Chasidut על שמות 1:21

הנה אז הוא מהפך הדוה להוד והודיה, ונותן הודיה לשמו הגדול יתברך אשר הצילו מתחת יד הסטרא אחרא והרע, ומהפך מדת הדין למדת הרחמים כי יודע ומאמין שבחינת הדין שהיה עליו היה לו לטובה גדולה מאת ה' ומתחבר על ידי זה לבחינת הטוב שנאמר בו (ישעיה ג', י') אמרו צדיק כי טוב. כי הוא מצדיק עליו דינו של הקב"ה ומהפכו לטוב ואז עושה שלום בפמליה של מעלה בין המדות העליונות ליחדם לאחד בטוב. ואלה הם ששת המראות הנוראות והדרגות המופלאות אשר על ידם יבוא האדם להתקרב לשמו יתברך על ידי עשיית התורה והמצוות שהוא השביעי להם שבהם יאירו שבעת הנרות ועל ידיהם יוכל לבוא לאור אהבת אמת אהבה פנימיות ויראה פנימיות, כי על ידי אור מראה החסד ואהבה כאשר ישגה בה תמיד וחופש ומבקש בקרבו איך ראוי לאהוב את שמו אז יתוסף בו אהבה על אהבה עד שיכלה נפשו ורוחו ותצמא נפשו ויכמה בשרו ויחלה חולת אהבה לאהבת ה' אלהיו באפיסת כוחותיו וביטול הרגשותיו עד שיבוא לבחינת ביטול המציאות. והוא השפעת אור מוח החכמה הנשפע לאדם בעת ההוא. וחכמה הוא כח מה שבא האדם לבחינת מ"ה בבחינת (שמות ט"ז, ז') ונחנו מה, שהוא כלות כל האדם אל ה' באהבה. וכן על ידי מראה הקימוץ וההסתרה שהוא ההתרחקות קצת. הנה לבו בוער בו על ידי זה לשוב אל ה' ומתירא ומתפחד מן הריחוק עד אשר יושפע ויגיע עליו אור יראת ה' הטהורה העומדת לעד יראת הרוממות והוא תמיד נותן אל לבו איך לבוא אל בחינה ומדרגה הזאת שיהיה חופף עליו רוח אלהים תמיד ביראתו הטהורה באמת ובטוב לבב לירא את השם הנכבד והנורא הזה ולעשות לו בית כביכול מיראת ה' כמאמר הכתוב (שמות א', כ"א) ויהי כי יראו המילדות וגו' ויעש להם בתים. ותוכן הענין כי אור מדת הבינה נקראת בית, ומינה דינין מתערין כנודע. כי בהתבונן האדם על דרכי ה' ונותן לב לירא ממנו עד שהוא מגיע ליראת הרוממות ואז הוא מסתיר פניו כי ירא מהביט אל האלהים. ועל זה נזכר בתיקוני זוהר (תיקון ו', כ"ב:) זכאה מאן דעביד ליה דירה נאה בליביה, כי שמו הגדול והקדוש שוכן בקרב לבו בכדי שלא יזוז תמיד מיראתו כאשר רואה שהוא נותן לבו וחפצו וחשקו לירא מפניו תמיד ואז נעשה ההסתרה בקדושה רבה בבחינה כי ירא מהביט כי גבוה מעל גבוה שומר וגו' ונמשך מזה ההסתרה בבחינת יצחק כנזכר ועל כן מינה הדינין מתערין והבן.

וייטב אלהים למילדות ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים (שמות א כ-כא). פירוש שעשו בתים שדרו ביראת שמים כמו אדם שדר בבית אם כן יכול להטיב להם, ואי משום שנעשה על מנת לקבל פרס כיון שדרו ביראת שמים אין חשש בזה:

וייטב אלהים למילדות וירב העם ויעצמו מאד וגו' (שמות א כ). ויש לדקדק דהנה לפי הפשוטו משמע דהך וייטב אלקים למילדות הוא גזירת המאמר, וירב העם הוא מאמר בפני עצמו, אם כן ויעצמו מאד קאי על העם, ולפי זה קשה דמשנה הפסוק מלשון יחיד ללשון רבים, דוירב העם הוא לשון יחיד, ויעצמו הוא לשון רבים. והנ"ל דהא עצומה נאמר על כמה ענינים, פעם על הפלגת הריבוי, כמ"ש (שמות א ז) פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד, פעם על הפלגת הגבורה כמו (במדבר כב ו) כי עצום הוא ממנו, פעם על הפלגת העושר, פעם על הפלגת זכיות ומעשים טובים, כמו שנאמר (יואל ב יא) כי עצום עושי דברו. והנה כאן נאמר (שמות א יז) ותחיין את הילדים, פירש רש"י (ד"ה ותחיין) שהיו מספקות להם מים ומזון. והנה מבואר בפירוש רש"י בסוטה (דף י"א ע"ב) ותחיין את הילדים, משמע שהיו מסייעין להחיותן, שהיו טומנות אותן בבתיהן ומגדלין אותן, עכ"ל. ויובן דהיה קשה לרש"י מה ענין הספקת מים ומזון לגזירת פרעה, והנה הדעת נותן כי יותר שמתרבין הילדים, הם יותר מתדלדלים כי לא יספיק להם כל הון, אבל זה היה מהשגחת השי"ת להשגיח עליהם ולהשפיע להם ברכה, וכל מה שהיו יותר מפזרין לריבוי הילדים, היו יותר מתעשרין על דרך יש מפזר ונוסף עוד (משלי יא כד). והיינו וייטב אלקים למילדות כל כך, עד שאפילו וירב העם והיה ראוי שיתדלדלו מרוב הפיזור, עם כל זה לא כן היה אלא אדרבא ויעצמו מאד בעושר, ואם כן הכל מאמר אחד, והאי ויעצמו קאי על המילדות ולא קשה מידי. ועל פי זה יתפרש קרא דבתריה (שמות א כא) ויהי כי יראו המילדות את אלקים, דהיינו כמבואר למעלה שהיו טומנין אותן בבתיהם, ואם כן היו צריכין לבתים ולחדרים רבים, ויעש להם וגו' קאי על אלקים, דהיינו שהשי"ת עשה להם בתים, שהשפיע להם שלא כדרך הטבע עד שקנו ובנו בתים כפי הצריך להם, כנ"ל נכון בס"ד.