים הָאֵלֶּה וגו' וְלֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר, מַאי וְלֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר, אָמַר רַבִּי חָמָא בְּר' חֲנִינָא שֶׁהָיוּ מְבִיאִין לוֹ תְּרָדִין בִּימוֹת הַחַמָּה וְקִשּׁוּאִין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ. דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר אוֹמֵר (דניאל ד, לב): וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין, הָיוּ אוֹמְרִים זֶה לֹא שָׁלַט עַל שְׁנֵי זְבוּבִין מִיָּמָיו וְהוּא אוֹמֵר וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין, אֶלָּא נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁכָּתוּב בּוֹ (דניאל ב, לח): וּבְכָל דִּי דָאְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בְּרָא וְעוֹף שְׁמַיָא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין. דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר אוֹמֵר (דברים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, הָיוּ אוֹמְרִים זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ טִיבָהּ שֶׁל מִדַּת הַדִּין, וְהוּא אוֹמֵר הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, אֶלָּא משֶׁה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים קג, ז): יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמשֶׁה, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ.

אמר רב רמ״ח איברים יש באדם ולבו שקול כנגד כלם (עי׳ קהלת רבה פיסקא ודברתי אני על לבי), שנאמר וה׳ יראה ללבב. מה אדם רואה אף הלב רואה שנאמר ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. מה אדם שומע אף הלב שומע, שנאמר ונתת לעבדך לב שומע. מה אדם מדבר אף הלב מדבר, שנאמר ודברתי אני עם לבי. מה אדם מהלך אף הלב מהלך, שנאמר לא לבי הלך. מה אדם חושב אף הלב חושב, שנאמר רבות מחשבות בלב איש. מה אדם יודע אף הלב יודע, שנאמר לב יודע מרת נפשו. מה אדם עוסק אף הלב עוסק, שנאמר והיו הדברים האלה על לבבך. מה אדם כותב אף הלב כותב, שנאמר כתבם על לוח לבך. מה אדם מרפא אף הלב מרפא, שנאמר חיי בשרים לב מרפא. מה אדם מטפש אף הלב מטפש, שנאמר וילכו בשרירות לבם הרע, ואין שרירות אלא טפשות. מה אדם שש אף הלב שש, שנאמר וראיתם ושש לבכם. מה אדם שמח אף הלב שמח, שנאמר לב שמח ייטיב פנים. מה אדם טוב אף הלב טוב, שנאמר וטוב לב משתה תמיד. אין אהבה אלא בלב - שנאמר ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך, ואין שנאה אלא בלב - שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך. וכל דבר בעולם הוא תלוי בלב, לכך כתיב גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם (קהלת ג, י"א).

וישמע יתרו כהן מדין. כומר לע"ז היה. ויחד יתרו (שם יח ט), שיחד שמו של הקב"ה. ד"א ויחד יתרו, שנעשה יהודי. ויאמר יתרו ברוך ה' (שם שם י). אמר יתרו לא הנחתי אלוה שלא עבדתי אותו, ולא מצאתי אלוה כאלוהו של ישראל, עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים (שם שם יא). ד' בני אדם אמרו ד' דברים אילו אמרן אדם אחר היו שוחקין עליהן, ומי הן משה ויתרו ושלמה ונבוכדנצר, משה אמר הצור תמים פעלו [כי כל דרכיו משפט] (דברים לב ד), [אילו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו לומר מנין זה יודע דרכיו של הקב"ה, אלא] לפי שכתיב יודעי דרכיו למשה (תהלים קנ ז), לכך נאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. ושלמה אמר את הכל עשה יפה בעתו (קהלת ג יא), אילו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו לומר מי הודיעו לזה, מה יפה ומה אינו יפה, אלא שלמה שלא חסר כלום משולחנו, הוא היה יודע מה יפה. אמר ר' יוסי בר חנינא אפילו מרר בתמוז, (ובילפפונין) [ומלפפונין] (פי' צנון וחזרת) בתשרי, לא חסר שלחנו של שלמה. נבוכדנצר אמר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין (דניאל ד לב), אילו אמרו אחר היו שוחקין עליו על מה שלט אדם זה, אפילו על יתוש לא שלט, אבל בנבוכדנצר נאה לומר כן, שנאמר בו וכל [די] דיירין (בבני) [בני] אנשא [חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטוך בכלהון]. (שם ב לח). יתרו אמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים (שמות יח יא) לפי שלא ראה בכל אלהות שלו גדול כה', כי בדבר אשר זדו עליהם (שם), א"ר אלעזר במה שחשבו מצרים לאבד את ישראל במים, בו הם אבדו ונשתקעו בתוך הים.