Chasidut על שמות 14:7

ואני בעניי אען ואומר, בהקדם לתת לב, אשר בכל המלחמה הזו שהיה על הים לא נזכר כלל האנשים אנשי חיל שהיו ממצרים רק הרכב והסוסים, כמו בתחילת הרדיפה נאמר (שמות י"ד, ז') ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים וגו' ואחר כך במפלתן נאמר (שם שם, כ"ג) ויבואו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו, ואחר כך (שם שם, כ"ח) וישבו המים ויכסו את הרכב וגו', ואחר כך בשירתן גם כן נאמר סוס ורכבו, ומרכבות פרעה וחילו וכאלה רבות ולכאורה זה יפלא, וכי עיקר נצחון המלחמה הוא הרכב והסוס, הלא ודאי שקר הסוס לבד לתשועה ועיקר הוא האנשי חיל הגבורים הרוכבים עליהם, והם היו נצרכים להזכר בכתוב ולא הסוסים, ומפורש אמרו חז"ל (בתיקוני זוהר תיקון מ"ז, פ"ד:) הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס, וגם להבין מה שחלק הכתוב שש מאות רכב לבד ואחר כך וכל רכב מצרים ומה היה המקרא חסר לומר מתחילה כל רכב מצרים או למנות כולן ולא מקצתן.

ושלישים על כולו (שמות יד ז). ויש לדקדק מה אשמועינן קרא בזה. ונ"ל על פי שכתב בהקדמת נחמד ונעים, דאז היו המצרים חכמים גדולים בהשלשה חכמות מספרי, והנדסים, ותכונת כוכבים ומזלות, וענין זה נצרך מאד למלחמה, הנדסי לרובה קשת, מספרי לחלק העם ולידע מספר שכנגדו, ותכונת כוכבים ומזלות לידע שעה הראוי, ולכך הם היו ראשים. וספרה התורה איך שהיה שלמים מאד במלחמת האנושי, והיינו ושלשים שהיו משולשים בחכמות הנ"ל, ועל כולו יתבאר כפשוטו. או יבואר על כולו כדרך שפירש בעל שבט מישראל (בתהלים סי' נ"ח) על הפסוק (ישעיה ב יב) כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל, והבן כי הם היו יכולים לעשות ולחשב כמה יכול האויר לישא החץ על פי מספרי והנדסי, ולכוון לאיזה מקום, וגם לידע שעה הראוי, ולכך אמרו במדרש (מכילתא) כי היה הענן מקבל החצים ואבני בליסטראות של מצרים, והבן.

וגם בך יאמינו לעולם (שמות יט, ט). פירש רש"י גם בנביאים הבאים אחריך. ונראה בסייעתא דשמיא על פי דאיתא ברמב"ן ז"ל בפרשת משפטים (שמות כג, כ) הנה אנכי שולח מלאך לפניך כו' ועשית את אשר אדבר, דרצה לומר שלא תשמע למלאך רק אם ידבר את אשר אני אדבר, מה שאין כן אם יאמר לך לעבור על מצוה מהמצות אז לא תשמע לו עד כאן דברי פי חכם חן. וזהו שאמר הכתוב וגם בך יאמינו, דהוי ליה למימר וגם לך יאמינו. לזה רמז רש"י כוונת הכתוב דהנביאים הבאים אחריך אם יהיה בך בתוך תורתך אז יאמינו להם. ומדויק תיבת בך, רצה לומר אם יהיה בתוכך שלא יסירו מאתך. וזה שרמז רש"י ז"ל בתיבת אחריך, שהוא לשון עצתך כמאמר חכמינו ז"ל (ברכות סא.) וילך מנוח אחרי אשתו (שופטים יג, יא) אחרי עצתה, הרי דאחר הוא לשון עצה, ורצה לומר אם ילכו במצותיך שמצות נקראים בזוהר הקדוש עצות עיטין דאורייתא וכן מבואר ברמב"ם סוף הלכות תמורה עיין שם, שמביא ראיה מפסוק (משלי כב, כ) הלא כתבתי לך שלישים במועצות כו'. מה שאין כן אם יאמרו חס ושלום לסור ממצותיך לא יאמינו להם. ומתורץ בזה מה שקשה לכאורה למה לו הבטחה שיאמינו בנביאים הלא כל נביא ה' צריך ליתן אות, אם כן מחמת מופת שלו יאמינו לו. ולפי מה שכתבתי ניחא, דזהו ההבטחה שלא יאמינו במופת רק אם לא יסור הנביא מתורת משה, מה שאין כן בלאו הכי לא יועיל המופת כאשר הזהירה על זה התורה בפרשת ראה (דברים יג, ב) כי יקום בקרבך. ועל פי דרך חידוד אמת נבאר תיבת לעולם דחכמינו ז"ל אמרו (יבמות צ:) ומביא הרמב"ם בפסקיו (הלכות יסודי התורה פרק ט' הלכה ג') דאם נביא מצוה לעבור על דברי תורה לפי שעה שהוצרך לו כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בשעת איסור הבמות רשאין לשמוע לו, מה שאין כן אם מצוה לעבור על דבר מצוה של תורת משה לעולם אין רשאין לשמוע לו. וזהו שאמר הכתוב וגם בך יאמינו, רצה לומר אימת לא יאמינו בנביאים כפירוש רש"י רק אם הוא בך כפי תורתך כנ"ל. לעולם, רצה לומר מה שיצוה הנביא שינהוג לעולם היפוך מתורתך לא יאמינו רק אם יצוה כפי תורתך, מה שאין כן ציווי נביא שאינו לעולם רק לפי שעה שומעין לו אף על פי שהוא נגד תורת משה כיון שהוא לצורך שעה ודו"ק: