Chasidut על שמות 18:3

וישמע יתרו וגו' (שמות יח א), עד אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה (שמות יח ו). ויש לדקדק טובא. (א), אהא דפירש רש"י (ד"ה וישמע) מה שמוע שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, למה דוקא אלו השנים. (ב), קשה דאחר שנאמר את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו, אם כן הרי הכל בכלל, ולמה נאמר אחר כך כי הוציא וגו'. (ג), וכי הוציא בוא"ו העיטוף מבעיא ליה. ועיין רש"י (ד"ה כי) שכתב זו גדולה על כולם, ר"ל דלכך פרט זאת בפני עצמו ולא כתב בוא"ו העיטוף, דוא"ו משמע טפילה, כנ"ל ביאור דברי רש"י, ומכל מקום הוא דוחק בפסוק. (ד), הנה בזבחים (דף קט"ז ע"א) בגמרא מה שמוע שמע ובא ונתגייר, מהיכי ידעינן זאת דבא להתגייר, דילמא רק להביא למשה אשתו ובניו. (ה), על אומרו אחר שלוחיה, עיין ברשב"ם הקשה דמקודם היה להתורה לכתוב ששלחה משה, ר"ל אם היה התורה רוצה להודיענו זאת, אלא ודאי דאין התורה מודיע לנו זאת דממילא מובן, לכך פירש ששלח לה נדונייתא עיין עליו. והוא דוחק, וכן האבן עזרא נדחק. (ו), עוד יש לדקדק דבקרא שאחר ויקח יתרו נאמר (שמות יח ג) ואת שני בניה, תלה הזכרים בה, וכן בדברי יתרו אני חותנך יתרו וגו' ושני בניה, ובקרא (שמות יח ה) ויבא יתרו וגו' נאמר ובניו, תלה הזכרים במשה.

נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם (במדבר ד כא). וי"ל דהנך שני תיבות גם הם, משולל הבנה. והנ"ל בזה, דהנה בספר נועם אלימלך נתן טעם על שלפעמים כתוב למשפחותם לבית אבותם, ולפעמים כתוב לבית אבותם למשפחותם. והוא דכתיב (במדבר א ב) שאו את ראש בני ישראל לגלגלותם, פירוש לפי גלגול הנשמות, כן תעלו אותם למעלה, ואמנם פשוטי בני אדם אשר נשמתם אינה כל כך במדרגה גדולה, גם הם צריכים עליה ונשיאת ראש, לזה צריך הצדיק לקשר אותם באבות הקדושים הכלולים מכללות ישראל, ואז יתעלו למעלה על ידם. והיינו לבית אבותם תחילה אחר כך למשפחותם, שצריך לקשר אותם תחילה באבות כדי להעלותם מתוך משפחות ישראל. ובאותן שהם צדיקים שנשמתם היא מעולם העליון, הוא להיפך שמעלין אותם כסדר מתתא לעילא, מתחלה למשפחותם אחר כך לבית אבותם לקשר אותם מדרגת האבות גם כן, עד כאן דבריו הקדושים. ולי נראה להמתיק, על פי מה שכתבתי למעלה בסיום ויחי על הפסוק (תהלים מט כ) ובתפלה למשה שם) תבא עד דור אבותיו וגו', על פי האור החיים בפרשת קרח במ"ש על המדרש (סנהדרין ק"ט ע"ב) קרח (במדבר טז א), שעשה עצמו קרחה, בן יצהר שהרתיח כל העולם כצהרים וכו', עיין שם וש"י. והנה המבואר דכל זמן שהפגימה אינו מגיע עד שרשו בהאבות שהם עיקר האילן, אינו נכרת לנצח, מה שאין כן אם ח"ו מגיע עד שם. והנה איתא (במסכת ברכות דף ט"ו:) אין קורין אבות אלא לשלשה. והנה שם בסימן מ"ט (תהלים מט טו) מדבר ברשעים כצאן לשאול שתו וגו', לזה אמר תבא עד דור אבותיו, ר"ל אם רעתם תבא עד שרשם בהאבות, דהיינו דור אחר דור למפרע עד דור האבות, עד נצח לא יראו אור, והבן. והמבואר שם דמי שפגם, רק שלא פגם כל כך שיהיה הפגם מגיע בשורשו לשרש אברהם יצחק ויעקב שנקראו אבות כאמרם אין קורין אבות אלא לשלשה, יש לו תקנה, עיין שם. אם כן מובן דאופן כונתו להאחז בשרשו בשורש האבות, ומשם יומשך זוהר לנשמתו עד יטהר לאט לאט וירפא כל אשר נתקלקל ונפגם, אך איך בא אל האבות כיון שהמדריגה שלמטה נפגמה, ואיך עולה בסולם ודרגא עקורה. לזה צריך באמת סייעתא דשמיא ועזר אלקי, כי הבא ליטהר מסייעין לו לפתוח לו שביל מעילא לתתא בלי המדריגות. וזה לדעתי חותר חתירה מתחת כסא כבודו (סנהדרין ק"ג ע"א), כי צורת יעקב ישראל סבא חקוק בכסא כנודע (במ"ר פ"ד א'), וצריך לחתור מתחת לכסא בלי סדר המדרגות להגיע זוהר טהרה לנשמת החוטא הרוצה לשוב באמת, ואם כן הוא נדבק בהאבות בלי ממוצע. מה שאין כן צדיק גמור דאין צריך לזה, כי כל המדריגות מתוקנים אצלם ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא. ובזה פי' הפסוק (ישעיה נז יט) שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו, כי לבעל תשובה יש שלום ברישא ממקור קדושת ישראל שביל לנשמתו מרחוק בלי הדרגה כי הדרגה עקורה, ואחר כך (לענפי) [לענפים] הקרובים לטהרם ולזככם ולתקנם מקלקולם. והיינו שלום לרחוק ולקרוב, ושמא תאמר למה זה שהוא בלי הדרגה, לזה אמר אמר ה' ורפאתיו, שהוא צריך רפואה ולא יתכן בלי התקשרות במקור האבות ואין לו מדריגות להגיע לשם, על כן עושה לו הקב"ה נס להאיר לו שביל מעילא לתתא להגיע זוהר לנשמתו. ועל פי זה יבא על נכון אמרם ז"ל (ברכות ל"ד ע"ב) במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, שנאמר שלום לרחוק ברישא ואחר כך לקרוב, עד כאן. ויומתק מאד על פי דברי, דהיינו שלום לרחוק דהיינו לבעלי תשובה שהיה רחוק ברישא, שהוא במעלה היותר גבוה שנדבק להשורש בלי ממוצע, ואחר כך לקרוב דהיינו לצדיק גמור שהוא אחריו במדריגה, שנדבק רק על ידי ממוצעים, ומפרש הטעם דזה אינו משום גריעת הצדיק ח"ו, רק אמר ה' ורפאתיו, שזה צריך לרפואה ולא יתכן בלא זה, אבל צדיק גמור אין צריך לזה, והבן. והשתא מבואר דצדיק גמור למשפחותם לבית אבותם כסדר המדריגות, ובעל תשובה לבית אבותם והדר למשפחותם. והנה על זה קשה לכאורה מבני גרשון, דלא מצינו שחטאו, ונאמר בהם לבית אבותם למשפחותם. והנ"ל על פי מה שמבואר בנועם אלימלך (בהפסוקים (במדבר ה א) וישלחו מן המחנה), דקהת רומז על בחינת הצדיקים מזכי הרבים, ואליו יקהת עמים (בראשית מט י). ומררי על המסגפים עצמן ביסורין ועינוים לכבוד השי"ת וליראתו, וממררין את חייהם, גרשון על ענותנותן ונחשבין בעיני עצמן כגרים ושפלי ברך, דהנה שם גרשון נקרא על שם כי גר הייתי בארץ נכריה (שמות יח ג), עד כאן דבריו. והנה לפי זה שהם ענותנין גדולים אף שהם מיוחסים, אינם מתגאין כלל בזה והם שפלי ברך כאלו הם גרים בלי יחוס אבות, ונתקיים בהו מה שמפרשין (תהלים מה יא-יב) שכחי עמך ובית אביך, (תהלים מה יב) ויתאו המלך יפיך, (דר"ל שכחי וגו' היינו היחוס שלך), ואם כן ה' צלך (תהלים קכא ה), כשם שהם שפלים בעיני עצמן בלי הביט על מעלת יחוסן, ככה השי"ת מתנהג עמם להזהיר עליהם זוהר אברהם יצחק ויעקב בלי ממוצע סדר יחוסן, והבן. וגם כיון שענותנין המה צדיקים בשורש האבות שהמה ענוי ארץ. והיינו נשא את ראש בני גרשון גם הם שהמה צדיקים גמורים, מכל מקום יהיו נשיאות ראש להם, הואיל והם בני גרשון ר"ל ענותנין כנ"ל, להיות לבית אבותם למשפחותם והוא מעלה גדולה להם, והבן.