Chasidut על שמות 14:25

וישמע יתרו את כל אשר עשה ה' למשה ולישראל עמו כו' (שמות יח, א). פירוש זה שעשה נקמה במצרים לא היה מחמת שעברו על רצון ה' יתברך רק מחמת משה וישראל עמו. וזהו כי ה' נלחם להם במצרים, להם דייקא:

וזה שאמרו במסכת ראש השנה חכמי ישראל מונין למבול כר"א, ולתקופות כרבי יהושע, כי תקופות המה הסיבות, וגם תקופות מורה לזמן, והוא סוד החיות שבעולמות והמשכיל יבין. ועתה הגיע עת דודים במה שאמרו חכמינו ז"ל במבול כר"א ולתקופות כרבי יהושע וחכמי אומות העולם מונין אף למבול כרבי יהושע, כי לכאורה אין לו הבנה כיון שאומות העולם מונין שלא כדעת חכמי ישראל למה קורין אותם חכמים מי שהוא נגד דברי תורה ושלמה קראו כסיל ואויל. אמנם נראה דרך דרש, כי כבר ביארנו בביאור מסכת פסחים (קיח:) כשחלה ר' ישמעאל בר' יוסי שלחו לו אמור ב' או ג' דברים שאמרת לנו בשם אביך, שלח להם הללו את ה' כל גוים כו' (תהלים קיז, א) מה עבידתיה אלא הללו את ה' כל גוים, אניסים ונפלאות דעביד בהדייהו וכל שכן אנן דכי גבר עלינו חסדו. והנה בודאי לאומות העולם לא עשה הקדוש ברוך הוא שום נס. אפס דמלת בהדייהו קאי על ישראל. אך איך שייך הלשון אניסים ונפלאות דעביד בהדייהו. ונראה, דעיקר תכלית כל הנבראים לעבדו ולהללו ולכבודו ברא הכל ואפילו בהמות וחיות וצמח אדמה כדי להלל לשמו ושיאכל האדם ויהיה לו כח לעבדו ובזה עלייתן. והנה כל אחד מבני ישראל נהרג על קידוש השם ושמח מאוד שזכה שיתקדש שם שמים על ידו. והנה כשהקדוש ברוך הוא עושה ניסים ונפלאות לישראל ונוקם בצריהם באומות העולם היה לאומות העולם להללו ולשבחו שהם כלים שנתגלה אלהותו בעולם ויתקדש שם שמים על ידם ולהיות מקבלים עליהם באהבה וראוי להם לשמוח. אמנם טח עיניהם מראות וזה דרכם כסל למו ולא יחפוץ כסיל בתבונה אך לעתיד לבא אשר יפקח ה' עיני עורים ויהפכו כולם לעבוד את ה' כמו שהבטיח לנו הנביא (ישעיה ב, ה) בית יעקב לכו ונלכה באורחותיו, אז יהללו את שמו על ניסים ונפלאות שעשה לישראל בהדייהו עמהם, כלומר עם אומות העולם שהם היו כלים שיתקדש שמו הגדול והנורא בעולם. אמנם הם היו כלים שנתגלה מדת הגבורה ונקם בצרינו כל שכן אנן אניסים ונפלאות שנתגלה בעולם אלהותו עלינו כמו ביציאת מצרים שהיה חסד וטובה לישראל. וזהו מאמר כל שכן אנן דכי גבר עלינו חסדו ניסים ונפלאות ונתגלה חסדו ואמת ה' לעולם. נמצא כשהשם יתברך נוקם באומות העולם ועושה בהם נפלאות זהו חסדים שהאומות העולם נעשים כלי שיתקדש שם שמים על ידם שבחייהם לא נתקדש בשום פנים שם שמים על ידם. ואצל ישראל כשנותן להם גדולה הם מקטינים את עצמם ותולין הגדולה בבעליו ומהללים את שמו יתברך כשהשם יתברך משפיע לנו טובה הוא החסד. ואצל האומות החסד כשהשם יתברך נוקם בהם ונעשים כלי שיתקדש שמו על ידם מה שלא נעשה על ידם בחייהם. ונודע שבתשרי מתגלה מדת המשפט ובניסן מתגלה מדת החסד והטוב לישראל. וזהו במבול שאז היה מדת המשפט כר"א. בתשרי, שאז הוא מדת משפט. ולתקופות כר' יהושע, כי הוא הנהגת עולם בחסד כמאמר המנהג עולמו בחסד. וזהו כר' יהושע בניסן, כי בניסן נגלה החסד. וחכמי אומות העולם שרוצים שיתקדש שם שמים על ידם אף במבול כר' יהושע, כלומר אף שהוא משפט הוא חסד. שמדת משפט שלהם הוא חסד להם שיתקדש שם שמים על ידם. וזהו כרבי יהושע שבניסן מתגלה החסד. וזהו למבול כר"א, ומדייק תיבת למבול, דלכאורה למבול איננו מוזכר לא בדברי ר"א ולא בדברי ר' יהושע, רק לבריאת העולם וללידת האבות ולגאולה. ולפי זה מדוייק היטב. והשם יתברך ישפיע עלינו חסד ורחמים ושמחה וטובה וברכה וחיים ושלום אס"ו:

ובענין זה שמעתי דבר נחמד בשם הרב הגאון המפורסם איש אלקים קדוש מוהר"ר שמואל שמעלקא האב"ד דק"ק ניקלשבורג על מאמר אדון החכמים (שיר השירים א', ט') לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. שאין לו פירוש לפי פשוטו, והיה דברו בזה, לפי שאנו רואין בכל טבע העולם שמין החי ימשוך למין הדומם וצומח וכדומה, אבל לא יצוייר שהדומם ימשוך את מין החי כמו למשל סוסים בעגלה הנה הסוסים מושכין העגלה לפי שהם חיים והוא דומם ולא יצוייר להיפך. רק פעם אחת היה היפוך בדרך הנס כשנטבעו פרעה וחילו בים סוף אמרו חז"ל (בילקוט רמז רל"ה) בפסוק (שמות י"ד, כ"ה) ויסר את אופן מרכבותיו וזה לשונם: והיו המרכבות רצות ונכנסות על כרחן וכו' עד דרך ארץ המרכבות נמשכות אחר הפרדים עכשיו מרכבות מושכות הפרדים וכו' עד כאן. והנה באדם אשר על הארץ ידוע שהנשמה שבתוכו היא חיה וקיימת כמאמר הכתוב ויפח באפיו נשמת חיים. והגוף הנה הוא דומם ממש עפר מן האדמה ומהראוי להיות שהנשמה החיה ימשוך את הגוף הדומה לטבעה לכל צרכיה שלא יעשה כי אם מה ששייך לה וכאשר היה בדעת הראשונים שאמרו חז"ל (ברכות ל"ה:) שעשו תורתן עיקר ומלאכתן טפילה. כי הגבירו נשמתן על כח גופן והיה הנשמה מושך את הגוף אליה. ולא כן בדורות האחרונים שעשו מלאכתן עיקר ותורתן טפילה ונמצא נהפוך הוא אשר הדומם גוש העפר מושך את החיה שהוא הנשמה שבקרבו לתאותו וחמדתו וזה שאמר לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי כלומר שאתה נדמה לסוסים שהיו ברכבי פרעה שהיו המרכבות מושכים את הסוסים וכאמור.