Chasidut על שמות 13:11

או יאמר, על פי שפירשתי (בסוף פרשה זו) דברי הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פ"א ה"ז) דחצי שיעור בחמץ נלמד מלא יאכל (שמות יג ג), הוא הדין משהו נפיק מזה, דאף דבטל דאין האוכל מרגיש הטעם, אם כן לא מקרי אוכל, אבל דבר זה נאכל דמה לו להנאכל אם מרגיש האוכל או לא, וטעם של משהו משום דלא יכלו להתמהמה (שמות יב לט), וכל הגאולה היה תולה רק במשהו כרגע, לכך איסורו במשהו והבן, וכמו שיבואר להלן במקומו עיין שם. (שמות יג ד) היום אתם יוצאים דייקא, דעל ידי מכות בכורים גמר ומקנה, וחזר וביאר בפרשת (שמות יג יא) והיה כי יביאך וגו', (שמות יג יב) והעברת כל פטר רחם וגו', (שמות יג יד) והיה כי ישאלך וגו' מה זאת, ר"ל למה דוקא זאת המכה עושין לה זכרון ולא אחרות, ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו וגו' מבית עבדים כנ"ל, (שמות יג טו) ויהי כי הקשה פרעה לשלחני, ר"ל אף שהיה משלח, מכל מקום היה לו בקושיית לב ולא בלב שלם, ולכך אמר בלשון זה ולא אמר ויהי כי לא אבה פרעה לשלחנו, או לא רצה, ולפי מ"ש אתי שפיר דבאמת היה משלח אם לא חזק ה' את לבו והבן, ויהרוג ה' כל בכור, בזה היה אונס גדול מאד מבכור פרעה וגו', על כן וגו' אני זובח, שכל הקרבנות נצמחו על ידי זה ששם לא היו יכולים להקריב, דמצרים עבדו לבקר וצאן, וכל בכור בני אפדה, שהפדיה ממצרים היה רק על ידי זה, (שמות יג טז) והיה לאות על ידך שיש בהן קבלת עול מלכות שמים, ומורה עבדי הם (ויקרא כה נה), ולא עבדים לעבדים (קידושין כ"ב ע"ב), והוי אות כי בחוזק יד הוציאנו, ר"ל אף שהיה בחוזק יד, מכל מקום הוציאנו ה' ממצרים דהוי יציאה גמורה, והבן.

בילקוט (פרשת יתרו)[ישעיה](רמז תנ"ה) בפסוק (ישעיה מג יב) ואתם עדי נאם י"י ואני א"ל. תני רבי שמעון בן יוחאי אם אתם עדי אני י"י, אין אתם עדי כביכול איני י"י. יש לפרש על פי מה שפירשנו לא יקום ע"ד אח"ד באיש לכל עון ולכל חטאת (דברים יט טו). דהנה אתוון ע"ד בקריאת שמע הם רברבין, להיות דהמצוה הזאת נצטוינו להעיד בכל יום על יחודו ואחדותו ית"ש והוא יסוד הדת. והנה בעבור האדם איזה עבירה או יבטל מצות עשה, הנה יופסל לעדות אם כן אין עדותו עדות. וז"ש לא יקום עד אחד, (רצ"ל ע"ד שבאח"ד לא יקוים לו) לכל עון ולכל חטאת, (היינו כאשר יש בידו ח"ו איזה עון וחטאת). וז"ש גם כן במדרש אין אתם עד"י, (היינו כשאינכם כשרים לעדות על פי התורה) כביכול איני י"י. ואומרו איני י"י ולא שם אחר משמות הקדושים, יובן דהנה התפילין אשר נצטוינו להניח היינו ד' פרשיות קדש (שמות יג א), והיה כי יבאך (שמות יג יא), שמע (דברים ו ד), והיה אם שמוע (דברים יא יג). הנה קדש, הוא נגד מוח החכמה. והיה, מוח הבינה. שמע, והיה אם שמוע, מוח הדעת. שמע עיטרא דחסדים, והיה אם שמוע עיטרא דגבורות. ובתפילין דמארי עלמא כתוב בהו (דברים ד ז) מי גוי גדול, (דברים ד ח) ומי [גוי] גדול. (דברים לג כט) אשריך ישראל. (דברים ד לד) או הנסה אלקים. (דברי הימים א' יז כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד. אך בהנך פסוקים כל הנהו פסוקים, כל אחד כנגד פרשה מיוחדת שבפרשה שלנו, ומי כעמך ישראל גוי אח"ד, הוא נגד שמע וכו' י"י אח"ד, וכמו שאמרו רז"ל (ברכות ו' ע"א) אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שמע ישראל וכו' י"י אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, ומי כעמך ישראל גוי אחד. הענין הוא שאנחנו על ידי מעשינו מעוררים למעלה על ידי התעוררות שלנו מוח החכמה, יושפע עלינו מלמעלה מוח החכמה, והוא הענין הנכתב בתפילין דמארי עלמא, ועל ידי התעוררות שלנו עיטרא דחסדים על ידי פרשת שמע, הנה מתעורר עלינו השפעת החסד לעשותינו חטיבה אחת בעולם, הוא הנכתב בתפילין דמארי עלמא ומי כעמך ישראל גוי אח"ד, וידוע דשם י"י מורה על החסד, וחסד י"י כל היום. וזהו דוקא כשאנחנו כשרים בעדותינו באמרינו י"י אחד, מתעורר חסדו עלינו בבחינת עיטרא דחסדים הנעשה בתפילין על ידי פרשת שמע, מה שאין כן בזולת זה. וז"ש אין אתם עדי כביכול, איני י"י בבחינת החסד. על כן מהראוי לכל אדם להרהר בתשובה קודם אמירת קריאת שמע, בכדי להיות כשר לעדות, ואז יצוה י"י חסדו ורב טוב לבית ישראל: