ספר הזהר
ת"ח אתא שלמה ובעא למיקם על מלוי דאורייתא, ועל דקדוקי אורייתא, ולא יכיל, אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. דוד אמר, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. תא חזי כתיב בשלמה וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף. והא אוקמוה. דחמשה ואלף טעמים, הוו בכל משל ומשל דהוה אמר. ומה שלמה, דאיהו בשר ודם, כך הוו במלוי. מלין דאורייתא דקאמר קב"ה, על אחת כמה וכמה, דבכל מלה ומלה, אית בה כמה משלים, כמה שירין, כמה תושבחן, כמה רזין עלאין, כמה חכמאן, ועל דא כתיב מי ימלל גבורות יי'.
ספר הזהר
ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה, רבי חייא פתח ואמר, כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. הא תנינן, שלמה מלכא, ירית סיהרא מכל סטרוי, וביומוי קיימא בשלמותא, ההיא סיהרא דאתברכא מכלא, וכד בעא למיקם על נימוסי אורייתא, אמר אמרתי אחכמה וגו'.
ספר הזהר
שלמה אמר, הא בינה איהי דמשה, אשאל בחכמה עלאה, דאיהי לעיל מדרגיה. מה כתיב, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. והא כתיב ויי' נתן חכמה לשלמה. חכמה זעירא. ובעא לסלקא מתתא לעילא, דאתרחיקת מניה. בגין דאפילו לבינה לית בר נש בעלמא דיכיל לסלקא, בר ממשה, כ"ש לעילא מניה, דאיהו חכמה עלאה, מסטרא דילה חכם עדיף מנביא. ואע"ג דאוקמוה בארח דרשא, על פרה אדומה. שבעים פנים לתורה.