Chasidut על קהלת 7:23

וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר וגו' (במדבר יט א). והקשה האלשיך כי פתח אל משה ואל אהרן, ומסיים רק במשה לבדו דבר אל בני ישראל ויקחו אליך (במדבר יט ב). ובפרשת החדש שנתייחד הדבור גם לאהרן, נאמר (שמות יב ג) דברו, עד כאן קשייתו. ואני הוספתי בקושיא, דהלא בריש פרשת ויקרא (א א, ד"ה אליו) מביא רש"י ברייתא דתורת כהנים (ויקרא א ג), רבי יהודה אומר י"ג דברות יש שנאמרו למשה ולאהרן, וכנגדן י"ג מיעוטין, לומר שנאמר למשה שיאמר לאהרן, עיין שם. והנה לכאורה קשה, הלא כל התורה כולה אמר משה קודם לאהרן, ואחר כך לבני אהרן, ואחר כך לזקני ישראל, ואחר כך לכל עדת ישראל כמו ששנינו סדר לימוד כיצד היה (עירובין דף נ"ד ע"ב), ועל כרחך צריך לומר בי"ג דברות הנ"ל נאמר למשה שיאמר לאהרן שיאמרו שניהם לישראל, וזה ברור. והשתא קשה כיון דכאן מבואר שהיה הצוי שרק משה יאמר לישראל, אם כן במה נתייחד הדבור כאן גם לאהרן. עוד דקדוק האלשיך על אומרו לאמר. גם להבין המדרש (במ"ר פי"ט ג') בקש שלמה לידע סודה של פרה אדומה, אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממנו (קהלת ז כג). דלפי פשוטו הוה ליה לומר בקש לידע ולא ידע אמר אמרתי וכו', ומדלא קאמר הכי, מכלל שידע, אם כן אמאי אמר והיא רחוקה ממני. והנ"ל דבאמת ידע, וזה שאמר אמרתי אחכמה וכו', בו רמז טעמו של פרה וכמו שאבאר.

באופן אחר נ"ל המדרש מה ראה קרח לחלוק על משה, פרשת פרה אדומה ראה. כי ידוע דקרח היה סבור להיות במקום משה, והנה מה ראה לזה, והלא כבר ידעו מדריגת משה בקריעת ים סוף ויאמינו בה' ובמשה עבדו (שמות יד לא), ואחר כך במתן תורה בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם (שמות יט ט). אך נודע דבפרה אמר השי"ת למשה לך אני מגלה טעמה של פרה (במ"ר פי"ט ו'), שהיא בבחינת חקיקה, ולא ישיגה רק מי שנתעצם עם התורה לכך, אבל לאחרים חקה. ולכך פירשו המפרשים מאמר שלמה אמרתי אחכמה (קהלת ז כג), שדרשו רז"ל (במ"ר פי"ט ג') שבקש לידע סודה של פרה אדומה, והיא בלתי אפשר רק שיהיה בעצמו החכמה. והיינו אחכמה, אבל היא רחוקה ממני דייקא, ועיין בקרבן ראשית. והנה קרח השיג מעלה גדולה, שהבין והשיג הענין של פרה אדומה, על כן בקש להיות כמשה, וידוע דראיה בכמה מקומות הוא לשון הבנה, כמו ראה דבריך טובים (שמואל ב' טו ג) וכמו ראה דבר ה'. ורז"ל דברו בהעלם, שמכח שהשיג טעמו של פרה, הרהיב בנפשו עוז לחלוק על משה, וזה הוא מוסר גדול שאדם כזה בשביל גאותו נפל ונשבר. ויש לומר עוד באופן אחר, על פי מה שדרשו רז"ל (נדרים נ"ה.) ממדבר מתנה (במדבר כא יח-כ), אם משים עצמו כמדבר, התורה ניתנה לו במתנה, וכיון שנתנו לו במתנה נחלו אל, שנאמר (במדבר כא יט) וממתנה נחליאל, והיינו שנתעצם והבן, דהיינו כמו נחלה, דקיימא לן ירושה אין לה הפסק, וכיון שנחלו אל עולה לגדולה, שנאמר ומנחליאל במות, ואחר כל הכבוד הזה אם הגיס דעתו, הקב"ה משפילו שנאמר (במדבר כא כ) ומבמות הגי. ואם כן ראוי לעלות לגדולה, לכך חלק על משה על נשיאותו של אליצפן, דאמר כיון שהשיג ענין פרה אדומה, הרי נחלו אל וראוי הוא לגדולה. אבל שכח סיפא דקרא ומבמות הגי, ואלמלא לא היה שם דעתו על הגדולה, ודאי היה עולה לגדולה. והנה אם כי כבר עלה אם הגיס דעתו הקב"ה משפילו, על אחת כמה וכמה אם הגיס דעתו קודם שעלה שלא יעלה, כמ"ש הבית יוסף (בטור חו"מ סימן א') לישב הסתירה של על שלשה דברים העולם עומד וכו' (אבות פ"א מ"ב), עיין שם. ושורש הדברים הוא, כי כל הרודף אחר הכבוד וכו' וכל הבורח מן הכבוד וכו', והטעם בזה כי מי שסובר שראוי לכבוד ורודפו, הכבוד בורח ממנו כי באמת אין שום אדם ראוי לכבוד ומעלה, כי מי הקדימני ואשלם (איוב מא ג), וכמו שנאמר (תהלים סב יג) ולך ה' החסד וגו', (שמות כ ו) ועושה חסד וגו' לאוהביו. ועל פי זה נ"ל לפרש הפסוק (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת וגו', דמן הדין אין מגיע לצפון כלל, רק היא מגודל טיבו ית"ש, ואין החסד ניתן רק למי שמקבלו בתורת חסד, והבן זה.

וְהִנֵּה הַתּוֹרָה הִזְהִירָה אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא לֵילֵךְ בְּחֻקּוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּלְהִתְרַחֵק מֵהֶם בְּתַכְלִית הָרִחוּק וְשֶׁלֹּא לְהִתְדַּמּוֹת לָהֶם וְכוּ'. (וְכַמְבֹאָר בְּיוֹרֶה דֵּעָה בְּהִלְכוֹת חֻקַּת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, עַיֵּן שָׁם). כִּי בֶּאֱמֶת אַף-עַל-פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יְכוֹלִין לִמְצֹא אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹנוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, כִּי אִיהוּ מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם, (וְכַמְבֹאָר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל), אַף-עַל-פִּי-כֵן אָסוּר לִכְנֹס לְשָׁם, כִּי יוּכַל לְהִתָּפֵס שָׁם מֵחֲמַת רִבּוּי הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם רַבִּים עַל הַטּוֹב, וְהַטּוֹב מִתְעַלֵּם שָׁם בְּתַכְלִית הַהֶעְלֵם, עַל-כֵּן יוּכַל לִתָּפֵס בֵּינֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, וְעִקַּר אַזְהָרָה הִזְהִירָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹתֵיהֶם דַּיְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "בְּחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ". כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹקִים. וּכְמוֹ שֶׁבִּקְדֻשָּׁה יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי אַהֲבוֹת, אַהֲבָה שֶׁבְּיָמִים, וְשָׁם יֵשׁ בְּחִינַת יְמֵי טוֹב וִימֵי רַע, (כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל), וְיֵשׁ אַהֲבָה שֶׁבַּדַּעַת לְמַעְלָה מֵהַמֹּחַ וּמֵהַמִּדּוֹת, וְשָׁם הוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב, כִּי הוּא בְּחִינַת אוֹרָיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה דַּעֲתִידָא לְאִתְגַּלְיָא לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב, וְשָׁם הוּא לְמַעְלָה מֵהַמִּדּוֹת לְמַעְלָה מֵהַשֵּכֶל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַשִּיג בְּשִׂכְלֵנוּ אוֹר הָאַהֲבָה הַזֹּאת שֶׁבַּדַּעַת כַּנַּ"ל, כְּמוֹ כֵן אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה בַּסִּטְרָא אָחֳרָא יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת, יֵשׁ בְּחִינַת קְלִפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת יָמִים, בְּחִינַת יְמֵי רַע וְהֵם כְּנֶגֶד יְמֵי טוֹב, וְשָׁם יֵשׁ כַּמָּה נִיצוֹצוֹת מֵהַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת שֶׁנָּפְלוּ כַּיָּדוּעַ, וְיֵשׁ עוֹד בְּחִינַת סִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא כֻּלּוֹ רַע וְאֵין שָׁם שׁוּם טוֹב, וְאֵין שָׁם שׁוּם דַּעַת כְּלָל, הַיְנוּ שֶׁהֵם כְּסִילוּת וְרַע גָּמוּר וְאֵין שָׁם שׁוּם טוֹב וְשׁוּם שֵׂכֶל וְשׁוּם נִצּוֹץ שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה. וְעַל-כֵּן כָּל מַעֲשֵׂיהֶם הֵם בְּלִי שׁוּם שֵׂכֶל וְטַעַם אֲפִלּוּ שֶׁל טָעוּת, כִּי בִּבְחִינַת הַקְּלִפָּה שֶׁל הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת יְכוֹלִין לִמְצֹא שָׁם כַּמָּה נִיצוֹצוֹת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן יֵשׁ שָׁם אֵיזֶה טַעַם וְעִנְיָן אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא בְּטָעוּת, כִּי הֵם מְהַפְּכִים דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים מֵחֲמַת רִבּוּי הָרַע. אַף-עַל-פִּי-כֵן עַל כָּל פָּנִים יֵשׁ שָׁם אֵיזֶה טַעַם שֶׁל טָעוּת וְשֶׁקֶר, אֲבָל בִּבְחִינַת הַקְּלִפָּה הַשְּׁנִיָּה שָׁם אֵין שׁוּם נִיצוֹץ וְאֵין שָׁם שׁוּם טַעַם, כִּי אֵין שָׁם שׁוּם שֵׂכֶל וְשׁוּם נִיצוֹץ, וְהוּא שֹׁרֶשׁ הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִפָּה, כִּי כָּל הַסִּטְרָא אָחֳרָא מְקַבְּלִין מִשָּׁם. וְזֶה בְּחִינַת חֻקַּת הָעַמִּים, כִּי חֻקָּה הִוא דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם טַעַם. וּבִקְדֻשָּׁה חֻקּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַשֵּכֶל וְהוּא בִּבְחִינַת אַהֲבָה שֶׁבַּדַּעַת שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד, כְּגוֹן מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, "חֻקַּת הַתּוֹרָה". שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה זֶה הַסּוֹד עַד לֶעָתִיד, וַאֲפִלּוּ שְׁלֹמֹה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר (קֹהֶלֶת ז), "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה" עַל מִצְוָה זוֹ, כְּמוֹ כֵן בַּקְּלִפָּה חֻקַּת הָעַמִּים הוּא בְּחִינַת הַקְּלִפָּה הַשְּׁנִיָּה הַנַּ"ל, שֶׁהוּא לְמַטָּה מֵהַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם טַעַם כְּלָל. וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים חֻקָּה. וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁחֻקּוֹתֵיהֶם הֵם בְּלִי שׁוּם טַעַם כְּלָל, כִּי הֵם בְּחִינָה זוֹ, וְזֶהוּ בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֵם שְׁטוּת נִגְלֶה וּמְפֻרְסָם וְאֵין לָהֶם שׁוּם טַעַם עַל זֶה. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הֵם אֲדוּקִים בָּהּ, כִּי זֶה בְּחִינַת הַקְּלִפָּה הַשְּׁנִיָּה הַנַּ"ל, שֶׁהוּא כֻּלּוֹ רַע וְאֵין שָׁם שׁוּם שֵׂכֶל וְשׁוּם נִיצוֹץ דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וְכַמּוּבָא בַּכְּתָבִים שֶׁהָעֲבוֹדָה זָרָה אֵין בָּהּ שׁוּם נִיצוֹץ דִּקְדֻשָּׁה, וְהוּא בְּחִינַת צוֹאָה מַמָּשׁ שֶׁהוּא מוֹתָרוֹת גָּמוּר שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב, בְּחִינַת צֵא תֹּאמַר לוֹ וְכַמּוּבָא. וְזֶה בְּחִינַת כִּי כָל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים. 'אֱלִילִים' דַּיְקָא, כִּי אֱלִיל לְשׁוֹן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, כִּי הֵם אֱלִיל גָּמוּר שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם טוֹב, וְעַל-כֵּן אֵין שָׁם שׁוּם טַעַם וְשֵׂכֶל. וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים חֻקַּת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים כַּנַּ"ל. וּמִי שֶׁמִּתְחַבֵּר עִם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמִתְדַּמֶּה לָהֶם חַס וְשָׁלוֹם, יָכוֹל לְהִתָּפֵס בְּרִשְׁתָּם עַד שֶׁיִּהְיֶה נִתְפָּס חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת הַקְּלִפָּה הַשְּׁנִיָּה הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֻקּוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁהוּא כֻּלּוֹ רַע חַס וְשָׁלוֹם, וּכְשֶׁנּוֹפֵל לְשָׁם חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי אֵין סוֹמֵךְ בְּיָדוֹ חַס וְשָׁלוֹם, מֵאַחַר שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם נִיצוֹץ דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הִזְהִירָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה לִפְרֹשׁ מִדַּרְכֵיהֶם וּלְהִתְרַחֵק מֵהֶם וְהַכֹּל אָסוּר מִשּׁוּם חֻקּוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, הַיְנוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִתְפָּס חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת הַקְּלִפָּה הַשְּׁנִיָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֻקּוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁשָּׁם אֵין שׁוּם טוֹב, וּמִי שֶׁנּוֹפֵל לְשָׁם חַס וְשָׁלוֹם, קָשֶׁה לוֹ לָצֵאת מִשָּׁם, כִּי אֵין סוֹמֵךְ בְּיָדוֹ מֵאַחַר שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם נִיצוֹץ וְשׁוּם טוֹב כְּלָל: