Quotation_auto על קהלת 7:23

ובזוהר הוציאו מדין פרה אדומה שהשם רצה לטובתם של ישראל. שיתנו חלק לרוח הטומאה בתוך טהרתם של ישראל. באופן שלא יקטרג עליהם כמו שפירשתי בשעיר עזאזל. וכתב הקדוש רשב"י כי לכך יש לנו לכרוך פרשיות של תפילין בשער עגל. ושיצא אותו שער חוצה בבתים של תפילין. בענין שיראה לו שאנו נותנים לו חלק בקדושתנו ובטהרתנו. ובזה סוגר פיו ואינו משטין כנגד האיש המניח תפילין. אבל אם ח"ו אין מניחים שם אותו שער הוא עולה ומקטרג. ואומר פלוני שמניח תפילין עשה כך וכך מעונות ועכשיו מניח תפילין. בענין שיותר טוב לאדם שלא להניחם. והנה כ"ז אנו הולכים וסובבים ואין אנו מגיעים. כאומרו ועל סביבותיו שב הרוח. לפי שזה סוד גדול מסודות התורה אין לנו עסק בנסתרות. אחר שכבר אמרו ז"ל על שלמה שנאמר בו ויחכם מכל אדם. והאריכו בחכמתו עד שאמרו מה היתה חכמתם של מצרים. את מוצא בשעה שרצה שלמה לבנות הבית שלח אל פרעה נכה שישלח לו אומנים. וראה באצטרוגוליא שלו כל אותם אומנים שעתידין למות באותה שנה ושלחם אליו. ושלמה צפה ברוח הקדש זה. ועשה להם תכריכין ושלחם לו. ואמר המבלי אין תכריכין במצרים הרי לך הם ותכריכיהם. אמר שלמה על כל זה עמדתי וחקרתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ועל זה אמר כ"ז נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. שרמז בזה שכל עוד שהיה משתדל ומתחכם בענין פרה אדומה. יותר היה מתרחק מאמתתה. ודעתי שרמז בזה שלפי עומק סודה אין ראוי להשתדל בה אלא להתרחק ממנה. ומי שחושב שבהשתדלותו ישיג בה דבר. הוא פתי וסכל. ומי שמתרחק מהשגתה וחושב שאינו יכול להשיג בה דבר. ראוי להקרא חכם. לפי שאז ישתדל בהבנת עניינה. ישיג או לא ישיג. אבל מי שחושב שכבר השיג בה דבר. יחשב חכם בעיניו והוא פתי. וזהו אמרתי אחכמה כשהיא רחוקה ממני. וזה למדו ממשה רבו שאמר אסורה נא ואראה. אחר שהסנה איננו אוכל הוא דבר נמנע להשיג סבתו. וא"כ ראוי לי להתרחק מזה. ואז אראה ואשיג דבר מה. וירא השם כי סר ונתרחק מהשגתו לראות ולהשיג ויקרא אליו. וזהו והיא רחוקה ממני. וסמכו מיד בילמדנו אצל המדרש הראשון של פרעה נכה. מי כהחכם. זה הקב"ה. ומי יודע פשר דבר זה הקב"ה. מי כהחכם. דכתיב השם בחכמה יסד ארץ. ומי יודע וגו' זה הקב"ה שפירש התורה כולה למשה. ואם כן מי יודע סוד פרה אדומה וכיוצא בו. אחר ששלמה אמר והיא רחוקה ממני. לזה אמר מי כהחכם שכל רז לא אניס ליה. זה הקב"ה אשר לפניו חשכה כאורה והכל גלוי לפניו. כאומרו כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. חכמת אדם תאיר פניו. אמר רבי יודן גדול כחן של נביאים שמדמין צורת גבורה של מעלה לצורה של מטה דכתיב דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. ועוז פניו ישונה שמשנה מדת הדין לרחמים בשביל ישראל. הרצון בזה כי אע"פ שאמר שהחכם הוא הקב"ה. עם כ"ז חכמת אדם תאיר פניו. כי אדם יכול להקרא חכם מצד הצלם והדמות שיש לו עם השם. כאומרו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. וזהו חכמת אדם של מעלה. מאיר פני אדם של מטה. מצד הדיבור והדמיון שיש ביניהם מצד התורה והחכמה. וזהו שאמר ר' יודן גדול כחן של נביאים שמדמין צורת גבורה של מעלה לצורה של מטה שהוא אדם. כי מצד החכמה והתורה יש להם כח לדמות צורה של מעלה לשל מטה. מצד הדיבוק כאומרו ובו תדבק. ומאמר רבי יודן מסייע לי שפירשתי בפירוש מגלת קהלת בזה הפסוק שאמרתי. שמעלת החכם גדולה לפי שיודע להפשיר הדברים הקשים ולמזגם ולפרשם באופן היותר נאות שאפשר. וזהו ומי יודע פשר דבר. חכמת אדם תאיר פניו. כלומר חכמת האדם היא גדולה שמאירה פני הדברים הקשים והעזים והחשוכים שא"א להבינם. באופן שיהיה דבר דבור על אופניו. והוא כמו לבעבור סבב פני הדבר. ועוז פניו ישונה. יאמר שאפי' יהיה דבר עזה כמות. הוא יודע לשנות פני הדבר ולשברו. באופן שיתחלק לכמה טעמים ולכמה ניצוצות. וכל זה במאמר רבי יודן שאמר גדול כחן של נביאים שמדמין צורת גבורה של מעלה וכו'. כי בחכמתם יודעים לשבר הסלעים החזקים והדברים הרמים של מעלה ומדמין אותם לדברים של מטה. וזהו חכמת אדם תאיר פניו. ואחר ששלמה בחכמתו אמר שחקר וחפש בפרה אדומה ולא עמד עליה. מה האדם שיבא אחר המלך. ולכן אין להאריך בה יותר:

ואמר אסורה נא וגומר. שרצה לראות מה טעם לא יבער הסנה שהם ישראל. אחר שהם בגלות איך לא יבער הסנה. לא אמר מדוע לא אוכל. אלא אפילו הבערה פשוטה ושום נזק אין בהם ושער ראשיהון לא יתחרך. כמו שאמר וכאשר יענו אותו כן ירבה. אחר שהם בתוך הסנה והסנה לא יבער. ולפי שרצה לידע הסבה. השיב לו השם אלהי יצחק ואלהי יעקב. להורות על זכות האבות כמו שפי' לו יותר בדיבורו. ואמר אסורה נא ואראה. ולא היה לו לומר אלא אתקרב ואראה. כי אם היה מתרחק איך יראה. ועוד למה אמר וירא ה' כי סר לראות ולא אמר וירא מלאך ה'. ועוד למה אמר ויקרא אליו. כי אם היה קרוב לא היה צריך קריאה. ועוד היאך אמר אסורה נא. היאך היה רוצה להתקרב אצל האש והלא כבר אמרי' במס' תמיד אומרים לו הזהר שמא תכוה. והקדוש ז"ל כתב כי משה לא היה ירא מן האש לפי שנאמר בו כי מן המים משיתיהו. ולכן אמר אסורה נא ואתקרב אל האש אחר שאיני ירא ממנו. ואראה דעתו לומר כי משה ניתנה על ידו התורה שנקראת מים. וזהו כי מן המים משיתיהו. והתורה נכתבה באש שחורה ע"ג אש לבנה והיא אש אוכלה וכבר אמרו כי יש אש אוכלת אש. ולפי שאש התורה אוכלת כל האישים. אמרו שאפי' רשעים שבישראל אין אש של גיהנם שולטת בהם ק"ו מסלמנדרא שהיא בריה שנבראת באש והסך מדמה אין אש שולטת בו. כ"ש אלו האנשים שהם מלאים מצות כרימון שאין אש של גיהנם שולטת בהם. ולכן משה באש התורה לא היה ירא מאש המלאך. ולכן אמר אסורה נא ואראה. והרצון אצלי שהוא כפשוטו. ובזה יורה על מעלת משה ועל ענותנותו. כי בדברים העמוקים צריך האדם להתרחק מהשגתם פן יקבל נזק מהם. כאמרו דבש מצאת אכול דייך. שזה רמז על מתיקות התורה. ואמרו דבש וחלב תחת לשונך דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לשונך ולא תעסוק בהם. ולזה אמר דוד ע"ה אחר שסיפר מעלת התורה כאומרו תורת ה' תמימה הנחמדים מזהב. לרמוז שד"ת הם מתוקים מדבש ובני האדם נגררים אחר מתיקותם. ולפי שאולי יטעה אדם בהבנתם לפי עמקם. אמר גם עבדך שהוא דוד שהיה ראש הסנהדרין נזהר בהם מלהתעסק בעומקם ומה יעשו אזובי קיר. והטעם לזה בשמרם עקב רב. לפי שד"ת יש בהם דברים גדולים. והוא כמו שמר את הדבר. ולפי שהאדם יחטא בזה בשוגג או במזיד שאומר בגובה לבו ובעומק שכלו אין דבר נעלם ממני. לז"א שגיאות מי יבין גם מזדים חשוך עבדך. ולכן אמרו אם רץ לבך החזירהו למקומו וכו'. במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות. ולכן מי שמתרחק מאלו הדברים הוא ראוי להקרא חכם אחר שמכיר מקומו. ובזה ישיג כל הדברים. כי בדברים הבלתי נשגים. המניעה מההשגה היא השגה. אבל אם הוא חושב שמשיג ויודע. לא ידע ולא יבין. וזהו אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. שפירושו אצלי אימתי אני אומר שאחכמה כשהיא רחוקה ממני. אבל אם אני חושב שאני קרוב אצל הדברים ומשיגם. אני סכל. וזהו אמרתי אחכמה אם אני אומר שאני חכם. היא רחוקה ממני. בענין ששני הפירושים בו והוא מתהפך. ולכן אמר משה כשראה המראה הגדול הזה אי אפשר לי להשיגו. אסורה נא אתרחק עתה בזה העת אחר שאיני ראוי. ומיד אראה ואשיג מדוע לא יבער הסנה. כי אחר שאני יודע שלא השגתי הדבר. אסתכל בו בעיון נמרץ ובהשקפה תמידית. בענין שברוב הימים תמצאנו. וז"ש אליהו אם תראה אותי לוקח מאתך יהיה לך כן. לפי שאלישע שאל מאליהו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. ולפי שזה נראה דבר נמנע. א"ל הקשית לשאול. אבל אם תראה אותי לוקח מאתך. ר"ל אם תתמיד להלוך עמי ולא תתפרש ממני. אפשר שתשיג ברוב התמידות. או שאמר והוא הנכון. אם תראה אותי לוקח מאתך. כלומר אם תעריך אותי לוקח מאתך. בענין שכשיהיה לך ספק מה. לא תאמר אלך אצל אליהו והוא יפרש לי הצפונות. אז יהיה לך כן. שכשתדע שאיני עומד עמך אלא שיש לך לטרוח ביום ובלילה לעיין בעיון נמרץ. אז תוכל להשיג כל דבר ויהיה לך כן. וז"ש במדרש קהלת דברי חכמים כדרבונות וגו' בעלי אסופות אימתי ד"ת מתקיימים באדם. בזמן שבעליהם נאספים מהם. כל זמן שרבו קיים וכו'. אמרו בפירוש מה שאמרנו כי דברי תורה א"א לאדם להשיגם כשיש לו רב תמיד אצלו לשאול ממנו. אבל כשבעליהם נאספים מהם שהם החכמים. ונשארו ערומים בלי לבוש. יעיין בעיון נמרץ להשיג הדבר. ובפי' שיר השירים פירשתי פרשת אליהו ואלישע פירוש נפלא. ולכן אמר משה אסורה נא ואתרחק מזאת המראה. אחר שהיא עמוקה ומיד אראה ואשיג בהשקפה נפלאה ובעיון נמרץ. אחר שאני יודע שהיא רחוקה ממני. וכשראה השם ענותנותו. אמר וירא ה' כי סר לראות. להורות שעלה למעלה גדולה מבראשונה. כי בראשונה ע"י מלאך. ועתה וירא ה' הוא בעצמו כי סר לראות. ר"ל שנתרחק מההשגה לראות ולהשיג. ויקרא אליו אלהים בקול גדול. לפי שהיה מתרחק. ויאמר משה משה. נראה מזה לפי שנתרחק והחזיק עצמו בבלתי ראוי. מיד השיג הדבר. באופן שהרחקתו הקרבתו. והקרבתו הרחקתו: