Quotation_auto על שמות 14:25

"הכמכת מכהו הכהו" ר' יהודה אומר במקל שהכו המצריים את ישראל בו לקו. ר' נחמיה אומר באיספטי שהכו את ישראל בו לקו. בסאסאה בשלחה תריבנה תנא בשם ר' מאיר במדה שאדם מודד בה מודדין לו. בשלחה תריבנה לקה ואחרי כן שלח לכך נאמר ויהי בשלח. זה שאמר הכתוב שלחיך פרדס רמונים משל למלך שהיו לו בנות בוגרות ולא נפנה להשיאן והלך לו למדינת הים ושהה שם שנים הרבה עמדו הבנות ונתעסקו בעצמן ונשאו לאנשים והיתה כל אחת ואחת נוטלת חותמו של בעלה וסמנטרין שלו. לאחר ימים בא המלך ממדינת הים ושמע הבריות מליזין על בנותיו ואומרים שזנו בנותיו של מלך. מה עשה הוציא כרוז ואמר כל עמא יפקון לקומפון קראו לחתנו הראשון אמר לו מי את אמר לו חתנך הוציא חותמו אמר של מי הוא זה אמר לו שלי הוציא סמנטרין שלו אמר לו של מי הוא זה אמר לו שלי וכן לשני וכן לשלישי אמר המלך בנותי נתעסקו בעצמן ונשאו ואתם אומרים שזנו בנותי כך לפי שהיו אומות העולם מונין לישראל ואומרים שהן בניהן של מצריים והיו אומרים בנפשותיהן של ישראל היו שליטין לא כל שכן בנשותיהן. אמר ר' אושעיא באותה שעה קרא הקב"ה למלאך שהוא ממונה על ההריון אמר לו צייר צורת הולד בדמות אבותם הדא הוא דכתיב לראובן משפחת הראובני לשמעון משפחת השמעוני אמר ר' מרינוס בר ר' אושעיא כאינש דאמר ברוני סברוני סבוני. אמר ר' אידי ה' ברישא דתיבותא וי' בסופה יה מעיד עליהן שהן בניהן של אבותיהן. רבנן אמרי גן נעול אלו הבתולות גל נעול אלו [הבעולות] מעין חתום אלו הזכרים. תני בשם רבי נתן גן נעול גל נעול שני פעמים כדרכה ושלא כדרכה. רב הונא בשם רבי חייא באתה שרה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה ונגדרו כל הנשים בזכותה. אברהם ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו כל האנשים בזכותו. אמר ר' חייא בר אבא כדאי הוא גדור ערוה שיגאלו ישראל ממצרים בזכותו. רב הונא בשם בר קפרא בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים. שלא שינו את שמם ראובן ושמעון נחתון ראובן ושמעון סלקון. שלא שינו את לשונם כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש היה מדבר. ושלא היה בהן לשון הרע דבר נא באזני העם וישאלו את מוצא שהדבר היה מופקד אצלם שנים עשר חודש ולא נמצא אחד מהן שהלשין על חבירו. שלא היה בהן פרוץ בערוה תדע לך שהרי בת אחת היתה ופרסמה הכתוב שנאמר ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. ר' פנחס בשם ר' חייא בזכות שגדרו עצמן מן הערוה בזכות כן שלחיך פרדס רמונים שלוחיך לכך נאמר ויהי בשלח. אין שלוח בכל מקום אלא לויה שנאמר ואברהם הולך עמם לשלחם וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום. הפה שאמר גם את ישראל לא אשלח הוא הפה שאמר אנכי אשלח אתכם ומה שכר נטלו על כך לא תתעב מצרי. הפה שאמר לא ידעתי את ה' הוא הפה שאמר אנוסה מפני ישראל ומה שכר נטלו על כך ביום ההוא יהיה מזבח לה' וגו'. הפה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו הוא הפה שאמר ה' הצדיק ומה שכר נטלו על כך שניתן להם מקום קבורה שנאמר נטית ימינך וגו'. ולא נחם אלקים אין נחום בכל מקום אלא נהוג שנאמר נחית כצאן עמך. וכתיב וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש.

ויסר את אופן מרכבותיו ר' יהודה אומר מחמת האש שלמעלן נשרפו גלגלין שלמטן והיו מוטות ומרכבות רצות ונכנסות על כרחן שהיו טוענות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכו'. ר' נתן אומר מקול רעם שלמעלה נתזו צנורות מלמטה שנאמר קול רעמך וגו' והיו מוטות וכו' ונכנסות בעל כרחן. דרך ארץ המרכבות נמשכות אחר הפרדים עכשיו מרכבות מושכות את הפרדים. וינהגהו בכבדות ר' יהודה אומר במדה שאדם מודד בה מודדין לו. הם אמרו תכבד העבודה ובאותה מדה מדד להם לכך נאמר ונהגהו וגו':

אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם, אמרו מי שעשה להם נסים במצרים הוא עושה להם נסים על הים. ר' יוסי אומר מנין אתה אומר שבמכות שהיו אלו שעל הים לוקים כך היו במצרים לוקין והיו רואין זה את זה וכו' ואומר צרי ואויבי לי ועל צריהם אשיב ידי ואומר עשרת בני המן וגו' ואומר לשבור אשור (באפי) בארצי ואומר וסרה קנאת אפרים וגו' כך היא מדה מהלכת על פני כל הדורות זאת העצה היעוצה על כל הארץ מפני מה כי ה' צבאות יעץ ומי יפר הא לא במצרים בלבד אלא בכל המצירין להם על פני כל הדורות. לכך נאמר כי ה' נלחם להם במצרים: