Chasidut על שמות 12:38

וישב יעקב וגו' (בראשית לז א). פירש רש"י (ד"ה אלה) בקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. והנה הדברים צריכים ביאור. וגם לישב הדקדוק העצום מאי רוגזו של יוסף, צערו של יוסף ראוי לומר. והנ"ל בזה על פי שידוע (מגילה י"ז ע"א) שהיה על יעקב חוב כיבוד אב שחיסר. והנה ידוע מגמרא מנחות (דף מ"א ע"א) בהא דאמר ליה מלאכא לר' קטינא סדינא בקייטא וכו', עיין שם דמבואר משטחיית פשט לשון הגמרא דעל ביטול עשה לא מענשינן רק בעידן ריתחא. והנה ידוע דיוסף היה מסלסל בשערו כאמרם ז"ל (ב"ר פ"ד ז') על הפסוק (בראשית לז ב) והוא נער וגו', והוא מבואר במסכת נזיר (דף ד' ע"ב) במאמר שמעון הצדיק שם ופחז יצרי עלי וכו', מפני מה אתה מתגאה וכו', המבואר משם דהסלסול ביופי הוא ענף מגאוה. ונ"ל שזה הוא הפירוש של ופחז יצרי, שמיהר להביאני לידי גאוה, ולא כפירוש רש"י (ד"ה ופחז) לידי הרהור, דמאי ענין מתגאה וכו'. וזה שאמר ובקש לטורדני מן העולם, היינו לפי שהגאוה היא אבי אבות הטומאה ומוליד תולדות הטומאה הרבה, וזה ידוע ומבואר שהסלסול ביופי הוא על אחת משני פנים, או לחמדת עבירה, או לגאה וגאון. והנה ביוסף שהיה שומר הברית, בודאי לא היה לחמדת עבירה ח"ו, רק ענף מן הגאוה, והנה אמרו רז"ל כל המתגאה מרבה חמה, וכבר איתמר ביה משמיה דהגאון מו"ה העשל זצוק"ל על פי דפליגי (סוטה ה' ע"א) בתועבת ה' כל גבה לב (משלי טז ה), אם כל, כלו משמע אבל מעט שפיר דמי, או כל דהוא משמע ולא מינה ולא מקצתה. והנה נאמר (תהלים עח לח) ולא יעיר כל חמתו, ואם כן המתגאה לפי שיטתו דמותר לו לאדם להתנהג את עצמו בדרך גאוה קצת, דכל כל משמע אבל מקצת שרי כנ"ל, ממילא מרבה חמה, דלפי פירושו דתיבת כל כלו משמע, אם כן ולא יעיר כל חמתו נמי כלו משמע, והבן עד כאן. ועל פי זה יתבאר פירוש רש"י הנ"ל בקש יעקב לישב בשלוה, ר"ל להתקיים (כמו שפירש הרמב"ם במורה נבוכים בפסוק (תהלים כט י), ה' למבול ישב) על ידי השלוה שהיא היפך עידן ריתחא, ולא יהיה נענש על ביטולו מצות עשה של כיבוד אביו כנ"ל. קפץ עליו רוגזו של יוסף, דהיינו הרוגז שנתעורר על ידי יוסף שהיה מסלסל, ועל ידי קצת גאותו הרבה חמה כנ"ל, וממילא נענש יעקב על שביטל כיבוד כאמרם, ולכך נענש בסיבת יוסף דוקא שהוא עורר הרוגז וסדנא בסדניה יתיב, והבן כי נכון הוא בס"ד. עוד יתבאר ביקש יעקב לישב בשלוה וכו', על פי המדרש (ב"ר פ"ד ה') וישב יעקב, אמר ר' חוניא משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים, הלך וישב לו ביניהם. הרי דעשו ואלופיו נמשלו לכלבים, לכך הישיבה ביניהם הוא סגולה להנצל. ועל דרך זה אף אנו נאמר באופן אחר, דהלא אמרו רז"ל בפסחים (דף קי"ח.) אמר רב ששת אמר רבי אלעזר בן עזריה כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים, קרי ביה לא תשיא וכו' (שמות כג א). והנה ידיעת הפכים בשוה כל הנזהר מזה ניצל, ולכך ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו בצאתם ממצרים (שמות יא ז), שהרי אמרו רז"ל (ויק"ר ל"ב ה') שלא היה בהם דלטורין. ועל פי זה נ"ל לפרש הפסוק (תהלים כב יז-יח) כי סבבוני כלבים וגו', בדרך של הדן ידין ובאופן אחר, כי כתבו הספרי מוסר אם אתה רוצה לספר בגנות חבירך, תספר גנות עצמך. והיינו כי סבבוני כלבים וגו', (תהלים כב יח) אספר כל עצמותי, ר"ל כל העצמות שלי באמת כפי מה שאני הוא בעצם ולא בחבירי, המה יביטו יראו בי ולא יזיקוני. וכן פירשו (תהלים קה ב) שירו לו וגו' שיחו בכל נפלאותיו, ולא בשבח בני אדם, שמתוך שבחו בא לידי גנותו (ערכין ט"ז ע"א). והשתא מקיימין הקרא כמשמעו שירו לו זמרו לו אז שיחו, כי בעוה"ר משיחין בפסוקי דזמרה. וגם בכל נפלאותיו, ר"ל גם בתפלת שמונה עשרה שמספרין גבורות ה' ונפלאותיו איך שמוריד גשמים וטללים, ומחיה מתים, ורופא חולים, ומברך השנים, ומבקץ נדחי ישראל, ומכרית המינים, ובונה ירושלים, ושומע תפלה, ומספרים איך שעושה בכל יום ובכל עת ניסים ונפלאות הגדולים עמנו, והם מדברים אז דברים בטלים אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, מורדים ופושעים בהיכל מלך, אין זה אלא כפירה סוררה אין אלקים כל מזימותיו ח"ו. ונחזור לענינינו דלפי שלא היה בהם דלטורין, לא יחרץ כלב לשונו, ולכך אמרו חכמי האמת שמסור מתגלגל בכלב, שעיקר מספר לשון הרע שמוסר ממון על ידי לשונו הרע, לכך נשלך לשונו לכלבים, כי המספר לשון הרע בישראל לא גזלו בזה אלא מצער, אבל בזה שמוסר ממון על ידי לשונו הרע וקבע את קובעיהם נפש כתיב (משלי כב כג), ולכך נשמתו נשלך לכלבים, ובאמת כל הגוזל לישראל, הוי גוזל נפשו שלא יכול לעבוד ה' על ידי זה, ובפרט בעת הדוחק כעת. והיינו בקש יעקב לישב בשלוה, כיון שנתירא מן הכלבים כנ"ל, בקש לישב שלא יהיה בהן דלטורין ואזי לא יחוש להם, וכמו שאמרו רז"ל (תנחומא נצבים סי' א') אלמלא היו ישראל באגודה אחת, אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהן, והוא מובן לפי דברינו דידוע מהזוהר (ח"ב קכ"א ע"ב) דגרמי לכלבי אתמסר, אילין אומין עובדי כוכבים ומזלות, קפץ עליו רוגזו של יוסף שסיפר דיבה, ולכך שלטו בו מדינים וישמעאלים, ודו"ק. ועל פי זה תבין דלמה בגלות מצרים אמרו בשביל שלא היה בהן דלטורים, ובגלות זה אמרו רז"ל (בסנהדרין דף צ"ז.) אין בן דוד בא עד שירבה המסורת בישראל. והנ"ל בדרך אמת על פי דקיימא לן (יור"ד סי' ב' ס"ט) מסור הרי הוא כמומר לכל התורה ויצא מכלל ישראל, והנה ידוע החילוק שבין גאולת מצרים לגאולתינו שיהיה במהרה בימינו, כי אז לא היה נשלם התיקון לגמרי וגם ערב רב עלה אתם (שמות יב לח), אבל הגאולה לעתיד יהיה בלי סיגים, לכך וצרפתים וגו' (זכריה יג ט), וכמו שמפרשין מאמרם (סנהדרין צ"ו ע"א) או כולו חייב או כולו זכאי, (ור"ל שהזכאי יהיה כולו זכאי, והחייב כולו חייב ולא יהיה תערובות טוב ורע). וזהו הפירוש עד שירבה המסורת, ר"ל דזה יהיה בהשגחה פרטיות מאת ה' שהפושעים המעכבים את הגאולה יהיה מוסרים, ועל ידי זה יצאו מכלל ישראל כולו זכאי, ויבא לציון גואל אמן.

או יאמר, על פי את קרבני לחמי (במדבר כח ב), ר"ל כי לחמם הוא שמקבלים השפע, הוא כלחמי כו', כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק כו' (פסחים קי"ב ע"א), וכל שכן בהשפעה שמקבל הצדיק, נחשב לו ית' לדורן. והיינו (דברים כו ד) והניחו, ר"ל בהשפעה שמקבל הצדיק הוא מניחו על המזבח של ה' לדורן לפניו ית', והבן. ועכשיו הוא מבאר מהות התשובה, והוא אמרו ית' (הושע יד ג) קחו עמכם דברים, ונאמר (במדבר ה ז) והתודו וגומר. והנה (דברים כו ה) וענית הוא בקול רם, כמו קול ענות (שמות לב יח), שמבואר במסכת סוטה (דף ל"ב (ע"ב) יספר גנותו בקול רם. ואמרת הוא קול נמוך, כמו שאמרו חז"ל שם ושבחו בקול נמוך, שנאמר (דברים כו יג) ואמרת ביערתי הקודש כו', עיין שם במסכת סוטה. ואם כן לפי זה כאן שנאמר וענית ואמרת, הוא שני הפכים. ולדרכי אתי שפיר, כי הקשו חז"ל במסכת יומא (דף פ"ו ע"ב) כתיב (משלי כח יג) מכסה פשעיו לא יצלח, וכתיב (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ומשני כאן בחטא מפורסם, כאן בחטא שאינו מפורסם, עד כאן. והיינו וענית ואמרת, לפעמים וענית דהיינו בחטא מפורסם, ולפעמים ואמרת דהיינו בחטא שאינו מפורסם. ושורש הדברים שיאמר, הוא שיעורר חסדי השי"ת אף שהוא מושרש בחטא מכף רגל ועד ראש, מכל מקום זה דרכו ית' באיתערותא דלתתא כמחט סדקית, הוא גומר לטובה, וגם זה האיתערותא בא ממנו, רק שהאדם יאחז בו ויהיה אצלו למונח קיים והסכמה גמורה על עזיבת החטא, כענין שנאמר (שיר השירים ג ד) אחזתיו ולא ארפנו. והיינו ואמרת לפני ה' אלקיך אף כי לפי מעשי היה ראוי להתייאש, אבל על רחמיך בטחתי כי כן דרכיך, וזה ארמי אובד אבי, כי ידוע כי הגלגול הקדום יקרא אב לנגד גלגולים האחרונים, כמ"ש האר"י ז"ל בצדיק בן רשע (ברכות ז' ע"א), וידוע דכל נשמה כבר היה בעמקי הקליפות מצד חטא אדם הראשון, ואחר כך היה בדור הפלגה, כנודע, דבמצרים היה תיקונם בחומר ובלבנים (שמות א יד), נגד נלבנה לבנים והחומר היה להם לחמר, והנה במצרים נשקעו יותר כי היה במ"ט שערי טומאה, וגם ידוע דע' שרים הם חיצונים סביב יתהלכון ל"ה מימין ול"ה משמאל, וכן ע' לשונות ועם קדוש אתה, וגם לשון הקודש הוא הלשון המכריע. והנה מצרים ערות הארץ כולה טומאת ע' שרים, לכך המלך של מצרים צריך לידע ע' לשון. והנה ידוע דרפ"ח ניצוצין נפלו, והעלה משה ר"ב שנאמר (שמות יב לח) וגם ערב (ע) רב, וצריך לומר דרפ"ח ניצוצין היינו הסיגים, אבל עצמות הקדושה בפני עצמו נפל, דהא משה העלה הערב רב מדעתו, אבל עצמות ישראל העלה השי"ת, והבן זה. וזה אמרו ארמי דהיינו השטן יצר הרע כפירוש האלשיך והאור החיים, כענין שנאמר (בראשית ג א) והנחש היה ערום, אובד אבי היינו גלגול הקדום, וירד מצרימה ר"ל עוד ירידה היתה לו מצרימה, כי שם נשקעו יותר בעמקי הקליפות, והיינו ויגר שם קאי על גלגול הקדום, במתי מעט, ר"ל באנשים אשר הם במ"ט שערי טומאה ובטומאת ע' שרים שקועים, והיינו מעט מ"ט ע'. וידוע המדרש (ב"ר ל"ט י"א) שאמר השי"ת לאברהם אותו גוי גדול שנאמר בו (דברים ד ז) כי מי גוי גדול, אני מוציא ממך, והיינו ואעשך לגוי גדול (בראשית יב ב), עד כאן. אלמא דישראל נקראו גוי גדול, והיינו ויהי שם בעומק הטומאה הנ"ל לגוי גדול, ר"ל לקדושה נפלאה קדושת ישראל, עצום ר"ל כמו עצמות הקדושה, ור"ב ר"ל וגם ר"ב ניצוצין מן הסיגים, והבן. ושמא תאמר כי חזרנו למוטב, לזה אמר לא כן, רק אדרבה וירעו אותנו המצרים (דברים כו ו) כפירוש השל"ה, רק הכנסה לקדושה היה רק על ידי התעוררת מעט, וגם זה בהכרח לא מעצמינו והיינו ויענונו כו', (דברים כו ז) ונצעק כו' וישמע כו' (דברים כו ט) ויביאנו אל המקום, ר"ל ממקום טומאה גדולה למקום הקדושה גדולה קדושת ארץ, והיינו ארץ זבת חלב ודבש, ר"ל שזבת שם חלב ודבש היינו סודות התורה, כמו שדרשו (חגיגה דף י"ג.) בפסוק (שיר השירים ד יא) דבש וחלב תחת לשונך, כי אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), והיינו רק על ידי התחלה קטנה באתערותא, ולפי זה שאינך חפץ רק התחלה, אם כן גם (דברים כו י) עתה הנה הבאתי את ראשית פרי אדמה, ר"ל מה שנפעל בארץ עולם הבחירה אשר נתת לי ה', כי ההתעוררת בא מהכרוזים כנודע, רק יש שמאבדו ויש שמביאו, והתחלת איש הישראלי הוא רק במה שמביאו, ואם כן ראוי שתגמור בעדי. והנה מזהירך הפסוק והנחתו כו', דהיינו שתהיה למונח קיים עזיבת החטא לפני ה' אלקיך, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ב) שיעיד עליו מי שאמר והיה העולם, (והשתחויתם) [והשתחוית] היינו שיהיה לך הכנעה לפני השי"ת כמו שראוי לבעל תשובה, ואם תעשה כן אני מבשרך כי השי"ת יגמור בעדך לטובה, והיינו (דברים כו יא) ושמחת בכל הטוב, שתשמח בכל הטוב שתזכה לגמרו לך ולביתך כפירוש האלשיך, כי זכותו יעמוד גם לביתו אחריו, אתה והלוי, ר"ל הנשמה שהוא עיקר האדם והגוף הנלוה אליו כמו שפירשתי (בהפטורת נצבים) בשוש אשיש (ישעיה סא י), והגר אשר בקרבך, כי גם היצר הרע נהפך לטוב כענין שנאמר באברהם (נחמיה ט ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה), והבן. והנה לדברי האור החיים יש לפרש אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך, על דרך מי הקדימני ואשלם (איוב מא ג, עיין ויק"ר פכ"ז ב') והבן.

ועתה נחזור לענינינו לבאר המדרש הנ"ל, דהנה יש להבין על יתרו הצדיק איך רצה להבדל מעדת ישראל בשביל שלא יטלו חלק בארץ, ועל כרחך צריך לומר דלא היה כונתו משום ענין גשמי, רק כך היה כונתו, דאם היה רואה שיכול להכלל בעדת ישראל לכל מילי, ולא יהיה הפרש בינו לבינם בעבודת שמים, בודאי דלא היה רוצה לפרוש מכללותם בשום אופן. אבל מכיון שהיה רואה שהוא נבדל בעל כרחו בכמה דברים מעדת ישראל בעבודת שמים ולא יכול להכלל בכללותם, עלה בדעתו כיון דבין כך ובין כך אינו נכלל ביניהם, רק דמכל מקום עובדים את ה' ית' הוא וביתו, אם כן זה יוכל לעשות גם בארצו שיעבוד הוא וביתו את ה' כל הימים. ובא משה להבטיח לו ולהראות לו שלא יהיה הפרש ביניהם כלל, דהא ההפרש ביניהם היא רק בענין תפלה שאין יכול לומר אלקי אבותינו כמו כל ישראל, רק או אלקי ישראל, או אלקי אבותיכם, וכן לענין מקרא ביכורים דאין יכול לקרות, וכן לענין וידוי מעשר מהאי טעמא, ועוד טעם נוסף משום דלא נטלו חלק בארץ. על כן הביא לו משה רבינו ראיה דגר יכול לומר לאבותינו משום אב המון גוים הנאמר לאברהם, כדעת ר' יהודא בירושלמי דקיימא לן כוותיה, ור' יהודא דבמדרש ילקוט הנ"ל לשיטתו דבירושלמי אזיל. ואבאר זה, דהנה בספרי איתא (בפרשת בא) וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וגו' (שמות יב לח), כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית טו יד). והיא לכאורה פליאה נשגבה, דמהיכי תיתי לומר דברכוש של ערב רב, נתקיים ההבטחה שהובטח לאברהם ואחרי כן יצאו וגו', ולמה לא ברכוש שהוציאו ישראל כמפורש בתורה הקדושה (שמות יב לה-לו) וישאלו ממצרים כלי כסף וגו' (שמות יב לו) וינצלו את מצרים. ודרשו רז"ל במסכת ברכות (דף ט' ע"ב) עשאוה כמצולה שאין בה דגים, ואיכא דאמרי כמצודה שאין בה דגן, ואיתא במסכת בכורות (דף ה' ע"ב) אין לך כל אחד ואחד מישראל שאינו טעון עמו תשעים חמורים משא של כסף וזהב של מצרים. וכדי לבאר הספרי הנ"ל, אקדים לבאר אמרם ז"ל במסכת ברכות (שם) דבר נא באזני העם (שמות יא ב), אין נא אלא לשון בקשה, אמר הקב"ה אמור לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו הצדיק (בראשית טו יג) ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, עכ"ל הגמרא. ותמהו שלא יאמר אותו צדיק למה, הלא בלא זה צריך לקיים הבטחתו וההוא אמר ולא יעשה. ועוד קשה קושית הפרשת דרכים, הלא התרעומות העיקר היא על מה שלא קיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, אם כן למה לו לומר ועבדום ועינו אותם קיים בהם, לא היה לו לומר רק שלא יאמר אותו צדיק ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. ועוד דייקא תיבת בהם שני פעמים למה, ולא היה לו לומר רק ועבדום ועינו אותם קיים, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים. ועיין בפרשת בא (ד"ה בספרי) מ"ש בזה בארוכה, וכאן נאמר בקצרה הצריך לענינינו.